האולימפיאדה הלבנה: 100 יום לפתיחת המשחקים
המושג "אולימפיאדת החורף" לא אומר הרבה לישראלים, אך בפועל מדובר באחד מהאירועים הספורטיביים החשובים בעולם. לפני תחילת המהדורה ה-21 בונקובר, עושה דני קומיסר סדר. כתבה ראשונה בסדרה: מהות הספורט והתפתחות המשחקים
עבור מרבית הישראלים, המשחקים האולימפיים הם אירוע המתקיים פעם בארבע שנים בקיץ. מופיעים בו כוכבי על כמו מייקל פלפס, המנסים לשבור שיאים בכמות המדליות כשהמשלחת הצנועה שלנו נלחמת להרים לכמה ימים את הגאווה הלאומית.
חלק ניכר מאלה שמודעים כי קיימת גם מקבילה חורפית למשחקים, מתייחסים אליה כפסטיבל החלקה (אמנותית) על הקרח, הרבה תודות לסיקור האדיב של ערוץ 2 לפני ארבע שנים. אך עבור אלפי גולשי סקי וסנובורד, מחליקים, רוכבי מזחלות, שחקני הוקי וקרלינג, כמו גם עשרות מיליוני מעריציהם האדוקים, מדובר באירוע השיא בלוח השנה הספורטיבי. סדרת הכתבות שלנו תנסה להכיר לכם את עולם ספורט החורף, עם קריצה לאוליפיאדה הקרובה בונקובר, קנדה.
כבר לא עניין של ארצות קרות בלבד
באופן פשטני, הגדרתו של ספורט החורף היא כפעילות המרחשת באקלים קר, על שלג או קרח. בעבר הרחוק התקיימו כל ענפי החורף בחוץ, אך ורק במדינות בהן היה מספיק שלג במשך מספר חודשים בלבד בכדי לקיים תחרויות סדירות. לאט לאט החלו לעבור חלק מהענפים לאולמות מיוחדים, דבר שאפשר את קיום התחרויות במשך כל השנה והביא לכניסתן של מתחרות חדשות. מדינות בהן ירידת שלג פותחת מהדורת חדשות או לא יורד בכלל, כמו ג'מייקה הטרופית, החלו לשלוח משלחות ואף זכו במדליות אולימפיות.
ראשונים לעבור היו ההוקי קרח, הקרלינג וההחלקה האמנותית, שמצאו לעצמם קורת גג. קיצור המרחקים הגיאוגרפיים והכנסת טכנולוגיות חדישות, הובילו לכך שגם בענפים שעדיין דורשים את תנאי האקלים החורפי (סקי נורדי ואלפיני ומזחלות) התחילו להשתתף ספורטאים מיותר ויותר מדינות, לרבות ישראל (בינתיים ללא הצלחה גדולה).
תהליך הגלובליזציה הגיע גם לאולימפיאדת החורף והפך אותה לאירוע משמעותי לא רק מבחינה ספורטיבית (כמות המשתתפים ורף התוצאות עולים) אלא גם מבחינה כלכלית. מחירן של זכויות השידור הולך ומאמיר והמסחור הגובר. אך לא תמיד היו הדברים כך.
כל ההתחלות קשות
זמן קצר לאחר חידוש המשחקים האולימפיים (אתונה 1896) הועלה רעיון לקיים משחקים מקבילים לענפי החורף. ההצעהן זכתה להתנגדות נחרצת במשך שנים רבות מצד הברון דה קוברטן (מייסד התנועה האולימפית), שסבר כי מכיוון וביוון העתיקה לא היו משחקי חורף, אין צורך לקיימם במסגרת התנועה האולימפית. כמו כן, מדינות סקנדינביה התנגדו גם הן עקב קיום משחקים מקבילים בעצמן.
פשרה הגיעה עם הכנסת ההחלקה האמנותית, ומאוחר יותר הוקי קרח, למשחקי הקיץ האולימפיים. בשנת 1924 התקיים בעיירת הנופש שאמוני שבאלפים הצרפתיים "שבוע ספורט החורף הבינלאומי", תחת חסותו של הוועד האולימפי. הצלחת האירוע הביאה את הוועד להכריז על קיומם של משחקי החורף האולימפיים מדי ארבע שנים ולהכיר בדיעבד במשחקי 1924 כאולימפיאדת החורף הראשונה.
עד שנות ה-60 משחקי החורף התקיימו לרוב בערים קטנות או באתרי נופש כגון סנט מוריץ (שוויץ) או קורטינה דה אימפצו (איטליה), והתנהלו באווירה משפחתית שונה מאוד ממשחקי הקיץ. מאוחר יותר, בעיקר בשנות ה-80, חלו שינויים דרסטיים באופיים. ענפים חדשים נוספו, הותרה השתתפות מקצוענים ומחירי זכויות שידור התחילו לעלות.
מאז שנות ה-90 השכילו ראשי איגודי הספורט השונים להתאים את ענפי הספורט לעידן הטלוויזיוני וערכו רפורמות מקיפות על מנת לשפר את חווית הצפייה
בענפי ספורט, בהם הכללים היו נוקשים במשך עשרות שנים. שאיפתו של הוועד האולימפי להגדיל את ההכנסות ולפנות לקהל יעד צעיר יותר הביאה להכנסת נציגים מתחום האקסטרים, כגון סקי בסגנון חופשי וסנובורד. השינויים העלו את הפופלריות של ספורט החורף ואת תפוצתו הגיאוגרפית, הן מההיבט הספורטיבי והן מהיבט הסיקור.
ישראל נכנסה למעגל המשחקים ב-1994, באולימפיאדת לילהאמר (נורבגיה), כשהמחליק מיכאל שמרקין חתום על הופעת הבכורה. מאז השתתפו נציגים ישראלים בכל המשחקים, כשמרביתם מתחרים בהחלקה אמנותית, עם ייצוג בודד למחליקה מהירה וגולש אלפיני. הישג השיא של ישראל נרשם ב-2002 כשצמד הריקוד על הקרח, גלית חייט וסרגיי סחנובסקי, סיים במקום השישי המכובד.
הכתבה הבאה תתמקד בצדדים הארגוניים, הכלכליים והפוליטיים של אולימפיאדות החורף בשנות האלפיים, תוך דגש על המצפה לנו באולימפיאדת ונקובר הקרבה.
לפנייה לכתב/ת 
