דווקא כן משלנו

לאחרונה עולות מן המגזר הסרוג יבבות המאפיינות בדרך כלל מגזרים אחרים. הדיאלקטיקה הדתית-לאומית הופכת דומה יותר ויותר לזו החרדית והערבית. קרבנית, צדקנית, רגשנית, פרנואידית, שלעולם אינה מסוגלת לקבל וליישם ביקורת.

כדרכן של חברות החסרות ביטחון עצמי מינימלי, הופכת התפיסה הד"לית לילדותית – פשטנית. הכל בשחור ולבן כדבריו של יהושע: "הלנו אתה אם לצרינו?" ללא שום דרך ביניים רב גונית. זו אולי גם הסיבה בגינה אין הימין הדתי מסוגל להתמודד עם תופעת הרוצחים היוצאים שוב ושוב מבין שורותיו.

הנה, מייד עם דבר מעצרו של טייטל שוגרו התגובות המותנות של הימין הפבלובי. "גם גולדרינג רוצח והוא שמאלני קיצוני" – טענה שללא ספק מעליבה את כל מי שעלה בידו להעפיל בהצלחה לשלב ההומו-סאפיינס. זאת משתי סיבות: הראשונה, גולדרינג לא רצח את בתו בשל קנאות לאומנית המאפיינת את הרוצח מימין (שאף הגדיל עשות כשנחשד במציאת סייען בשם "שפינוזה"). השניה חמורה אף יותר. האם עובדה ששמאלני רצח, מקלה במשהו על העובדה ששוב נמצא רוצח במחנה הימין? ומה בכלל אכפת לי מה עושים אנשי השמאל? כל אחד שיתעסק בבעיות שלו.

"האיש פסיכופת"' הפטירו כמה ממנהיגי הימין הדתי. נכון. בהחלט ייתכן כי מדובר פסיכופת. אך אין מדובר ב"סתם פסיכופט" אלא בפסיכופת ימני ודתי. כן, ד-ת-י. כי מעניין מאוד שהפסיכופט הזה התכוון לרצוח דווקא ערבים, פרופסור שמאלני, יהודים משיחיים ואולי גם כמה הומואים על הדרך. מה משותף לכל קהלי היעד הללו? לא יודעים? הבה נערוך ניסוי. היכנסו לאחד מהפורומים של הימין וכתבו הודעה בשם "יהודי משיחי", "פרופסור שמאלני", או "ערבי". אל תשכחו להצטייד במטרייה נגד יריקות וירטואליות. בבימות אלו אין מצב לקבל דעה שונה ללא שנאה, אלימות והסתה.

בהקשר זה, נסו למשל לבצע חיפוש על השם "ניצן הורוביץ" באחד הפורומים האלו. לא חשוב באיזה עניין, הרי התגובות לעולם לא יהיו לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. קשה אפילו לחזור על המילים. ברוב המקרים אלימות כנגד המגזרים האלו מוצדקת ואפילו מעודדת בידי רוב הגולשים.

גם ההלצה הלא מוצלחת כי היורים אינם "דתיים", מקורה ברטוריקה החרדית. שהרי מי שאנס אינו יכול להיות דתי, משום שאנס. כך גם לגבי רוצחים דתיים. הרצח אסור מהתורה ולכן רוצח אינו יכול להיות דתי. אלא שחשד כבד מתגנב ללבי כי מדובר בפילפול סרק. הרי אם לא היו הרוצחים מלכתחילה דתיים (ולאומנים), ממילא גם לא היו רוצחים.

"שולה אלוני" בחדר האוכל

בהקשר זה זכורה לי אפיזודה מהישיבה התיכונית בה למדתי. שירת "שולה שולה (אלוני), עוד יבוא היום, נסגור את החשבון" היתה חלק מזמירות השבת בחדר האוכל. באותו חדר נכחו רבנים שלא סברו כי קיימת איזו בעיה בפזמון. מציאות זו מתקיימת כיום בגילגול (עיניים) אחר. ברור לי כי איש מהרבנים אינו מטיף לרצח. אף איני סבור שבנמצא רב שיאשר רצח. אבל האוירה הכללית אלימה מאוד ושלל הפילפולים והתירוצים אינם מצליחים לכסות על כך. כימני מובהק, התירוצים האלו אפילו מעליבים אותי. אמת, מפעילי ה"תותח הקדוש", אודי אדיב לדורותיו ו"שוברי השתיקה" אינם טובים בעיני יותר. אך נמאס לי לגלות שהאוחזים בנשק מגיעים לרוב מהמחנה לו אני נותן את קולי בקלפי.

אם כך, לסיום,

בקשה לי מהרבנים ואנשי החינוך הדתיים. לא מספיק לגנות. אנא מכם, היכנסו לפורומים שתלמידיכם כותבים בהם. ללא ספק תגלו כי "עשבים שוטים" רבים מדי היכו שורש בערוגותיכם. אם לא תחלו במהרה בפעולות הניכוש, אנו צפויים למעשי זוועה שיתפשטו למעגלים נוספים ולחלקות סמוכות. אולי כרגע לא ממש מזיז לכם שמדובר בערבים, הומואים, משיחיים וסתם שמאלנים קיצוניים. אך אם המצב יימשך, אנו צפויים להתרגל לתופעות שכרגע אינן תופסות מקום בעולמנו. איזה רפורמי מדמם, חילוני שסוקל משום שנסע בשבת ואולי גם איזה ימני "מתון מדי".

וכשהעשבים השוטים יעלו גם אתכם על הכוונת, כדרכם של קנאים, רק אז אולי תפסיקו לצעוק "סרק, סרק!"

חוצמזה

טוב יעשו מארגני עצרות הענק האינסופיות לזכרו של רבין אם יתמקדו במילוי צוואתו "הניחו להולכים".