הזמן הצהוב: הגיעה עת החלמוניות
הפרח הצהוב והעדין הסתגל יפה לאדמת הלס המדברית, וגשמי הסתיו גרמו לחלמוניות לפרוח בנגב. יער יתיר רחב הידיים הוא מקום מצוין לטייל בו בחיפוש אחר החלמונית
מדי שנה הן צצות לביקור חפוז במחצית אוקטובר ונשארות עד סוף נובמבר. השנה הן שלחו מרגלים ראשונים לבדוק את השטח והמסקנה הייתה שעוד צריך לחכות קצת. לפני שבועיים התחוללה דרמה קצרה סביב בואן. יום אחד הודיעו ששתיים ראשונות נראו בשטח, למחרת נחת עלינו חמסין והן התעלפו מהחום. אחר כך ירד מבול והן הסתתרו מהגשם ובכל יום ששאלנו בסקרנות אם יש כבר חלמוניות התשובה הייתה דליל עד דליל מאוד. כמו פטריות שצצות לאחר הגשם הן החלו לפרוח בסוף השבוע האחרון ויצרו מרבד פרחוני בגוון לימוני.
כל הפתיחה הזו הייתה לכבוד החלמונית הזעירה והנחבאת אל הכלים, שאם לא תרכינו את ראשיכם לגובה פני האדמה תתקשו לקלוט אותה. צבעה צהוב כחלמון ביצה עלומה, גבעולה קצרצר ועלי הכותרת נישאים כמו שלהבת נר כלפי מעלה.
הציפייה לחלמוניות נובעת מהשקיקה של המטיילים לראות כבר את פרחי החורף הראשונים בשדות. החלמונית, שבחרה במדבר הצחיח כדי לפרוח בו, מצליחה לנפץ את התיאוריה שקושרת פריחה עם אדמת סחף פורייה. החלמונית אמנם פורחת גם בגליל העליון אבל אינה בוחלת באדמת לס צחיחה.
את הגביעים הראשונים שצצים בין עצי היער מצליחים לגלות אנשי הטבע, ביניהם התושבים הבדואים שמתגוררים באזור. הם מאתרים ממרחק את הפרח הקטנטן הזה גם כשהוא מסתתר בין הסלעים וצמחי הקייצת היבשים. הריכוז הגדול ביותר של החלמוניות בדרום נמצא באזור יער יתיר.
ריאה ירוקה ענקית. יער יתיר (צילומים: רונית סבירסקי)
היער הנטוע הגדול בארץ
דרך הנוף הראשית שחוצה את היער מכביש ערד עד לצומת שוקת בכביש 31 עוברת על פני הישוב שני-ליבנה ומסתיימת בקצה היער ליד הישוב הר עמשא. בפיצול הדרך ממשיכים במסלול הירוק לאורך הדרך עד למצודת היערנים. המטיילים שרוצים לחוות את הפריחה הצהובה ביער יתיר יכולים לשלב מסלולי טיול ואטרקציות מקומיות.
יער יתיר ניטע על ידי קק"ל ב-1964 ברכסים מדרום "לקו הירוק" ונחשב ליער הנטוע הגדול ביותר בארץ ששטחו כ-40 אלף דונם. היער ניטע בראשיתו על פני אזור מדברי למחצה, בסמוך לגבול הירדני ולכן פרוץ מבחינה ביטחונית, ובוואדי ניטעו עצי בוסתן וכרמים. יש ביער דרך סלולה, דרך נוף, חניוני לינה, אתריים ארכיאולוגיים, אתרי נוף ופיקניק. זוהי הריאה הירוקה הגדולה ביותר בארץ והיא כוללת את יער יתיר, יער להב, מיתר וחירן.
מסלול הטיול ביער חולף על פני גת עתיקה, מערות קבורה, בור מים, תצפיות לדרום הר חברון, אפשרות לראות מערות בסלע ששימשו למגורי פלאחים, חרבת יתיר, חרבת ענים ומשם פונים לכיוון דרך החלמוניות במסלול השחור. ניתן גם להגיע בדרך הפטרולים המסומנת אדום ומתחברת לדרך הנופית המסומנת כחול וממנה לדרך החלמוניות (כאמור, מסומנת בשחור).
האזור עשיר בחי ובצומח, צבאים, צבועים, שועלים, דורבנים ובעונות שונות של השנה פריחות חורף של כלניות, צבעונים ופרגים ולקראת האביב פריחת איקליפטוסים אדומה, שקדיות לבנות, כליל חורש בוורוד עז ועצי בוסתן נשירים. כיוון שרוב האוכלוסייה עוסקת בחקלאות הוקם בלב היער מאגר מים גדול שמתמלא בעיקר בחודשים פברואר עד יוני. בסמוך נמצא יקב יתיר וכרמי הגפנים שלו נטועים סביבו. בצמוד למאגר הוקם תיאטרון בסגנון רומי שמשמש את תושבי האזור.
חלמוניות, חלמוניות, חלמוניות צהבהבות
דרך החלמוניות מסתעפת מהכביש העולה ליער מכביש צומת שוקת-ערד, לפני שנכנסים לשטח היער העיקרי (סמוך לריכוז המבנים של שבט אבו אל-קיאן). זוהי דרך עפר כבושה מסומנת בשחור ומתאימה לכל סוגי כלי הרכב, ומסתיימת בדרך הנוף המערבית, ליד חורבת יתיר. כדי להגיע לשביל החלמוניות נוסעים כ-1,600 מטרים מכביש חורה עד לרחבת החנייה. שביל קצרצר מוליך לחלקה קטנה של עצי פיסטוק ולידם טרסה הבנויה שבעה נדבכים של אבנים גדולות.
ליד הטרסה פורח בחודשים אוקטובר וראשית נובמבר ריכוז גדול של חלמונית גדולה. בהמשך המסלול עוברים בשביל הבור והמערה - ממשיכים בנסיעה 100 מטרים, מגיעים לצומת, פונים שמאלה וממשיכים עוד כ-100 מטרים. מחנים את הרכב בצד הדרך וצועדים כ-300 מטרים בשביל. מדרגות חצובות במדרון מוליכות לבור מים חצוב בסלע בצורת פעמון ולמערה ששימשה בעבר כמגורים זמניים לרועים. השביל מסומן בצבע סגול.
משם אל שביל המערות ובור המים - נוסעים בדרך החלמוניות עוד כקילומטר ומחנים את הרכב במקום שבו מתחיל שביל מסומן בצהוב, העובר ביער אורנים במקביל לדרך החלמוניות. השביל עולה במדרגות חצובות בין מערות מגורים נטושות ומגיע לבור מים. תוואי השביל שימש בעבר כתעלה שאספה אליה את מי הגשם שזרמו במדרון והובילה אותם לבור המים. מהבור יורדים לדרך החלמוניות ושבים בה לרכב.
המסלול ממשיך אל בית היערנים שנבנה מספר שנים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. מצודה מרשימה שניצבת בגובה 500 מטרים מעל פני הים שאוישה בראשית ימיה ביערנים ובמשפחותיהם. לאחר המלחמה נפתחו הדרכים ואפשרו תנועת כלי רכב חופשית בין באר שבע ליער. כתוצאה מכך הפך המקום למפגש עבור קבוצות גדולות, אירועים הרצאות, סיורים וכמקום לינה והתעדכנות למטיילי שביל ישראל.
מטיילי השביל יכולים להגיע למצודה בכל שעות היום והלילה וללון בה ללא תשלום, ליהנות משירותים, מקלחות חמות, מטבחון עם שתייה חמה, מפות, תצלומי אוויר וספרי קריאה. ישנה פינת מנגל, ספסלים ושולחנות פיקניק בצל העצים, צמחי מרפא וצמחי מאכל, עצי זית, תאנים ותפוחים. מרפסת נוף עם כסאות לאתנחתא מול היער שמקיף את המצודה מכל עבריה.
מאגר המים המלאכותי ביער יתיר (צילום: מאיר אזולאי)
למען הקהילה
מסלול נוסף למטיילים שרוצים לשלב הליכה רגלית מציע יער מיתר. הוא הוגדר כיער קהילתי שמטרתו לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה המתגוררת במקום. דרך נוף שנסללה סביב הישוב מיתר תוכננה כשביל להליכה ספורטיבית בטבע לתושבי הישוב. התושבים נהנים מפעילות ספורטיבית בתוך היער במסלולים מסומנים. חלקים מן השביל עוברים בגובה 150 מטרים מעל פני הים.
שבילי ההליכה משולטים בעמודי עץ ועליהם משפטים שלקוחים מעולם הבריאות ומעודדים את התושבים לצעוד בשבילי היער למען בריאות הנפש והגוף. תוואי הדרך מציע סוגים שונים של פני שטח לא מפולסים שמאפשרים לשלב הליכה מאומצת עם הליכה קלה. לאחר מכן אפשר לתפוס שלווה בצל העצים על אחד הספסלים בחניון.
אחד האתרים ההיסטוריים שחולפים על פניהם במהלך ההליכה היא ה"מאגורה" או בשמה הערבי "מחרבה". זהו בור מים שממנו שאבו החקלאים והרועים המקומיים מים לצרכי חקלאות ומחייה. כיום היא מגודרת וניתן לראותה רק מבחוץ, אולם התוכנית העתידית היא לשחזר ולשמר את המקום ולאפשר למטיילים לרדת בגרם המדרגות עד לתחתית הבאר. הדרך מטפסת אל נקודת תצפית ביער עם מגדל תצפית אש וגם ביום קיץ לוהט ניתן ליהנות מבריזה צוננת בצל העצים.
לפנייה לכתב/ת 
