יצחק ורבקה משחקים ב"אבא ואמא"
בראשית הדרך, רבקה הייתה עבור יצחק תחליף לאמו שמתה. עם הזמן הוא מתחזק וברגעים מסוימים מבין שמגיע גם תורו להיות משענת לאשתו. רוחמה וייס ועדנה מזור לומדות שמותר לשחק ב"אבא ואמא", ובלבד שבני הזוג ידעו להחליף תפקידים
מאחורי ההר אחת, שתיים, שלש
שלושה אנשים חברו לעקידה – האב העוקד, האֵם שבחרה(?) לא לדעת ולא לראות, והבן הנעקד. מההר הנורא ההוא, הר העקידה, ירד אברהם לבד. נפשו של יצחק נותרה עקודה ואין אומר ודברים. עם מי ידבר על הגרוע מכל גרוע שפקד אותו, עם האב העוקד?! עם האם שעל פי המדרש לא הצליחה לשאת את נטל הידיעה על מה שעולל בעלה לבנם ונשמתה פרחה?! על יצחק נגזר לשאת לבד את נטל העקידה.
אין מאחוריו ואין מצדדיו, יצחק יוצא לחפש...
עדנה מזור, שמלמדת חיילים במכון ללימודי יהדות, היא החברותא שלי בפרשת השבוע. אנחנו ממקדות את תשומת לבנו בבדידותו של יצחק, בהיעלמות המהירה של שרה מחייו דווקא ברגע שבו הוא כה זקוק לה כאם, ובתפקיד שתמלא רבקה בראשית הנישואים של הזוג. עדנה מפנה את תשומת הלב לכך שהתורה מציינת שיצחק אהב את רבקה (כג, כד), עובדה מעניינת אם נזכור שאהבה בין בני אדם מוזכרת מעט מאוד פעמים במקרא, וזו התזכורת הראשונה במקרא לאהבה בין בני זוג.
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתו... אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק... וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ: ...וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי: וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו: וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו: וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:
"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:"
בתפקיד האם והמאהבת
הפסוק החותם את סיפור ההיכרות בין יצחק לרבקה מציין שתי חוויות שהקשר ביניהן נראה מורכב: יצחק אוהב את רבקה, ורבקה משמשת כתחליף לאם המתה. אנחנו רגילים לחשוב על אהבה בשלה כאהבה שיש בה מידה רבה של נבדלות: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו...". יש להיפרד מהיחסים הסימביוטים עם ההורים על מנת לפתוח את הלב לאהבה בוגרת, נבדלת, עצמאית ובשלה.
אבל דמותו של יצחק משקפת את חוסר הנבדלות מההורים בפסגתה: אביו מבטא את אהבתו לאלהים דרך ההקרבה של הבן (הפעם הראשונה בה מוזכרת אהבה בתורה מתייחסת לאהבתו של אברהם את יצחק - "בנך אשר אהבת"), כך שנראה שבעיניו לפחות אין הבחנה בינו לבין בנו. האם, שיצחק הוא בנה יחידה, לא מוצאת בנפשה די כוחות להכיל את עוצמת הזעזוע של יצחק ובמקום "להיות שם בשבילו", לשאת את תפקיד האם המכילה, השומעת, הסופגת והמנחמת, היא מתאחדת במותה עם חווית המוות של בנה. יצחק בודד בעולם, הוא שב מן העקידה ואין מי שיציע לו כתף ונחמה.
מתה אמו, אהבתו הולכת לאשתו
התורה מספרת שרבקה מנחמת את יצחק על מות אמו, ועדנה טוענת שבתחילת הדרך רבקה הייתה חייבת לשמש בתפקיד האם. רבקה הייתה חייבת להציע ליצחק הצעה אמהית – לשמוע את הסיפור שלו, לאפשר לו להוציא את הסיפור מתוכו, להכיל ולנחם. מדרש מפורסם מרחיב את תמונת רבקה-האם:
מדרש אגדה (בובר) בראשית כד, סז: "שמצאה (יצחק את רבקה) כשרה כאמו, ואמרו... על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה, וכשהיתה מדלקת נרות בערב שבת, היו הנרות דולקים עד מוצאי שבת, וכן רבקה. וכסה הענן לאהל שרה, כשמתה שרה נסתלק הענן וכשבאתה רבקה חזר הענן, וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה: וינחם יצחק אחרי אמו. כל זמן שאמו של אדם בחייה אהבתו הולכת עם אמו, מתה אמו אהבתו הולכת לאשתו".
רבקה הייתה משענת אמיתית
בראשית הדרך, רבקה הייתה תחליף לשרה. המדרש, האנכרוניסטי כדרכו הטובה, מייחס לשרה, ואחריה לרבקה, את שלוש מצוות היסוד של הנשים על פי המסורת התלמודית: שמירת הלכות נידה (הרחקה בימי המחזור והיטהרות ריטואלית בסופם), הפרשת חלק מעיסת החלה לתרומה, והדלקת נרות שבת.
רק בהמשך הדרך, מדי פעם, כשהצליח יצחק למצוא את דרכו במורד המוריה, היו בו כוחות לצחק את רבקה. הפגישה עם רבקה הייתה לו השביל המוביל מהר המוריה אל הציחוק הזוגי.
בניגוד ליצחק האבוד במרחבי הר המוריה, רבקה היא נערה נחושה. היא פעילה מאוד במפגש עם העבד ליד הבאר. כשאחיה קוראים לה ושואלים את פיה היא בוחרת, בניגוד לדעתם, להינשא מיד ליצחק. רבקה החלטית ונדמה שזה בדיוק מה שיצחק צריך על מנת להתרחק מעט מסיוטי הלילה של הר המוריה.
ברגע האמת יצחק עמד במבחן
בתחילת הפרשה הבאה יסופר שרבקה, כמו שרה, הייתה עקרה, אלא שבניגוד לאברהם, שמעולם לא התפלל למען אשתו העקרה, יצחק עומד במבחן (כה, כא): "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּו". אנחנו מציינות לעצמינו שיצחק צמח מתוך מערכת היחסים ההורית שהוא היה זקוק לה בראשית דרכו עם רבקה, מערכת שרבקה איפשרה לו לקיים, ויצא ממנה אחר, מחוזק, מסוגל להיות בעל לרבקה.
עם הזמן ועם היציבות המרשימה של רבקה, יצחק נהיה לרגעים חסון, והצליח ליצר נבדלות; הוא הצליח לראות את רבקה לא רק דרך העדשה של נזקקותו הילדית. רבקה משוועת לבן ולא יכולה ללדת. בניגוד לאביו, יצחק רואה את כאבה של אשתו ומבין שהפעם תורה להישען עליו.
מותר לשחק ב"אבא ואמא"
ובלבד שבני הזוג ידעו להחליף בנדיבות תפקידים. עדנה מזכירה שאנו עוד עתידים לתמוה על מערכת היחסים של רבקה ויצחק לאחר לידת הבנים, אך ברגעים אלה, בראשית דרכם הזוגית, יודעת רבקה שעליה לפתוח את הדרך דווקא מתוך האוהל של שרה ומשם, באומץ רב, מצליחים שני בני הזוג להחליף ביניהם תפקידים. אז גם יוכלו לעבור אל אוהל המשפחה שלהם.
ובבית המדרש של הטוקבקים
תודה מיוחדת לשרית שכתבה בשבת שעברה את "על אתר". אתגרו אותי מאוד דבריה והדיונים שבעקבותיהם על המחלוקת ועל הסיבות בגללן אנו בוחרים לשמוע דעות המנוגדות לשלנו (ובין השאר, משום כך גם להיות חברים בבית המדרש של הטוקבקים). כמה וכמה ביקשו הבהרה אז הנה היא באה: כשבקשתי את האי מיילים שלכם, לכתיבת "על אתר" וטורים, התכוונתי לאי מיילים של כוווולם. כל הדעות, כל צבעי הכיפות, המטפחות והצמות... אנא שלחו אלי ל: wg@netvision.net.il
שבת שלום
לפנייה לכתב/ת 
