הייתי שבור אחרי פרידה מהחברה, ואז היא הגיעה
אין לי מושג איך זה קרה כל כך מהר, אבל הרגשתי שאני והיא זה חיבור משותף, משוואה בלי נעלמים, כאילו נועדנו להיות ביחד
אז ככה: היתה לי חברה, מערכת יחסים של כמעט שנה רצופה. היינו ישנים יחד, מבשלים יחד, אוכלים יחד, עושים הכל ביחד, ממש הכל.
בשלב מסוים היא החליטה שנמאס לה מהקשר הזה והיא חושבת שהיא כבר לא אוהבת אותי כמו בהתחלה, כמו פעם, שמה שיש בינינו זה כבר שאריות של אהבה, הגחלים שנותרו ממדורת האהבה שבערה בנו. היא אמרה שכבר לא נותרו קרשים להוסיף, ולכן הכל דועך. זה פשוט הפך לשיגרה - היא התרגלה אליי.
אמרתי לה שכל הזוגות ככה, בהתחלה האהבה בוערת ופורצת גבולות, הכל פורח, הכל יפה, הגבר מחזר, שולח מכתבים שירים פרחים, וגם זה בסופו של דבר לאט לאט מפסיק ונגמר. מן הסתם הרגש הזה יורד, כמו אצל זוגות נשואים. הרי בסוף האדם שאנחנו אוהבים ונכנסים איתו לקשר רציני הוא האדם שבחרנו כדי לחיות לצידו, בנוכחותו, לטוב ולרע. להיות שם בשבילו/בשבילה ברגעים הכי קשים שיש, אחד שנוכל לסמוך עליו בכל מצב, אותו אדם שאיתו נתחתן.
למרות כל מה שאמרתי לה, וכמה שניסיתי להסביר לה, היא נשארה בשלה ואמרה לי את השטויות המתורצות האלה ש"אני יותר מדי טוב בשבילה" ושזה לא יילך בינינו.
מה אפשר לעשות, זאת ההחלטה שלה, ואני לא מתכוון לכפות את עצמי עליה. נפרדנו.
התקופה הבודדת הזאת פתאום היא קשה מאוד. ממצב של זוגיות מסוימת, של תמיכה, של אהבה, דאגה, כשאתה לא ישן באלכסון ויש עם מי להתכרבל ולהתחמם בלילות הקרים, אתה פתאום מאבד את הכל. כולם יודעים שפרידות (למרות שהן דלת פתוחה לדרך חדשה) כואבות ומאוד עצובות.
גם אני, מתחת למעטה הקשיחות סטייל קלינט איסטווד, נשברתי לפעמים. אבל אחרי כחודש התמזל מזלי והכרתי מישהי חדשה.
אפשר לומר שהיה בינינו קליק
היא היתה מדהימה, יפהפיה, חכמה, ובאמת העניקה לי אהבה. היה לה באמת אכפת ממני. אפשר לומר שהיה בינינו קליק. אין לי מושג איך זה קרה כל כך מהר, אבל הרגשתי שאני והיא זה חיבור משותף, משוואה בלי נעלמים, כאילו נועדנו להיות ביחד.
היא הגיעה אליי משום מקום. יצאתי לריצה קלה אחרי עוד יום עבודה מתיש, לשחרר קצת אגרסיות, שישה קילומטרים של התנשמות והתנשפות עברו עליי, יחד עם כמויות של זיעה. עצרתי בכיכר המרכזית כדי למתוח את השרירים ולשתות מהברזייה.
לא ידעתי מה שמה, אבל היא היתה יפהפיה
אני מאמין בגורל, אני חושב שלכל דבר יש משמעות, כל דבר רשום ומוכוון-מטרה, אין דבר כזה צירוף מקרים. שם פגשתי אותה. לא ידעתי מה שמה, אבל היא היתה יפהפיה. ראיתי עליה שגם היא כנראה סיימה את הריצה שלה. היא ניסתה לשתות מהברזייה, אבל ללא הצלחה. ואני, כמו ג'נטלמן, ניגשתי לעזור לה. לפני שהספקתי להגיע הקדימה אותי החברה שלה ועזרה לה. נראה שהיא קלטה אותי מסתכל עם הלסת למטה, מתפעל מהיופי הזה.
לאחר שהרוותה את צימאונה הלכה להיזרק על הדשא. אני זיהיתי את הפירצה, עשיתי נוהל קרב חפוז עם עצמי ויצאתי לפעולה. ניגשתי לחברה שלה ושאלתי אותה לשמה של השותפה.
"קוראים לה איב", אמרה לי, "ושמי אינה".
"שם יפה איב", אמרתי.
"כן. ואל תדאג, אתה לא הראשון שמסתכל עליה בצורה כזאת. איפה שהיא עוברת כל המבטים מופנים אליה, שואלים אותי לשמה רוצים לצלם אותה. עד כדי כך. נראה לי שאם הייתי רושמת אותה במדור היכרויות האתר היה קורס! אבל למזלך אתה נראה לי בחור נחמד מאוד, סימפטי, אחד כזה שיהיה טוב בשבילה, וגם היא בדיוק מחפשת חבר כרגע".
וואו, כנראה מתבשל לי פה משהו נחמד... חשבתי לעצמי, והחברה שלה המשיכה: "אני והיא חברות נורא טובות, אבל אני עוזבת מחר לחו"ל. אני די דואגת לה, ואם אתה תכיר אותה והיא תמצא חן בעיניך, אולי תוכל להחליף אותי", אמרה לי וסיימה בקריצה.
"אממ... בטח, אני אשמח להכיר".
איב ואני עשינו היכרות זריזה, ואינה סיפרה לי שיש לה דירה שהיא מתגוררת בה לבדה ואם אני רוצה אני יכול לשכור אותה למשך שנה עד שהיא תחזור. ההצעה היתה לי בול במקום. חיפשתי לי דירה, והופ הנה מישהי מציעה לי את דירתה. אמרתי כבר שאני מאמין בגורל?
נהניתי רק מלראות אותה אוכלת
אז אינה טסה לחו"ל, אני נכנסתי לדירה שלה והתחלתי בדף חדש. נסעתי לאסוף את איב והכנתי לה ארוחת ערב מפנקת כזאת, עם ירקות ובשר מצויין. נהניתי רק מלראות אותה אוכלת, כמה היא מוצאת חן בעיניי, איזה מלאך שלחו לי.
איב זיהתה מיד מתי קשה לי, מתי אני צריך עזרה, תמיכה. היא ידעה לזהות את הרגעים הקשים ואת מצבי הרוח המשתנים שלי, ובעיקר - לדאוג לי בכל זמן שהוא. ממש תקשורת בלי מילים, כאילו שהיא קוראת אותי ואת מחשבותיי.
הלכנו לטייל, לקחתי תיק קטן עם מים וקצת אוכל. טיפסנו יחד אל ראש ההר. מסביב הכל היה ירוק, שטחי דשא עצומים, עצים גבוהים. איב מאוד אוהבת את הטבע וגם אני -שילוב מנצח!
בדרך למעלה עשינו הפסקה, מזגתי לה לשתות, עשינו לחיים ואכלנו ביחד. אחח, איזה אוויר טוב היה שם, צלול כיין, רק אני והיא על ההר, נהנים מהטבע ומהאווירה. ערב משולם אין יותר טוב מזה.
חזרנו לדירה עייפים אך מרוצים. מקלחת קלה שהעברנו ביחד עם שמפו מיוחד שקניתי לה, ממש הרגשתי איתה כאילו אנחנו מכירים שנים.
שמתי סרט בדי.וי.די והיא הגיעה אליי, מריחה מהשמפו. איזה ריח נהדר... היא הניחה את ראשה על בטני ואני ליטפתי אותה. סירקתי את שיערה באצבעותיי, הוא היה כל כך חלק ונעים.
קירבתי את שפתיי אליה, והיא נשקה לי על האף
היא מסתכלת עליי ואני עליה. עיניה נצצו כמו גחליליות. קירבתי את שפתיי אליה, והיא נשקה לי על האף. זאת היתה הנשיקה עם הכי הרבה אהבה שאי פעם הרגשתי - והיו הרבה נשיקות!
נכנסתי למיטה והיא קפצה לצידי. אמרתי לה לילה טוב, והיא, כמו כלבה מאולפת שאיתי כבר שנים, מיד קיפלה את זנבה ונרדמה.
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם פרידה
