"רודף הברקים" לא התרגש: כבר ראיתי יפים יותר

כשבחוץ מתחילה סופת ברקים, התגובה הראשונית של רובנו היא לרוץ מהר למקום מחסה. אבל יש כאלה שהאינסטינקט שלהם מורה להם לעשות בדיוק ההיפך - טל ברנע, למשל. ברגע שהצלם החובב מנתניה, רק בן 17 וחצי, מבחין בעננים חשודים באופק - הוא מזנק לעבר המצלמה ומתכנן את הפוזיציה. בדיוק כמו משפחת הייני האמריקנית, שעמדה במרכז מתיחת "הילד והבלון", גם ברנע הוא אחד מאותם "רודפי סופות" - חבורה של משוגעים לדבר שמתעדים כל ברק וכל רעם.

את הסרטון הזה למשל צילם ברנע אתמול (ה') ממרפסת ביתו. "ראיתי שיש ברקים וידעתי שאצליח לתפוס אחד", הוא מספר. "אני אוהב את זה, ולא מפחד. הסיכוי שהברק יפגע בי קלוש. חשבתי על כל הסכנות והבנתי שזה לא יכול לפגוע בי כי זה גם רחוק ואני גם נמצא במקום סגור יחסית.

יצא לי כבר לראות הרבה ברקים מול העיניים, אחד אפילו פגע באדמה ממש 100 מטרים ממני. הברק הזה שצילמתי אמנם יפה, אבל יצא לי לראות בנתניה יפים ממנו, בעיקר בלילות".

למרות שחוקרים ומטאורולוגים החלו להתעניין בתופעת הברק כבר החל מהמאה ה-17, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להבזקי החשמל העוצמתיים הללו. "אנחנו יודעים כיום כיצד עובד המכניזם הפנימי של הברק, אבל יש עוד המון שאלות לא פתורות" מסביר צחי וקסמן, חזאי חברת "מטאו-טק". "כדורי הברק", אותן מכות ברק עגולות וזוהרות שנצפות לעיתים נדירות והתגלו על ידי חוקרים רק לאחרונה, רק מהוות הוכחה לכך שהמחקר בנושא עוד רחוק מסיומו.

ואי אפשר להתייחס לתופעה מבלי לשאול את שאלת מיליון הוואט: מה הסיכוי להיתקל בברק פנים אל פנים? והכוונה לא לזה שגר במגדלי אקירוב. "זו שאלה שצריך לענות עליה סטטיסטיקאי", אומר וקסמן, "אבל אין ספק שהתשובה היא סיכוי מאוד מאוד נמוך. למרות זאת, יש חשיבות לשאלה איפה אתה נמצא - במקום פתוח כמו שדה או שפת הים, הסיכוי עולה".

אז מה היית ממליץ לטל ברנע, ש"משחק בחשמל"?

"הוא בהחלט צריך להיזהר. מסוכן שם בחוץ".