קר לכם? כך ממתינים אלפי פלסטינים במחסום

כשגשם יורד - הוא יורד על כולם, אבל ספק רב אם עבור הפועלים הפלסטינים במעבר אייל זו חצי נחמה. בזמן שבחרמון חוגגים את בואם של פתיתי השלג הראשונים, כ-4,500 הפועלים שעוברים מדי יום במעבר הסמוך לקלקיליה נאלצים להצטופף תחת סככה אחת, שמתאימה לכ-100 בני אדם לכל היותר. מי שלא תופס מקום נותר חשוף לקור, לרוח ולגשמים העזים.

הסככה. מי שלא תופס מקום, נשאר חשוף (צילום: AP)

"אני בדרך כלל אוהב מזג אוויר חורפי", אמר ל-ynet מג'יד נזאל, פועל בניין שעובר מדי יום במעבר. "הלוואי ויבוא כל השנה חורף, אבל למה אנחנו צריכים לסבול את הקור הזה?". לדבריו, ימי ראשון וחמישי הם הקשים ביותר: "מעל ל-5,000 פועלים מצטופפים מחוץ למעבר החל מ-4:00 לפנות בוקר, והגשמים מפריעים מאוד. כמו פרות אנחנו עומדים שם, בלי אף התחשבות באדם מבוגר. למה מחכים, שמישהו ימות מקור?".

שנינו יחד, תחת שקית ניילון אחת. מעבר אייל, הבוקר (צילום: AFP)

לדברי רעיה ירון, דוברת ארגון "מחסום ווטש", התמונות מהמעבר מדברות בעד עצמן. "זה מזכיר לי דברים, אבל לא אפרט בדיוק מה, כי יש פה פרות קדושות שאסור לשחוט", היא אומרת.

"את מעבר אייל פותחים ב-4:30 בבוקר, אבל יש פועלים שיוצאים מביתם כבר ב-2:00 כי אי אפשר לדעת מבחינתם אילו מחסומים ניידים יוצבו בפניהם בדרך. השהייה שלהם בתוך המעבר עצמו היא בין 20 ל-25 דקות. שם אכן יש תנאים סבירים, אבל עד שמגיעים עליו ואחרי שהם עוברים אותו וממתינים להסעות למקומות העבודה שלהם - משתרכת דרך ארוכה מאוד. הם יכולים לעמוד עד שעה בחוץ".

לדבריה, "הם מחכים להסעות במזג אוויר שרובנו בכלל לא מכירים. יש שם תא שירותים אחד, מלוכלך ובלי מים זורמים. זה אמור להיות מעבר גבול, אבל למרות המרחק הפיזי הלא רב בינו לבין נמל התעופה בן גוריון - המרחק בינם לא יכול להיות רחוק יותר".