האם מיקרוסופט נהייתה מגניבה?

חלוקת התפקידים שאליה התרגלנו היא חדה וברורה: אם גוגל מייצגת מקוריות חדשנית, ואפל היא הגאון היצירתי שמייצר את הצעצועים הכי נחשקים, מיקרוסופט היא אימפריית הרשע. אלא שלאחרונה הופר משהו בסדר הטבעי הזה. קונסולת המשחק של מיקרוסופט, Xbox360, נותנת פייט יותר מראוי ל־PS3 המדשדש של סוני; מנוע החיפוש החדש שלה, Bing, כבר מטפל ביותר מעשרה אחוזים מכלל החיפושים ברשת (לפי נתוני נילסן מחודש אוגוסט). מנוע החיפוש הקודם של החברה, Live Search, לא ראה נתונים דו־ספרתיים כבר שנים, אבל בינג מביא תנועה ערה של גולשים וגם זוכה לתשואות על פשטות וחדשנות - תכונות שבעבר לא הייתם מקשרים לשום מוצר שבא מהאימפריה שהקים ביל גייטס.

וזה לא הכל. בבלוג הטכנולוגיה Gizmodo.com נחשף בחודש שעבר ה־Courier, מוצר חדש ומגניב - פשוט אין מילה אחרת - מאותם אנשים שההגנבות הקודמות שלהם היו מוצרי שגעת כמו פאוור־פוינט וחלונות ME. מדובר במחשב לוח, כלומר נייד עם מסך מגע, שלא נראה כמו שום דבר שראיתם קודם. במקום המבנה המוכר דמוי הלפטופ, הוא בנוי משני מסכים אנכיים שמחוברים זה לזה בציר מרכזי באופן שמדמה ספר - כך שהעבודה עליו שונה לגמרי מהמקובל. כלומר, ה־Courier עדיין ממלא את הפונקציות שקיימות כמעט בכל מחשב אישי, אבל עושה את זה בצורה פשוטה ואינטואיטיבית יותר מאי פעם. יודעים מה, אל תסתפקו בהסבר שלי. פשוט תראו בעצמכם. עכשיו, נכון שגם אתם חייבים אחד כזה? יופי. אז זה בדיוק העניין.

בתמונה: Zune, בעבודה: Zine

תראו, עד היום לא הכרנו את מיקרוסופט כמי שמייצרת דברים שאתם פשוט חייבים; בשביל זה, אחרי הכל, המציאו את סטיב ג'ובס. המוצרים של מיקרוסופט נמצאים בכל מקום, אבל מעולם לא היה ביניהם אפילו אחד שגרם לגיק הממוצע עוררות ארוטית עזה כמו זאת שנוצרת בנוכחות דגם חדש של מק. והנה, פתאום בא הקורייר הזה ומצליח לחלץ תגובות של "רוצה גם", וזה סימן שמשהו זז שם ברדמונד: מיקרוסופט למדה סופסוף משהו ממתחריה, ואולי אפילו מתחילה להעריך מחדש את מקומה בשוק.

ברוח החדשה שנושבת דרך החלונות היה אפשר לחוש בבירור בספטמבר, כשמיקרוסופט עידכנה את נגן המוזיקה שלה, Zune. הדגם הראשון שלו, שיצא ב־2006, עוד היה מיקרוסופטיזם קלאסי: ניסיון להתחרות באייפוד של אפל על ידי העתקה, ותוך השקעה מסיבית בשיווק ובתמחור. זה לא עבד; בשנתיים הראשונות הוא מכר רק קצת יותר משני מיליון יחידות (לשם השוואה, אפל מכרה 23 מיליון אייפודים רק ברבעון האחרון של 2009). הדגם החדש, Zune HD, הוא כבר סיפור אחר לגמרי. מיקרוסופט התגברה על האינסטינקט של לעשות כמו, ופשוט הכניסה לנגן שלה משהו שאין באף אייפוד: וידאו בהפרדה גבוהה. קנו תחנת עגינה, חברו לטלוויזיה, והופה - וידאו HD עם כל הנוחות והניידות של נגן mp3.

גם בגזרת הטלפונים הסלולריים נראה שמיקרוסופט מנסה לחדש ולחשוב אחרת. כבר כמעט שנה מתרוצצות שמועות על הסמארטפון העתידי שלה, Pink. האם הוא יכלול שירותי מוזיקה מבית Zune? אולי משחקים מגזרת ה־Xbox? לא ברור, אבל תמונות שדלפו מרמזות על משהו שונה. בטח לא עוד מוצר שמרני שמאחר את הרכבת, בטח לא חיקוי חיוור לאייפון. אז מה, האם סופסוף חילחלה למישהו ברדמונד ההכרה שבעידן הנוכחי צריך להיות סקסי? שיתרון בשוק הטק הוא לא עניין של טכנולוגיה ומחיר נטו, אלא גם של חוויית משתמש מהנה שמשלבת פרקטיות וסטייל? אולי. ואולי זאת הטקטיקה של פעם שפשוט הפסיקה לעבוד.

זוכרים את מלחמת הדפדפנים של תחילת העשור? אז בימים ההם ניצלה מיקרוסופט את השליטה שלה במערכות ההפעלה כדי לדחוף את האקספלורר שלה לכל מחשב. המשתמשים התעצבנו, אבל היא הצליחה למחוץ את נטסקייפ, ועד היום היא שומרת על דומיננטיות בשוק הדפדפנים - אפילו מול מתחרים חזקים כמו פיירפוקס או כרום של גוגל. אבל עם מוצרים מסוג חדש ומול תחרות מתוחכמת מצד אפל וגוגל, השיטה הזאת כבר לא עובדת. אם עידן האינטרנט הוא אסטרואיד שפגע בכדור הארץ ושינה את האקלים, אז מיקרוסופט מתחילה כנראה להבין שבמשל הזה היא הדינוזאור שעלול להיכחד אם לא יתאים את עצמו.

ממש כמו שאני כותב את השורות האלה צצה ב־Cnet ידיעה על כך שסת מקפאלרן, יוצר סדרת האנימציה "איש משפחה", נשכר על ידי מיקרוסופט כדי להפיק ספיישל טלוויזיוני שילווה את השקת חלונות 7. בספיישל יככבו כמה וכמה דמויות מהסדרה, ביניהן סטואי ובראיין. עכשיו, מקפאלרן הוא הכותב־מפיק־יוצר עם מקדם המגניבות הכי גבוה - ביי פאר - שעובד היום בטלוויזיה האמריקאית. אם שיתוף הפעולה שלו עם מיקרוסופט הוא לא מקרה מובהק של מ.ש.ל, אז אני לא יודע מה כן.

כושי זמבו

כתבנו מתלהב מטבח הזומבים האפריקנים של Resident Evil 5 כמעט ללא הסתייגויות. מצד שני, הבה נזכור: כתבנו מתלהב 

שי בר־יהודה

גירסת ה־PC למשחק האחרון בסדרת Resident Evil מגיעה יותר מחצי שנה אחרי השקת הגירסאות לקונסולות המשחק, אבל היה שווה לחכות: רבותי, בפעם הראשונה בהיסטוריה יש משחק שנראה מצוין על כל הפלטפורמות.

כריס רדפילד ושיווה אלומר, שני סוכנים מהיחידה המיוחדת ללוחמה בטרור ביולוגי BSAA, מוצנחים לתוך מדינה אפריקנית דמיונית במטרה לעקוב אחרי סוחרי נשק ביולוגי שמסתובבים שם כאילו זה דיזנגוף. עם הגעתם הם מבינים שמשהו גדול יותר מתרחש פה: לא רק שהרעים יודעים שהם שם, הם גם הספיקו להפוך את תושבי המקום לצבא של זומבים מתאבדים - וכנראה יודעים כל מיני פרטים על האירועים שהתרחשו בפרקים הקודמים בסדרה, כמו מה קרה לשותפתו הקודמת של כריס, ג'יל (ר' Resident Evil 4).

"די, הרג אותי כבר, שילחץ Pause" 

בשלב הזה מבינים שני הסוכנים לאיזה ברוך הם נכנסו, והמשימה הופכת מסיכול של סחר לא חוקי בנשק למאבק אישי רווי תככים - מין "תיקים באפלה" משולב ב"מלרוז פלייס". גם הטון של המשחק משתנה, מאימה קלאסית לאקשן שמשולב במרכיבים זוועתוניים; זה עלול לאכזב כמה מהמכורים, אבל כנראה ישמח את שאר העולם, שהרוויח משחק שווה יותר מכל בחינה. עם זאת, אזהרה קלה: הבינה המלאכותית של שותפכם הנאמן שיווה, שיהיה לצידכם רוב הזמן, היא שום דבר להקליד עליו הביתה. עקרונית אפשר לשחק לבד, אבל מדובר במשחק רשת טהור (או CO-OP), ככה שהפיתרון הכי הגיוני לגליץ' הזה הוא פשוט לעלות על הרשת ולשחק עם חבר.

כמו ב־GTA (שאני תמיד מזכיר בהקשרים האלה, פשוט כי הוא כל כך מושלם שכל דבר אחר נמדד ביחס אליו), גם RE5 מתברך ברוחב יריעה מהמם. אלא שכאן גם הגרפיקה עילאית, וסביבת המשחק - שכוללת הרבה אבק וזבובים וג'יפה ועוני אפריקני שזועק מכל פינה - נראית פשוט נפלא. אפילו, ואולי במיוחד, על מסך המחשב. גם השליטה עובדת איכשהו טוב יותר עם עכבר ומקלדת, ובסופו של יום מדובר לא רק בהמרה מוצלחת מהקונסולות למחשב, אלא במשחק מולטי־פלטפורמי טוב יותר מכל מה שראינו עד היום.

• Resident Evil 5. מחיר: 330 שקל ל־Xbox ול־PS3, ו-220 שקל ל־PC
  

דרושים: דרוסים

Need for Speed SHIFT מצטיין בריאליזם. די בעייתי בשביל משחק שאמור להצטיין בוונדליזם

שי בר־יהודה

הכותר החדש בסדרת משחקי המירוצים הוותיקה Need for Speed מרחיק אותה מאולמות הארקייד שבהם נולדה, ומקרב אותה לתחום הסימולטורים. הרעיון הוא להפוך את המירוץ לריאליסטי יותר, אלא שזה מקרה קלאסי של תפסת מרובה לא תפסת: ההתנהגות של כלי הרכב מותאמת מצד אחד לחוקי הפיזיקה, מה

 שמקשה נהיגה לא אחראית וכן מהנה; מצד שני, השליטה ברכב דווקא סלחנית יחסית. מבינים למה זה מבלבל?

בכלל, לא יודע מדוע ולמה, אבל החתרנות שאפיינה את המשחקים הקודמים בסדרה נמוגה כלא היתה. כאן לא תמצאו יותר בריחות מניידות עמוסות מנאייקים, כניסות ראש בראש לתוך מחסום משטרתי או סתם מירוצי רחוב. מה כן תמצאו? 72 סוגי מכוניות ו־18 מסלולים, שלא מדגדגים בכלל את מאות המכוניות ועשרות המסלולים שמציעים למשל ב־Gran Turismo. אם התכוונו ליצור פה סימולטור, כבר היה עדיף ללכת עד הסוף. אם לא, למה להרוג ארקייד טוב?

• Need for Speed SHIFT. המחיר: 379 שקל ל־Xbox ול־PS3, ו-229 שקל ל־PC