"סגן שר הבריאות לא אוהב את החוק? שיתפטר"

מכתבו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שהוקרא היום (א') בפני משתתפי יום העיון הרפואי בנושא קביעת המוות המוחי, ממשיך לעורר סערה. במכתב קובע סגן השר כי אין לתרום איברים עד להפסקת פעילות הלב, קביעה הסותרת את חוק מוות מוחי נשימתי שעבר בכנסת ושקיבל גם את הסכמת הרבנות הראשית. בעקבות המכתב קורא היום ח"כ עתניאל שנלר, יוזם חוק המוות המוחי, לסגן השר לכבד את החוק - או להתפטר באם אינו מקבל אותו.

"אנחנו בסוף ננצח, ונהיה מדינה נורמלית"

"המחוקק מכתיב את כללי המשחק ואת החוקים לרשות המבצעת," אמר היום שנלר ל-ynet, "ואם שר הבריאות לא מקבל את המנדט של החוק הישראלי, הרי יכול להיות שאיננו יכול להיות ברשות המבצעת. ולפי דעתי, אם הוא מתכוון לא לקבל את החוק הישראלי הוא צריך להתפטר ולהגיד: אני לא יכול לעמוד בחוק של המדינה".

שנלר מספר על סעיף 8 בחוק, שהתווסף ביוזמתו, "משום שידעתי שהרב אלישיב מתנגד לחוק". לפי סעיף זה, מי שלא מקבל

  את הגדרת החוק לגבי יקירו, רשאי להודיע לצוות שימשיך את הטיפול. "זהו סעיף שנועד לאדם הפרטי", מבהיר שנלר. "הוא לא נועד לציבור, כי החוק קבע לציבור מהו מוות מוחי".

ח"כ שנלר, ליצמן טוען כי הוא מסתמך על גדולי הפוסקים.

"על מנת שלא יטעו: כל הפוסקים, למעט הרב אלישיב שהוא אחד מגדולי הפוסקים, מקבלים את החוק שהוא בדיוק על פי ההלכה, ולכן למעט אחד מהגדולים, כל שאר הגדולים תומכים בחוק ובכללם הרב עובדיה יוסף. הגוף הסטטוטורי העליון למי שמכיר במדינה, למי שמכיר במוסדות המדינה, זו מועצת הרבנות הראשית".

מה התחושה שלך כעת, עם הצהרה כזו של שר בריאות בפועל, המתנגד למעשה לתרומות האיברים בישראל?

"כל אדם שמבין ברפואה, כל עולם ההלכה מבין שהקריאה שלו לא רלוונטית. אני מרגיש טוב - בשבוע שעבר, שלוש משפחות תרמו כבדים, ריאות, כליות וניצלו חיים של 11 אנשים. אז אני שואל: אם על פי ההלכה זה בסדר, ואם ניצלו 11 בני אדם, יבוא מישהו ויגיד: חבל שהצלנו אותם? היינו צריכים לתת להם למות? הרי אף אדם בר דעת לא יתן לקבל את הטענה הזו. צריך לדאוג לשר בריאות שמבין גם בהלכה וגם בבריאות. אנחנו בסוף ננצח, ונהיה מדינה נורמלית".

מה אומר החוק?

סוגיית קביעת זמן המוות עמדה במחלקות שנים רבות. זו הגיעה לשיאה אשתקד, זמן קצר לפני שנחקק חוק תרומות האברים. לאחר משא ומתן ארוך עם גורמים שונים בעולם החרדי ובקרב הציבור הדתי, נקבע כי זמן המוות המוחי-נשימתי יהיה מצב

 בו מותו של האיש נקבע על ידי שני רופאים מוסמכים, ועל פי פרמטרים קבועים (העדר לחץ דם, העדר נשימה עצמונית, העדר תגובה של האישונים ורפלקסים נוספים). בתוך כך, הפסקת פעילות המוח תיקבע באמצעות בדיקה במכשירים אובייקטיביים (דוגמת מכשיר ה-CFM הבודק פעילות חשמלית מוחית).

נוסף על כך, מגדיר החוק כי הצוות המוסמך לקבוע מוות בכל בית חולים יכלול לפחות שני רופאים בכירים שאינם שותפים בשום צורה להשתלת אברים. רופאים אלו לא יטפלו בחולה, ולא ייצגו אינטרס של חולה אחר הזקוק להשתלה.

הוועדה קבעה גם את מעמדה של משפחת המטופל - ובין היתר את הצורך להודיע להם כי קיים חשש שבן משפחתם במצב של מוות מוחי-נשימתי, וכן לשמוע את דעתם בדבר רצון המטופל בעניין זה, ולהביא את עמדת המשפחה בחשבון.

בישיבת מועצת הרבנות הראשית שהתקיימה לפני כחודשיים, הושגה הסכמה כי אכן הקביעה הרפואית של המוות המוחי תואמת את ההגדרה ההלכתית של מותו של האדם לצורך תרומת אברים.