איטלקייה עצבנית: לראות את נאפולי ולמות
מלונות בוטיק חדשים, פריחה של מסעדות גורמה וסצינת אמנות תוססת בעיר היחידה באירופה שמצליחה להיות לגמרי מודרנית, ועם זאת הכי פגאנית. משהו טוב עובר על נאפולי, כפי שפורסם במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות"
העיר נאפולי (Naples) סבלה מיחסי ציבור גרועים למדי בשנים האחרונות. זה התחיל עם ערימות הזבל שהציפו אותה, כתוצאה ממה שתואר בעולם כאוזלת יד ושחיתות של השלטון המקומי, והמשיך עם הסרט 'גומורה,' זוכה פסטיבל קאן האחרון, שתיאר בפרטי פרטים מצמררים את עלילות המאפיה האכזרית של העיר.
אבל בכתבה שהקדיש המגזין W לנאפולי באחד הגיליונות האחרונים שלו, נראה שהעניינים שם משתפרים באופן דרמטי ושהעיר מתחילה אולי לשחזר את תהילת העבר שלה, כשנחשבה למרכז תרבות ומסחר אירופי במאה ה.18-
במהלך השנתיים האחרונות נפתחו בנאפולי כמה וכמה מלונות בוטיק קטנים ומקסימים, ולצידם נחנך בסוף השנה שעברה גם מלון חמשת הכוכבים היוקרתי רומיאו, שבלובי שלו מתנוססות עבודות של האמן האגדי פרנצ'סקו קלמנטה, והוא מצויד בספא משוכלל ובמסעדות גורמה (כשבמיטב המסורת המקומית, בעל המלון, אלפרדו רומיאו, נעצר שבוע לאחר הפתיחה באשמת שחיתות.(
שביתת הזבל בנאפולי, שעשתה לעיר היפה יחסי ציבור גרועים (צילום: AFP)
נאפולי היא מקום בלתי צפוי עם היסטוריה מפוארת, שאת חלקה אפשר לגלות גם במוזיאונים בעלי השם העולמי המצויים בה. "זו עיר קיצונית," אומר לW- מריו קודוגנאטו, האוצר הראשי של מוזיאון המאדרה (Madre) לאמנות מודרנית. "או שאוהבים אותה או ששונאים אותה." לפי האינפלציה בגלריות ובאוספי אמנות פרטיים שעוברת על העיר לאחרונה, נראה שמספר אוהביה עולה על מספר שונאיה.
מומלץ להגיע לנאפולי דרך הים
סצינת האמנות המודרנית התוססת של נאפולי הופיעה לראשונה בשנות ה,70- כשסוחר האמנות הנודע לוסיו אמליו הציג בה עבודות של ענקים כמו אנדי וורהול, יוזף בויס, רוברט ראושנברג ושמות גדולים נוספים, שגם התארחו בסעודות הפאר שערך בעיר. המסורת הזו נמשכת גם היום: המאדרה הכפיל את מספר המבקרים שלו בשנה האחרונה, ואילו מוזיאון הקאפודימונטה המקומי משלב היטב בין אמנות עתיקה לבין יצירות מופת עכשוויות.
היסטוריון האמנות וסוכן הנסיעות סטפאנו אלופי-פנטיני, שהסוכנות שלו מתמחה בסיורי אמנות ואדריכלות אקסקלוסיביים, ממליץ להגיע לנאפולי דרך הים. בדרך זו, לדבריו, אפשר להתפעל מהארכיטקטורה רבת הרבדים של העיר - מעתיקות רומיות ויווניות ועד לבנייה מודרנית, עם נגיעות בארוק ורנסאנס על הדרך - לפני שנכנסים למרכז ההומה והרועש שלה.
נאפולי. להתפעל מהארכיטקטורה רבת הרבדים של העיר (צילום: גידי וייץ)
מטיילים רבים מבלים יום אחד בנאפולי, בין המוזיאונים לגלריות, לפני שהם ממשיכים לחופי קאפרי או פוזיטאנו, אבל טיפוסים מעמיקים ונועזים יותר בוחרים לבלות בה חופשה שלמה, או אפילו חיים שלמים.
"נאפולי היא העיר היחידה באירופה שמצליחה להיות לגמרי מודרנית, ועם זאת הכי פגאנית," אומר הצלם הבריטי ג'וני שאנד קיד, שמתכבד בתואר אחיה החורג של הנסיכה דיאנה וקבע את משכנו בעיר. הוא מתכוון לפולחן המתים המקומי המוזר, שבמסגרתו נהגו הנאפוליטנים לאמץ בחיבה גולגלות עזובות בבית העלמין של העיר, הפונטאנל, ולטפח אותן בקפידה.
קשישות העיר בנו לכבוד הגולגלות בתי בובות קטנים ומילאו אותם במתנות, דברי מתיקה ופרחים, מתוך האמונה העתיקה שהמנהג ירשים את רוחות השמיים (והגיהינום) וישפיע על התושבים מזל טוב והצלחה. הפונטאנל שופץ ונפתח לאחרונה מחדש, ועכשיו הוא אתר חובה מרתק לכל תייר סקרן שמגיע לנאפולי.
הר געש פנימי
מול הסגידה הזו למוות מתפרצות האנרגיות החדשות של העיר" .נאפולי היא העיר הכי אנטי-גלובלית שיש," מתפלסף האוצר קודוגנאטו, "ולכן היא הכי אוונגרדית."
ליה רומה, אחת מהגלריסטיות הוותיקות בעיר עוד מהסבנטיז, שנחשבת לסנדקית של סצינת האמנות המקומית, מגדירה את האווירה בה כ"נמצאת תמיד על סף פיצוץ, ולכן המחויבות של העיר הזו לתרבות ולאמנות היא כל כך חזקה." היא מתכוונת להר הגעש הסמוך לנאפולי, הסולפהטארה, שהמכתש שבמרכזו אירח בספטמבר האחרון מיצג מטורף לחלוטין של האמן הקליפורני ארון יאנג, שבמסגרתו טסו אופנועי שטח מקצה ההר לקצהו והעלו מאגזוזיהם עשן מאיים.
"העיר היחידה באירופה שמצליחה להיות מודרנית ופגאנית" (צילום: MCT)
הטירוף האמריקאי הזה מרגיש הכי בבית בנאפולי, עיר שתושביה נודעים בכל רחבי איטליה בשילוב מוחץ ומלבב בין הכנסת אורחים לטירלול מובנה. בקיץ, למשל, יוצאות משפחות שלמות אל הרחוב, עם הכורסאות והטלוויזיה, ומתאווררות להן לעיני העוברים והשבים.
"זאת עיר שנבנתה מכפרים מקומיים," מסבירה מוניקה קורטי דיאמאטו, אחת מאספניות האמנות המובילות בנאפולי, שהאוסף המדהים באמת שהיא מציגה בביתה הנושק לקו המים כולל יצירות מופת של וויליאם קנטרידג,' לוסיו פונטאנה, אנתוני גורמלי ואפילו אנסלם קיפר המופלא. "לכל אזור כאן יש הקדושים שלו, המצעדים שלו והמנהגים העתיקים שלו."
ככה זה כשחיים בעיר תוססת לחופי הים התיכון
גם הניב האיטלקי המקומי שונה מאוד מכל מה שתשמעו בחלקים אחרים של ארץ המגף. חלק משלטי הרחוב, למשל, כתובים בשפה נאפוליטנית פרטית, השונה באופן ניכר מהאיטלקית המקובלת.
ומה עם הפשע הגואה ברחובות, שתואר באופן כה מוחשי בקולנוע? כמו במיטב המאפיות (ולא כמו בחופי ישראל, למשל,( הוא מציית לקודים מוסריים ברורים. האמן והמעצב מיקלה לודיצ'ה גר במתחם הסאניטה בנאפולי, אזור הידוע באחוזי הפשיעה הזעירה שלו, שהם מהגבוהים ביותר באירופה כולה.
אבל לדבריו, הוא אפילו לא טורח לנעול את האופניים בכניסה לבית. "אני נחשב כאן לבן משפחה," הוא מתרברב. "אז הרכוש שלי ושל כל אחד מהחברים שלי בטוח ומוגן כאן יותר מאשר בכל מקום אחר באיטליה."
בנאפולי, אומרים כל אנשי האמנות המקומיים, יש משהו לגמרי ממכר. נטלי דה סנט פאל הצרפתייה, למשל, הגיעה לעיר ב-1993 לכמה שבועות כדי להדפיס מהדורה מקומית לספר אמנות שכתבה.
"בהתחלה הרגשתי תקועה לגמרי," היא נזכרת. "הביורוקרטיה המקומית עשתה לי את המוות ורציתי רק לעזוב, אבל אז פתאום יצרתי קשר עם קהילת האמנות בעיר והצלחתי לארגן כמה תערוכות נהדרות."
אחרי 16 שנה היא עדיין כאן, אחרי שהקימה גלריה יפהפייה הנקראת קפלן פרוג'קט, המייצגת 30 אמנים מקומיים, והצליחה להפוך חלל ענק מהמאה ה18- למועדון פרטי טרנדי בשם פוראגאטוריו (אחד משבעת מדורי גיהינום, בתרגום חופשי מאוד.( ככה זה כשחיים בעיר סוערת ותוססת לחופי הים התיכון - הגיהינום עצמו הוא בעצם סוג של גן עדן.
לפנייה לכתב/ת 
