מיצינו את המינימום

זהו הישג סוחף נוסף לקולנוע הישראלי-לשעבר, תיכף אחרי השיא המזרח תיכוני בהפקת פרסים אירופיים ממלחמה בודדה והקידום המהיר ביותר אי פעם בסולם הדרגות הצבאי למציג שאיננו חייל (והזוכה הוא: אושרי כהן!).‬

פלי עצמו, כמובן, בבעיה, שכן שיאים שליליים אמורים להישבר בדיוק כמו שיאים חיוביים, ואם הוליווד למדה לצפות מג'יימס קמרון לביים, בכל פעם, את הסרט היקר בכל הזמנים, פלי ייאלץ כעת להתמודד עם הציפייה שסרטו הבא יעלה לא יותר מ‭10,000-‬ דולר, ואילו החלק השלישי בטרילוגיה יסתכם בהשקעה של 140 שקל ויצולם כולו בחדר האמבטיה, שם הופך טפטוף מסתורי לסיוט שמאיים להתפשט עד לחדר השירותים באם מישהו לא יעשה מעשה ויסגור עד הסוף את הברז.

כל זה מביא אותי, באופן טבעי, למחשבות עגומות על קולנוע האימה שגם אני יכולתי לעשות בתקציב שאינו עולה על עסקית ברפאל. נניח: 'סיוט אין דה סיטי‭,'‬ המצולם כולו ברחבת הכניסה לסינמה סיטי, שם חווה גיבורנו אובדן עשתונות לאחר שהוא מגלה, לחרדתו, שלא משנה לאיזה אולם ייכנס עם הדייט הלוהטת שלו, בכולם מוקרן סרט על לבנון. או 'פלישת ילדי הסודנים‭,'‬ המצולם כולו, בתקציב מצומצם ובאמצעות צוות גרילה זעיר, בתוך ראשו של אלי ישי.

או 'תינוקי הייטס‭,'‬ סרט אימה שבמרכזו זוג בורגני מבטיח הנקלע, במחי החלטה אומללה, למחוזות של סוריאליזם וטירוף בעקבות חדירתו לחייו של פרזיט הבוקע, פיזית, מתוך גופה של האישה ומאיים לאכול לשניהם את הראש עוד בטרם ימלאו לו שלושה חודשים. או 'שמיכה‭,'!‬ המתעד בזמן אמיתי את נסיוני הממוצע בן 97 הדקות להשחיל את שמיכת הפוך לתוך הציפה מבלי להביא להתמוטטות העמודים התומכים של המבנה. או 'חדר עבודה‭,'!‬ המצולם כולו בחלקו התחתון של שולחן הכתיבה, שם מתקיימים חייהם הסודיים של כתמי טייקאוויי אסיאתיים, שיירי מסטיקים נטולי סוכר ונוזלי גוף מתחום השפעת ההורמונלית.

באמת, אין גבול ליקום הקולנועי שכל אחד מאיתנו יכול לברוא רק ברווח שבין מאוורר המחשב לקיר, ובכל זאת, קשה שלא להעריץ את פלי על יכולתו לקחת את זה עד הקצה, כלומר עד שפילברג. אם פעם היינו צבא קטן וחכם, קבוצת כדורסל קטנה וחכמה, וזמר תימני קטן ו - טוב, לא משנה, אבל באירוויזיון הם מתו על זה - כיום, כשאנחנו סתם גדולים וצודקים, טוב לראות שמסורת המינימליזם הישראלית המפורסמת ממשיכה להתקיים.

ממש כמו היפנים, גם אנחנו יודעים לעשות דברים באמצעות המינימום שבמינימום: אחרי שהמצאנו את החדר הנוסף באמצעות סגירת מרפסת, את אולם השמחות העשוי פלקל, את התור ללא תור ואת מורשת גנדי, אין לנו בעיה להמציא את שובר הקופות ב‭15-‬ אלף דולר. אז שפלי לא יעשה את עצמו אמריקאי עכשיו. רואים, רואים שהוא משלנו.