ניקולה אנלקה, האיש שכולם אוהבים לשנוא
הוא התאסלם ב-2004, שיחק ב-8 קבוצות שונות בעשור האחרון והספיק להסתכסך עם גרנט. איך הפך החלוץ עם הפרצוף הזעוף לווינר שניצח את אירלנד? קבלו את הבאנקר של דומנק
כשעבר מהתותחנים לריאל ב-99', הוא שבר את שיא ההעברות (22.5 מיליון ליש"ט) ובסך הכל הוא שני רק לכריסטיאנו רונאלדו בכל הקשור לסכום ההעברות הכולל לכל הקריירה. בכל הקבוצות הוא כבש שערים, ובסך הכל תמיד סיפק את הסחורה, אלא שבכל מועדון הוא גם הצליח לריב עם כולם ובמיוחד עם הקהל.
החלוץ המושלם?
אם תשאלו את קרלו אנצ'לוטי, אנלקה הוא חלוץ "מהיר, עם יכולת התמצאות ברחבה, טכניקה ברמה גבוהה, יכולת בעיטה ותנועה טובה בלי כדור". בעצם מדובר כנראה בחלוץ המושלם מבחינה פיזית, בתוספת לכשרון הפוטנציאלי הטבעי שנמצא אצלו ברגליים וחוש הבקעה עם ממוצע של שער בכל שלושה משחקים לאורך הקריירה.
ארסן ונגר היה הראשון שצד את הכשרון, אחרי שזה הצליח לגנוב הופעת בכורה בפריס סן ז'רמן כבר בגיל 16 עוד ב-1995. כשנה וחצי מאוחר יותר, ונגר, מאמנה הטרי של ארסנל, העניק לאנלקה בכורה בפרמיירליג וכשאיאן רייט נפצע, לקח הצרפתי את ההזדמנות בשתי הרגליים ועזר לתותחנים לזכות בדאבל מרשים.
במונדיאליטו של 1997 נמנה אנלקה על אחת הנבחרות הצעירות הכשרוניות ביותר של צרפת אי פעם, כשכיכב בחלק קדמי שכלל את תיירי הנרי ודויד טרזגה. אגב, במהלך הקריירה נפגע אנלקה לא מעט בשל העובדה שהוא נמנה על דור החלוצים הזה, אבל נחזור לכך בהמשך.
כמו היום, גם בסוף שנות ה-90 ארסנל לא התפרסמה במשכורות גבוהות ואנלקה, כמו שהתברר גם בהמשך הקריירה, העדיף לעבור הלאה לקבוצה שתשלם לו את מה שמגיע לו לפי דעתו. ריאל מדריד הסכימה, אבל הצרפתי איכזב וחזר רק לקראת הזכייה בליגת האלופות ב-2000, אחרי שכבש שערים מכריעים בשני חצאי הגמר מול באיירן מינכן ואף פתח בגמר מול ולנסיה.
איאן רייט, וחבר בשם בוז'י הרצוג. מי החליף אותו? (צילום: AFP)
הכל מתחיל בראש
אותו מעבר מארסנל לריאל מדריד, סימן אולי את הצד האפל באופיו של אנלקה, שמעולם לא ספר את האוהדים. הקהל בהייבורי אף כינה אותו 'לה סאלק', משמע 'הזעוף', בשילוב של צרפתית ואנגלית. אחר כך קיבלנו תסריט דומה גם בפנרבחצ'ה, מנצ'סטר סיטי ולבסוף גם בולטון.
אוהדי בולטון, אגב, דווקא די מסמפטים עד היום את אנלקה, שהצעיד את הקבוצה לאחת מתקופותיה הטובות ביותר ועבר לצ'לסי רק בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע המועדון. אז על בעיות עם קהל דיברנו, אבל מה עם מאמנים? להם לא מגיע? אז זהו, שחוץ מלואיס פרננדז שאימן אותו בפ.ס.ז', אנלקה עבר אצל לא מעט מאמנים עימם לא ממש הסתדר.
הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של אברהם גרנט, שנלחם על מנת להביאו. אנלקה היה למעשה שחקן הרכש הראשון והמשמעותי ביותר של הישראלי כמנג'ר צ'לסי. בהתחלה הכל עבד כמו שצריך ואנלקה גם כבש שבועיים אחרי שעבר לכחולים בינואר 2007, אלא שמעז הכל נתקע והחלוץ נקלע לבצורת.
למרות שגרנט היה זה שהוציא אותו מעוד חוזה בקבוצה בינונית והחזיר אותו למועדון גדול, שמתחרה ברמות הגבוהות ביותר, אנלקה התלונן בכל הזדמנות על הצבתו כשחקן אגף. אחרי החמצת הפנדל השביעי בגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד, אנקלה נשבר ופתח את הפה על גרנט ואמר כי "הוא לא יודע לאמן".
משנה גישה?
אם אנלקה לא היה עובר למועדון בסדר הגודל של צ'לסי, ספק אם היה חוזר למדים הלאומיים. בין 2001 ל-2007 הוא בקושי רשם הופעות בינ"ל ושילם על השיטוטים בין קבוצות כמו הסיטי, בולטון, פ.ס.ז' ופנרבחצ'ה. המעבר לטורקיה אגב, הגיע אחרי שב-2004 הוא התאסלם וכבר כמעט החליט להעביר את יתרת הקריירה באמירויות.
על הדרך הוא הספיק להתחתן לפני כשנתיים עם הרקדנית/זמרת ברברה טוזיה, כשדיווחים על כך שבגד בה בליל כלולותיה התפרסמו לא מכבר בצהובונים הבריטיים. זה לא הפריע לאנלקה לפרוח בצ'לסי מאז שגרנט עזב, למרות שלא מעט מומחי כדורגל ברחבי העולם, סבורים כי הוא לא יכול לחבור לדידייה דרוגבה בחוד, משום ששניהם משחקים בסגנון זהה.
את העונה שעברה הוא פתח מצוין וחיפה על פציעה ממושכת של דרוגבה. כשהחלוץ מחוף השנהב חזר, אנלקה שוב הוסט לאגף, אבל לא העז לומר מילה רעה על חוס הידינק. בסופו של דבר הוא סיים עונה מצויינת עם 19 שערים, כשאצל אנצ'לוטי הוא מתופקד לצידו של דרוגבה בחוד, שהפך לקטלני ובינתיים גם שווה מקום ראשון בפרמיירליג.
רוצה גביע עולמי
אז אליפות וגביע באנגליה יש, גם ליגת אלופות יש ואפילו אליפות בטורקיה יש, אבל מה שחסר לאנלקה זה מונדיאל וגם ריימונד דומנק יודע את זה. דומנק אפילו הפך אותו לבאנקר בהרכב, על חשבונו של קרים בנזמה. ב-2006 המאמן החליט שלא לזמן את אנלקה, שבאותה תקופה הגיב בצורה אופיינית כשאמר - "חיכיתי לטלפון שלא הגיע ואני לא מבין למה. אני כשיר ופנוי לשחק ויודע שיש לי מה לתרום".
ריימונד דומנק. הטלפון לא הגיע (צילום: AFP)
בסוף צרפת הגיעה עד לגמר בלעדיו, אבל אנלקה, שלא נכח גם במונדיאל ב-98' ו-02', לא שכח שהנרי וטרזגה תמיד היו שם והוא לא. כיום, בגיל 30, גם ניקו יודע שאין לו יותר מדי הזדמנויות להופיע בטורניר הגדול ביותר בעולם. "הוא היה ענק מול אירלנד", הצהיר עמנואל פטי, שהניף את הגביע העולמי ב-98' ואף שיחק לצד אנלקה בארסנל.
"הוא היה החלטי והציג יכולת הנהגה כפי שעשה במשחקי מבחן חשובים בליטא וסרביה. הוא שמר על קור רוח תחת לחץ וכנראה היה השחקן שנגע הכי הרבה בכדור", המשיך פטי להלל את כובש שער הניצחון בשבת האחרונה, רגע לפני גומלין הפלייאוף ביום רביעי. "היתה לו השפעה ברורה על המשחק, משום שכולם חיפשו אותו כל הזמן ושיחקו עליו. החברים שלו מרגישים שהוא התבגר". האמנם?
לפנייה לכתב/ת 
