דרך האוקיינוס העצום: 250 ק"מ של חופים ונופים

שקע ברומטרי אדיר ממדים שהתמקם במחצית הדרך בין אנטארקטיקה לאוסטרליה גרם לכמות משקעים חסרת תקדים במדינת ויקטוריה. אלה לוו במשבי רוח שנעו בין 150-100 קמ"ש, ובטמפרטורות שצנחו בלילה לשתי מעלות מתחת לאפס, כל זאת בתחילתו של האביב האוסטרלי, הנחשב לנעים וחמים.

לא נותר לנו אלא להתחפר עמוק בתחומי הקרוואן שלנו, ולהמתין בסבלנות לבואה של השמש הדרומית. ההמתנה הייתה ללא ספק ראויה וכדאית. עמדנו בפני אחת מחוויות הטבע והנוף המדהימות שראינו עד כה במסענו.

שאלנו את אחד המקומיים למשמעות השם Great Ocean Road, האם הכוונה היא לדרך עצומה או לאוקיינוס עצום, ותשובתו הייתה: Well, the road is great, the ocean is great! Pick them both mate!, ובעברית - שניהם ענקיים, בחר מה שתרצה.

Great Ocean Road. חווית נוף מדהימה (צילומים: אסתל טסטסה, אלון לב)

לא היה לנו מושג עד כמה האיש צודק... גמאנו את הדרך במשך ארבעה ימים, וזה היה כמו מסע בסרט טבע. היינו מלאי התפעלות, שנמהלה בקריאות "וואו", אדרנלין גבוה והנאה אין סופית, מהנופים, מבעלי החיים, מהאווירה, ובעיקר מהצבעים המדהימים של האוקיינוס הדרומי שמזגו הרוגש עדיין הושפע משאריות הסופה האנטארקטית.

חצי האי בלארין: שיא השלווה בהשוואה למלבורן

הספרות מגדירה את דרך האוקיינוס העצום כקטע הכביש B-100, בין טורקוואי (Torquay) לוורנאמבול (Warnnambool), כ-250 ק"מ בחלק הדרום-מערבי של מדינת ויקטוריה ביבשת אוסטרליה.

ניצלנו את העובדה שזמננו אינו מוגבל והארכנו את הדרך ל-410 ק"מ, מקווינסקליף (Queenscliff) במזרח, יישוב קטן בחצי האי בלארין המהווה את המבואה המערבית של פורט פיליפ (מפרץ מלבורן), ועד לכף ברידג'ווטר (Cape Bridgewater) המדהים, שכלבי ים מצאו בו משכן קבע ולווייתנים מגיעים תכופות לחופיו.

חצי האי בלארין נחשב לשיא השלווה בהשוואה למלבורן הצפופה והסואנת. הוא ממוקם במבואה המערבית של פורט פיליפ, ונחשב לשלוחה של העיר הסמוכה ג'ילונג (Geelong).

נסיעה שנמשכה שעתיים לכל היותר מג'ילונג מזרחה, הובילה אותנו אל עבר חופים קסומים שמהם נשקף קו הרקיע המרשים של מלבורן מצפון והאופק האין סופי של האוקיינוס מדרום. הדרך לקווינסקליף רוויה שטחים חקלאיים עצומים, שבתחילת האביב האוסטרלי משמשים מקום משכן ומרעה לסוסים, לכבשים גזוזים וללאמות.

השוני בגידולים החקלאיים בין השטחים העצומים משווה להם מראה של שמיכת טלאים בעלת גוונים רבים של ירוק וכתמים ענקיים של חרדל וצהוב עז.

בהמשך הדרך לאורך קו החוף של חצי האי בלארין הגענו לפורט ארלינגטון (Portarlington) ולסנט לאונרדס (St. Leonards). אלה הם שני יישובים קטנים הטובלים בירק, שכל בתיהם צמודים לקרקע לאורך מדרונות הנושקים לים.

כפר טיפוסי לאורך הדרך. נוף מהמם מהמרפסות ונהר שזורם בעמק 

דייריהם מתחרים זה בזה בעיצוב האדריכלי של הבתים, בטיפוח גינת החזית ובמגוון הצמחים. מרוב הבתים נשקף הים, שהמיית גליו אינה מפסיקה לעולם. כל שנותר לנו הוא להתענג על עוגת שוקולד חמה וכוס קפה מהביל בבית קפה סמוך, לשמוע שיחה אקראית על מזג האוויר החריג לעונה, על גמר הפוטבול האוסטרלי או על להקת דולפינים שנצפתה בסמוך, ולהתקנא בתושבים.

גן עדן לגולשים

המגדלור בקווינסקליף הוא אתר תצפית ומורשת שחובה לבקר בו. המקום מרכז מידע רב על ראשוני המתיישבים באזור ועל אורח חייהם. חלק מהחלוצים האירופים הראשונים נקברו בסמוך על נקודה המשקיפה לים, כמו הייתה זו משאלה אחרונה למנוחה במקום שבו החלום התגשם או להבדיל התנפץ.

הצצה על לוחות הזיכרון שבמקום מלמדת על מציאות קשוחה וחיים קשים שחוו ראשוני המתיישבים הלבנים, נטולי תשתית בסיסית ותלויים לחלוטין בתוצרת חקלאית של אדמה קשה ורגישה מאוד לשינויי מזג האוויר. מתיישבים שעברו את גיל 50 נחשבו לבני מזל.

התצפית על הריפ (RIP) אידאלית מהמגדלור. הריפ הוא מעבר מים צר, רדוד ורב שוניות, בכניסה לפורט פיליפ, אשר "זכה" לשם גנאי עקב טביעתן של למעלה מ-200 ספינות במימיו, מתחילת ההתיישבות האירופית באוסטרליה.

כיום המציאות השתנתה, וכך גם סדרי העדיפויות. החופים שמצפון לקווינסקליף הם גן עדן לגולשים. השילוב של לגונה המוגנת מפני האוקיינוס גורמת לגלי האוקיינוס האקראיים להיכנס באופן מבוקר וסדיר למימי המפרץ, והדבר הופך את הגלישה למיטבית.

אם מישהו חשב שאוסטרליה רחוקה, מבודדת ומוגנת מפני אויבים חיצוניים, מומלץ לו לבקר במצודה הסמוכה. זו נבנתה בתחילת המאה ה-19 מחשש לפלישה של הצי הרוסי למלבורן. המצודה מוקפת חומות בצורות בגוון אדום, ובחזיתה תותחים בריטיים ארוכי טווח שנועדו לקדם ולהרתיע ספינות אויב המתקרבות לחוף.

בטורקוואי, כמה קילומטרים מערבית לקווינסקליף, מתחילה חוויה חושית מיוחדת במינה - The Great Ocean Road. הדרך הנפלאה הזאת חוצה נהרות ויערות, חולפת מעל גשרים רבים, ויש בה אין-ספור פיתולים ונקודות עצירה לתצפית.

לאורך כל הדרך ליוו אותנו עופות וציפורים בגוונים מרהיבים, החל מלהקות עורבים שחורים-לבנים, קוקטיילים ענקיים, רוזלות בצבעי כחול-אדום ותוכים מסוג גאלה בגוונים לבנים-ורודים, וכלה בדרורים בגוונים ירוקים וכחולים, שחפים וקורמורנים, שחלקם מתת-זנים האנדמיים לאזור ויקטוריה.

פעילות געשית ענפה

ההיסטוריה הגאולוגית של הדרך מאופיינת בפעילות געשית ענפה. חלק ניכר מהחופים רוויים באבני בזלת המסודרות בערמות ענקיות אשר מקנות לקו החוף גוון שחור כהה. אחרים בנויים ממשטחי בזלת ענקיים שמשמשים כיום למנוחת שחפים וכעמדת התמקמות קדמית לדייגים חובבים.

ניתן רק לדמיין את הלבה האדומה מתקררת עם הגיעה לחוף האוקיינוס, בעודה מעלה אדים סמיכים לשמים. חופים אחרים מעוצבים בגוונים של לבן-צהוב-כתום ובצורות מרהיבות - תוצאה של דחיסת אפר געשי בתהליך שנמשך מיליוני שנים.

מושבת כלבי ים על רקע סלע שנוצר מדחיסה של עפר געשי במשך שנים

השריד המרשים ביותר של הפעילות הגעשית באזור נמצא במאונט גמביר (Mt. Gambier). העיר הקטנה ממוקמת בתחומה של מדינת דרום אוסטרליה, בקרבת הגבול עם ויקטוריה. במקום שני הרי געש כבויים שהפכו לאגמי מים ענקיים ועמוקים בצבע כחול מרהיב.

מי שנפשו חפצה לראות את החיות האוסטרליות המקוריות בסביבתן הטבעית, מומלץ לו לעצור בכמה קטעים לאורך הדרך. זו מלאה פארקים לאומיים ששטחיהם אלפי קילומטרים רבועים, יש בהם מפלי מים רבים, נחלים זורמים ומגוון עשיר של חיות בר, לרבות הקנגורו והקואלה בצד היבשה, וכלבי הים והלווייתנים בצד המים.

חוויית קנגורו מעניינת ניתן לראות באנגלסי (Anglesea), אחד מיישובי החוף שלאורך הדרך. אוכלוסיית קנגורו התמקמה לפני כמה שנים במגרש הגולף המקומי; במקום לגרש את היצורים החביבים, החליטה הנהלת המגרש לאמצם ולמצוא את הדרך לחיים משותפים.

כיום מונה האוכלוסייה למעלה מ-200 פרטים, כולם מסומנים בצבעי ירוק-אדום באוזניהם, כולל הגורים הקטנים שעדיין מוצאים מחסה בכיס אמם. שלטים במגרש הגולף מזהירים מבקרים מפני התקרבות יתרה לחיות, ואת השחקנים מפני פגיעה לא מכוונת בדיירי הקבע.

דרך החצובה לאורכו של מצוק הגולש לאוקיינוס

באיירס אינלט (Aireys Inlet), מרחק נסיעה קצרה דרומה מאנגלסי, חיים רק כ-1,000 תושבים. סיור ממונע בכפר מצביע על ייחודו ועל היסטוריית הדיג שלו. מראה הצוקים הגעשיים לאורך החוף על רקע השקיעה והנוף הנראה ממגדלור ספליט פוינט (Split Point), הוא חוויה הממחישה את המשפט הידוע: "החיים אינם סך נשימותיך אלא סך המקומות שראית וגרמו לך לעצור את נשימתך".

אוכלוסיית הקנגורו באנגלסי מונה למעלה מ-200 פריטים

הקטע מאיירס אינלט לאפולו ביי (Apollo Bay) מרהיב ומטריף גם יחד. הדרך ברובה חצובה לאורכו של מצוק הגולש היישר לתוך האוקיינוס. גובהה נע בין חמישה ל-150 מ' מעל פני הים. כל פנייה ועיקול חושפים נוף חדש, ומעוררים קריאת התלהבות נוספת.

ניתן להחנות את הרכב באחד ממפרצי החניה שבצדי הדרך ולרדת לכיוון החוף. כאשר השפל בשיאו נוצרות לגונות קטנות, הנקראות בפי המקומיים בריכות גאות. אלה מושכות אליהן שחפים התרים אחר דגיגונים שנלכדו בהן, וכמובן צלמים. לאורך בריכות הגאות צמחייה עשירה, מצוקים שהרוח והים עיצבו באופן סוראליסטי, ובעיקר אוויר נקי וקריר המענג כל שאיפה.

כתשעה ק"מ במעלה ההר, מזרחית ללורן (Lorne), נמצא מפל המים ארסקין (Erskin), אחד מתוך עשרות המפלים הנמצאים מזרחית לדרך. המפל אינו האטרקציה העיקרית אלא היער הסוב-טרופי שסביבו, הנושק לים.

הדרך אל המפל חוצה את אחד הפארקים בהרי אוטווי (Otway); היא תלולה ומרובת שיפועים חדים ומאופיינת בצמחייה סבוכה ואנדמית לאזור. מרשימים במיוחד שרכי הענק המיתמרים לגובה של ארבעה מ' ויותר, וכן המינים הרבים של הטחב הצומחים בכל פינה אפשרית.

השלטים באזור מזהירים מפני החלקה וקריסת עצים, תופעה נפוצה באזור שבו הקרקע דינמית. גם נחשים ארסיים לא חסרים באזור השמורה. כדי לא לקחת סיכונים מיותרים הצטיידנו בנעליים גבוהות וביקרנו באור יום.

• הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר של הירחון "טבע הדברים"