"לא יכול לאהוב רק אשה אחת. אני מפיץ אהבה"
גברים עלו על טרנד חדש. זה לקח להם כמה עשרות שנים, אבל עכשיו הם מצאו איך להפוך את יצר הבוגדנות, תאוות הכיבוש והמרדף אחרי הריגוש הבא לשפה שגם אנחנו נבין. הם חושבים שאם יכניסו את המילים "לב" ו"אהבה" למשפט הכי פסיכי אנחנו נימס ונדמע, מפני שבילדות היו לנו ניירות מכתבים ורודים
כשיוני התחיל לגלות התעניינות שהיא קצת מעבר לביקורות מפרגנות אך בונות לסיפורים המטורפים בבלוג שלי - נפעמתי. הנה גבר חמוד. שפוי. פנוי. מתנסח היטב, ואפילו בעניין שלי!
נפגשנו ביום שישי אחר הצהריים, שתינו בירה, טיילנו, הלכנו לשבת על הסלעים מול הים, היתה שקיעה, ואני הסתכלתי מסביב לראות איפה המצלמות של הטלנובלה, כי לא יכולתי להאמין שזה אשכרה קורה. גבר שמסתכל לי ישר בעיניים, מחייך מהבטן, שמח, מצחיק, אסתטי וכיפי, שרוצה לשמוע הכל על החיים שלי.
צחקנו הרבה.
ואז התחיל הטנגו האחרון בפריז להתנגן לי בתוך הראש, עם שאלת מיליון הסיבות בעד ונגד: האם להיכנס איתו למיטה, כן או לא.
אם אני נכנסת איתו למיטה עכשיו, אני מקבלת את המותג המוצדק 'שרמוטה'. אם אני משחקת אותה צנון עם עקרונות, הוא הולך מהפגישה שלנו אל רשימת חברים דיגיטלית בת 40 מנויים, מתוכם לפחות 39 נשים שישמחו לפתוח רגליים, עם או בלי מותגים.
בינתיים התביית לי יוני על הצוואר. הוא בא מעולם הקולנוע. הוא מבין בפרומו טוב.
אמרתי לו שלא כדאי שניכנס ביחד לאותה מיטה הערב, כי הוא ממש מוצא חן בעיניי.
היגיון. לא שלי. שטיפת המח של החברות הטובות שלי התחילה סוף סוף לחלחל.
הוא ביקש הסברים, ואני לא מאשימה אותו, אלא שלא היה לי מה להסביר. כלומר, הרעיון היה לגמרי מגובש אצלי בראש, רק הייתי צריכה להצליח לדקלם את ה'אני מאמין' שלי בלי לגמגם אלף פעם, ועם משהו קצת יותר חזק ובטוח בקול.
"תראה", ניסיתי בכל זאת לשכנע את עצמי, "אתה ממש מוצא חן בעיניי, והייתי רוצה לראות את הפגישה הזאת מתפתחת לאיזה סוג של קשר..."
הוא הביא לי מבט של אחד שממש מבין אותי.
"תבין, אני לא... אה... אני לא... כלומר, אני כן כזאת, אבל איתך אני לא... כי איתך אני רוצה, אתה מבין למה אני מתכוונת?"
עכשיו קיבלתי את נאום ה"עם כל החברות שהיו לי נכנסתי למיטה בערב הראשון. אצלי אין את השטויות האלה, מותק".
למה לא נופל עלי שקל כל פעם שאני שומעת את הנאום הזה. למה. הייתי יכולה להיות מיליונרית היום!
הנאום המרגש שלו החזיר לי את הביטחון ואת העצבים המפורסמים ואמרתי: טוב! בסדר! אבל נלך אליך, אוקיי? שתהיה לי לפחות הרגשה שאני מחליטה מה, ומי ואיפה.
החלטיות עצמית. חשוב מאוד כשאת עומדת להיות מקוטלגת כ"קלה עד קלה מאוד להשגה".
אצלו בבית, על בקבוק יין ושלוש שיחות דחופות מהחברה הקרובה שלו, או האקסית שלו, תלוי מי רוצה לדעת, ניהלנו שיחה מלב אל לב. הוא אמר שחשוב לו להסביר לי את עולמו.
גבר שמסביר לי על העולם שלו. זה עוד לא היה לי. דפיקות לב קיבלתי ממנו. בומים שלמים!
קיבלתי וידויים מיומנו של שייח תורכי
טוקבק כדורבנות:
מי שאוהב את כולן לא אוהב אף אחת / גבר נשוי
ברור שאני חושק בכל אשה יפה שאני רואה, ברור שהייתי שמח אם הייתי יכול להכניס למיטה כל אחת (אני אסתפק ב50% בשמחה). אבל לקרוא לזה אהבה?
אהבה זה לקחת את הילדים ביום שבת בצהריים לשעתיים כדי שאשתי תישן קצת כי היה לה שבוע קשה (וגם אם לא). אהבה זה שהיא אחר כך מסדרת את הניירות כי היא יודעת שאני שונא את זה. אהבה זה לזכור להביא מהסופר את המאכל שהיא אוהבת במיוחד למרות שהיא לא כתבה ברשימה. אהבה זה גם סקס, אבל כשנשואים ועוד עם ילדים החוכמה היא לדאוג מהבוקר לכך שבערב אף צד לא יהיה מותש / עצבני / עסוק מדי בשביל זה.
זאת אהבה אמיתית, אולי יש כאלו שיכולים בשלישיה (בהחלט יש לי פנטזיות, אבל זה הכל - פנטזיות, במציאות אני יודע שעדיף שאגיד תודה על מה שיש לי כבר).
התרווחתי על הספה, לגמתי עוד קצת יין וחיכיתי בשמחה לסיפור על גירושים כואבים, אושר משתי בנות נפלאות וחזון עסקי בעל מעוף נועז. טוב שבאתי!
במקום זה קיבלתי וידויים מיומנו של שייח תורכי: החברה האחרונה שלו, זאת שמתקשרת אחת לשמונה דקות, חשובה לו מאוד ומהווה חלק מהותי מחייו. הוא גם עדיין מאוהב קצת בבחורה שהיתה אהבת חייו לפני 33 שנה. חוץ מהן, יש לו סיפור עם אשה מהאינטרנט, שהוא אמנם לא פגש עדיין, אבל היא תכף מתגרשת מבעלה בשבילו, כי הוא הצליח לטמטם אותה עם הטקסטים שלו. אני לא צריכה לדאוג מהסיפור הזה, כי ייקח לה לפחות שנה עד שהיא תתגרש.
בשלב הזה כבר שתיתי יין בכמויות ולקחתי בחזרה את הידיים שלי, שליטפו לו את החזה ברומנטיות.
"תגיד לי", השתדלתי להישמע מודאגת באמת, "אתה נורמלי? כלומר, ברור לך שאתה לא לגמרי בסדר בראש?"
"כן. נכון", הוא ירה מיד בחזרה "זאת באמת שאלה שבלה פלור יכולה להרשות לעצמה לשאול אותי. לא, זה יפה שאת חושבת שמבין שנינו, בסוף אני הלא שפוי!"
השתיק אותי. מגיע לי. יותר אני לא הולכת לפגוש מעריצים!
"אבל מה זה הסיפור הזה, באמא שלך! תכף תגיד לי שיש לך עוד אחת שלא הספקת לספר עליה".
שתיקה. הוא הסתכל עלי ואחר כך על הרצפה, וקצת פזל אל המחשב.
"חצוף!!! אתה רוצה להגיד לי שיש לך עוד אחת? עם כמה נשים אתה בקשר? אני בהלם!"
"לא הרבה", ענה יוני בהקלה על שהסיפור עומד להסתיים והוא יקבל את הזיון שהבטיחו לו "רק עוד שתיים"...
"עוד שתיים!!! מה אתה, שייח עבדול חסן מכיכר השוק של אנטליה? מה העניינים איתך!"
"הבנתי שככה אני. יש לי בלב מקום לכולן"
"תראי..." יוני הבין שזה ייקח עוד קצת זמן עד שירשו לו לתקוע בבית שלו, "זה לא ככה. אני, נפל לי האסימון לפני כמה זמן, ודיברתי על זה עם חיה, זאת שהתקשרה קודם? אני פשוט הבנתי שככה אני. יש לי בלב מקום לכולן. אני אוהב באמת את כולן. אני לא יכול לאהוב רק אשה אחת. אני מחלק את האהבה שלי כמה שיותר, אני מפיץ אהבה..."
אתה הדלאי למה, רק בגרסה של סנטה קלאוס עושה חיים בלונה פארק.
אם זאת היתה הפעם הראשונה שאני שומעת את הסלוגן "אני לא גבר של אשה אחת. פשוט תקבלי את זה וזהו", הייתי חושבת שאולי משהו לא בסדר בי, וזאת רק הגרסה המודרנית ל"זאת לא את, זה אני". אבל עכשיו התחלתי כבר ממש להיבהל.
גברים עלו על טרנד חדש! זה לקח להם כמה עשרות שנים, אבל עכשיו הם מצאו איך להפוך את יצר הבוגדנות, תאוות הכיבוש והמרדף אחרי הריגוש הבא לשפה שגם אנחנו נבין. הם חושבים שאם יכניסו את המילים "לב" ו"אהבה" למשפט הכי פסיכי, אנחנו נימס ונדמע, מפני שבילדות היו לנו ניירות מכתבים ורודים עם שושנים לבנות.
יוני היה עכשיו ממש מבולבל. הוא לא הבין מה קרה להארה העצומה שהוא הגיע אליה לגמרי לבד, ואיך זה שהוא מקבל צעקות במקום מחיאות כפיים.
"אבל למה את לא מבינה! אני לא אומר שאת לא האחת בשבילי. אני רק אומר שאת לא היחידה. יש עוד, וכולן מספר אחת!".
סחרחורת הביא לי המעצבן הזה. רציתי זיון ליום שישי בערב וקיבלתי תור של קופת חולים כללית.
"כי מה את חושבת!" יוני היה עכשיו בשוונג שאי אפשר לעצור, "את בת 44, מותק! מה בדיוק נראה לך, הסוס הלבן של האביר שלך כבר מזמן צולע! אל תגידי לי שאת מחכה לו עדיין, אה? כי מה שתקבלי היום זה רק גברים שסוחבים איתם שקים של סיפורים!"
"אבל אתה לא שק של סיפורים! אתה חגיגה בסנוקר לכבוד הגרסה החדשה של פרוזאק!"
שני מבוגרים, יום שישי. שתיים לפנות בוקר. עומדים וצועקים זה על זה, שש שעות אחרי שנפגשו בפעם הראשונה.
העיקר שהיה קליק ממבט ראשון.
הוא בא מעולם הקולנוע. הוא מבין בפרומו טוב
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
