ש"ס כרגיל על חשבוננו

שינוי החוק שמאפשר לראש עיריית ירושלים למנות שמונה סגנים לראש העיר מעורר שאלה: למה לא גם בדימונה או בנהריה? את הצעת החוק הביא לכנסת המנכ"ל החדש של המדינה – אלי ישי. התעלול החדש שלו הוא בסך הכל סידור עבודה לחבריו בעיריית ירושלים, וכל כולו בא על חשבון האלמנות והיתומים והחד הוריות שהשר אוהב כל כך לספר שהוא נציגם בכנסת.

ישי יזם את חוק תוספת הסגנים לירושלים, לטובת חבריו. הנימוקים שלו מסמרי שיער בציניותם. ירושלים היא בירת ישראל, אוכלוסיה מגוונת וכו' וכו', כאילו לא ידענו על כך אתמול ושלשום. לדבריו, זהו מחיר הקואליציה. כמה שהוא צודק. רק שאת המחיר לא הוא ולא ציבור בוחריו משלם אלא הציבור העובד, זה שמשלם ארנונה, זה שילדיו נוסעים באוטובוס אגד רגיל לבית הספר ולא נעזר בשירותי הסעה שממומנים על ידי הכלל.

מה ימנע מחר מישי לחוקק חוק דומה לדימונה או לנהריה אם הצרכים המפלגתיים שלו ידרשו זאת? שום דבר. אני כבר נותן לו את הנימוקים: אנחנו צריכים לחזק את דימונה כי היא עיר מדברית ונהריה היא עיר ליד הים. הרי ברור כי הנימוקים אינם חשובים ואינם נושאים מים. הם בסך הכל כסות עלובה להתמקחות פוליטית.

מחיר הקואליציה ישי אומר? בואו וננסה את החרדים ונראה אם יעזבו את הממשלה אם לא יתנו להם את הסגנות. כך זה בירושלים וכך זה בכל מקום אחר בארץ. החרדים לא יעזבו את הקואליציה כי כל תכלית קיומם היא לינוק מעטיני השלטון. הבעיה היא באותם מחוקקים שלא מוכנים להתמודד עם סחטנות. את זה מנצלים יפה מאוד השר ישי וחבריו.

מדוע ניר ברקת משתף פעולה עם פעולה כל כך צינית? כנראה שהוא לא יכול בלי שמונה סגני שרים. ממש בא לבכות. הוא ככל הנראה מרגיש שהעיר לא מתפקדת. הוא שוכח את ההבטחות שלו להיות ראש עיר שישנה מציאות. הוא שוכח שהבטיח שלא נחזור לימים הקשים של לופליאנסקי. במהלך המשא ומתן הקואליציוני, לא הסתיר ברקת כי הוא משאיר את המשא ומתן עם החרדים לסוף מתוך כוונה שהם לא יקבלו תפקידי הסגנים. מה קרה מאז? ברקת לחיץ, ברקת מתקפל.

דואגים רק לעצמם

עכשיו חידה: האם החרדים באמת שותפים לניהול העיר או שהם דואגים רק לחרדים? התשובה למרבה הפלא, פשוטה. עיון ברשימת התפקידים של חברי הנהלת העיר (הקואליציה הירושלמית) מגלה שכמעט לכל חבר מועצה חרדי מוצמד תפקיד המחובר לאוכלוסיה החרדית.

למשל, פינדרוס יצחק זאב מחזיק את תיק האגף לחינוך חרדי. החרדים לא יכולים להשתלב במחלקת חינוך כללית, הם זקוקים למחלקה משלהם.

לוק יוסף מחזיק את תיק ח''ן חרדי. 

פיינר אברהם מחזיק את תיק התרבות התורנית.

מליק שלמה מחזיק את תיק הדיור לחרדים - לא תיק דיור לכלל האוכלוסיה. 

קלרמן ישראל מחזיק את תיק פיתוח התעסוקה למגזר החרדי, הוא ככל הנראה לא מסוגל או קרוב לוודאי לא רוצה לדאוג גם למגזר הדתי, שלא לדבר על המגזר החילוני.

לשלמה רוזנשטיין מצאו תפקיד כלבבו: הוא אחראי על תחבורה ציבורית לחרדים. רק לחרדים. חילונים לא זקוקים למליץ יושר באגד ובמשרד התחבורה.

אטיאס שלומי אחראי על קידום נוער חרדי.

אלי שמחיוף אחראי על מורשת מן המזרח במסגרת תיק תרבות תורנית. נכון, פיינר אברהם הוא האחראי על תיק התרבות התורנית. אבל תפקידים צריכים לחלק.

למה הם צריכים את זה? כי המפלגות החרדיות לא רוצות להיות חלק מהכלל, הן רוצות להיבדל ממנו, הן רוצות להשען עליו, ליהנות ממנעמי השלטון אבל להיות סקטוריאליים. 

מדוע ברקת זקוק אם כן לשני סגנים נוספים? מדוע את הכסף שיזרום לכיסם של הסגנים המיותרים הוא לא משקיע בקידום נוער, בפיתוח תחבורה ציבורית בשבת או למשל בתנועות הנוער או למצער בתשלום ואפילו סמלי לחברי המועצה העובדים בהתנדבות? התשובה פשוטה: ברקת שניסה להציג את עצמו כפוליטיקאי מזן אחר הוא בעצם פוליטיקאי מהזן המצוי, שקונה כל מה שאפשר לקנות. עקרונות וערכים ממנו והלאה.

ומה יהיה על ירושלים עם שמונה סגני שרים? היא תמשיך להדרדר, היא לא תצליח להחלץ מהעוני המנוון אותה, עוני מתוך בחירה שהציבור החרדי כופה על עצמו ואת עצמו על כלל האוכלוסייה. ברקת לא יהפוך ליקיר החרדים, את זה אפשר לקוות שהוא כבר מבין. המירב שהוא יקבל הוא תמיכה קצרת טווח, עד שיתאפשר להם להעיף אותו לפח ההיסטוריה העירונית.

שמעון ביגלמן, עיתונאי