ביקור ברצפת הפסיפס המחודשת של מעון-נירים

רצפת הפסיפס המרהיבה מן התקופה הביזנטית (מאות חמישית ושישית לספירה), של בית הכנסת ביישוב מעון-נירים אשר בנגב המערבי, שגודלה המקורי היה 7.80X 3.70 מ', ניזוקה במהלך סלילת הכביש המוביל אל קיבוץ נחל עוז בשנת 1957.

באותה שנה, במסגרת חפירות הצלה מטעם אגף העתיקות, נחשפו הפסיפס ושרידי בית הכנסת. תנאים סביבתיים לקויים וחוסר תחזוקה הביאו בשנים האחרונות להידרדרות במצב השתמרות הרצפה, ולכן בשנת 2006 הוצא הפסיפס מאתרו והועבר לטיפול במעבדות השימור של רשות העתיקות במוזאון רוקפלר בירושלים.

קרן קיימת לישראל, רשות העתיקות והמועצה האזורית אשכול התאגדו לביצוע פרויקט השיקום, והודות לתרומתה של הנדבנית סנדי גלאט, ידידת קק”ל מקנדה, הושבה רצפת הפסיפס למקומה, והאתר הוסדר לביקור הקהל הרחב.

רצפת הפסיספס (צילומים: ניקי דוידוב, באדיבות רשות העתיקות)

עבודות שימור רצפת הפסיפס והשרידים הארכאולוגיים של בית הכנסת העתיק בוצעו על ידי צוות שימור הפסיפסים במינהל השימור של רשות העתיקות. תהליך ניתוק הפסיפס מן התשתית כלל תיעוד, ניקוי והדבקת פני הפסיפס בבד.

חלק מהפסיפס נותק על ידי גלגולו על תוף עץ, שהוכן למטרה זו, והשאר בחלקים בגודל של כמטר וחצי. צוות המשמרים של רשות העתיקות ניקה מגב הפסיפס את התשתית הישנה, והחזיר את הפסיפס לאתרו על התשתית החדשה שהוכנה מטיח על בסיס סיד.

בית הכנסת מעון-נירים, שנמצא באתר היישוב ההלניסטי מנואיס, מופיע במפת מידבא (רצפת פסיפס המופיעה בכנסייה בעיר מידבא שבירדן) כאחד משלושת בתי הכנסת בנגב המערבי. בית הכנסת נבנה מלבני טין על יסוד מאבן והוא פונה לצפון-מזרח, לכיוון ירושלים.

המנורה בעלת שבעת הקנים

מעברי האולם היו חצרות מרוצפות ומדרומו מתקני מים, הכוללים בור, תעלה ואגן מדורג ומטויח. האגן שימש מקווה טהרה, שאותו מילאו במים שירדו מגג בית הכנסת. בית הכנסת, שפעל מהמאה החמישית-שישית לספירה, ננטש במאה השמינית לספירה, זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי, במקביל לירידת מעמדו וחשיבותו של אזור דרום הארץ ושינוי התנאים המדיניים והכלכליים.

ברצפת הפסיפס גפן משתרגת היוצאת מאמפורה ויוצרת 55 מדליונים המתארים בעלי חיים, עופות ויונקים. בשורות העליונות מנורה בעלת שבעה קנים הניצבת על שלוש רגליים שצורתן כרגלי אריה, ולידן אתרוגים, שופר ולולב ובצדי המנורה עצי דקל ואריות - סמלים ליהודה.

בפסיפס משולבת כתובת בארמית, שבחלקה העליון מופיעה ברכה לכלל הקהילה ובהמשכה הקדשה לשלושה אנשים שתרמו סכום נכבד לבית בית הכנסת. במקור:

"(ז)כורים לטוב כל הקהל - (שע)שו את הפסיפס הזה - (?)ד אישו ותמה ויהודה - שנתנו שלושה דינרים".

• מירב שי, רשות העתיקות 
• הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר של הירחון "טבע הדברים"