תרקוד היא אמרה לי תרקוד לבד

חושך, מוזיקה גרועה, ענני עשן ואנשים שמזיעים. אלה פחות או יותר הסיבות לכך שלא ביקרתי במועדון מאז שלהי הניינטיז, כשעדיין חרשו על השיר הבודד ההוא של "פייתלס" שטען בתוקף כי אלוהים הוא די.ג'יי. מהבחינה הזאת, אני מניח שלשלוח דווקא אותי להשקת הציוד החדש לתקליטנים של Pioneer זה לתת אגוזים למי שאין לו שום כוונה לרקוד.

אם הייתי קצת יותר בקטע, הייתי כנראה מתלהב קצת יותר גם מהמיקום: ה־Noxx שבאנטוורפן, בלגיה, הוא אחד המועדונים הנחשבים באירופה. ואם זה לא מספיק, אז באותו ערב היה אמור לתקלט בו די.ג'יי שווה במיוחד. ואן משהו. לא יודע, מבחינתי זה היה יכול להיות גם ואן מוריסון, אבל זואי - בחורה מקומית ראויה במיוחד שעמדה לידי - ממש התלהבה כשאמרו את השם שלו. אני זוכר את זה בבירור, כי לא יוצא לי לראות מקרוב הרבה בחורות ראויות שמתלהבות מדברים.

הסיבה הרשמית לכל הכאב ראש הזה היא הדור החדש של סדרת CDJ, נגן דיסקים משולב בקונסולת תיקלוט שהפך בעשור האחרון לממש סטנדרט במועדונים. כמעט אין די.ג'יי בעולם שלא יצא לו לתקלט לפחות פעם אחת על איזשהו דגם מהסדרה, ואחת הסיבות העיקריות להצלחה הזאת היא פשטות השימוש: גם תקליטן לא נורא טכני יכול לעשות עם דיסקים ומוזיקה דיגיטלית בדיוק מה שפעם היו עושים עם תקליטים.

פעם הייתם זקוקים לשני פטיפונים, מיקסר אנלוגי, שמיעה אבסולוטית ולפחות מינימום כישרון כדי ליצור קרוס חלק בין שני שירים שמתאימים זה לזה בקצב ובסגנון - שלא לדבר על יד יציבה וקואורדינציה מושלמת, שבלעדיהם היה הסקרצ'ינג נשמע כמו עכברוש בטריפ רע. אבל הטכנולוגיה הפכה בהדרגה את אמנות התיקלוט למשחק ילדים: את הפטיפונים החליפו נגני הדיסקים, על התאמת השירים אמונה תוכנת מחשב שכבר יודעת לחשב לבד בי.פי.אמים ולהתאים באופן מושלם בין הטראקים, ואת הסקרצ'ים עושה משטח מגע שמדמה תקליט. סבבה. אבל כמו בכל התפתחות טכנולוגית, המהלך הזה לקח הרבה שנים. כל יצרן פיתח סוגים שונים של מכשירים, תוכנות ומתאמים שמחברים בין הדק למיקסר ולמחשב, שגם עליו הועמסו עשרות תוכנות שונות. זה עשה כאב ראש ענקי לבעלי המועדונים, וגם לתקליטנים עצמם, שנדרשו להקדיש הרבה תשומת לב לענייני טכנולוגיה על חשבון המוזיקה.

הצעצוע החדש של פיוניר, CDJ-2000, אמור להפוך את חיי הדי.ג'יי לקלים יותר. מדובר במכשיר משולב שכבר מכיל את המחשב, ונשלט באמצעות ממשק פשוט עם מסך מגע. האנשים של פיוניר טוענים שהוא הולך לשנות מהיסוד את עולם הדיג'וע, ואני מוכן להאמין להם: חוץ מפיצ'רים סטנדרטיים כמו המשטח המפורסם דמוי התקליט ושליטה בפיץ' (מהירות ההשמעה) ובהעברת השירים, יש במכשיר החדש גם חומרה משוכללת שחוסכת לדי.ג'יי את הקטע של להגיע למועדון עם הלפטופ שלו או עם קייס הדיסקים הוותיק. כל מה שצריך זה דיסק און קי או הארד־דיסק נייד עם השירים בפורמט של קובץ דיגיטלי. המכשיר מזהה את כל הפורמטים הנפוצים לקובצי מוזיקה, ומאפשר להלביש שיר על כל כאילו־צד של הדק - ולשלוט בו באופן מושלם ממש כאילו היה שם תקליט.

כל הפעולות האלה מוצגות גרפית על מסך LCD בגודל 6.1 אינץ', שמראה את כל האינפורמציה האפשרית על התוכן המוזיקלי. אבל בפיוניר החליטו שזה לא מספיק פשוט, והכניסו ל־CDJ-2000 גם תוכנה בשם Rekordbox שמאפשרת לדי.ג'יי עצלן במיוחד לוותר על כל הקטע של לעשות מיקסים בלייב: הוא יכול פשוט להקליט את הסט שלו מראש, ובמסיבה עצמה להתעסק רק בתיקונים קטנים ובשינויים של הרגע האחרון. כל שינוי ואלתור כזה מוקלט ומועתק בחזרה לקובץ המאסטר, ולמחרת ניתן לעבור על השינויים בבית ולהחליט מה נשאר ומה לא.

"את מבינה", אמרתי לזואי, "פיוניר בכלל מכוונת פה לבעלי המועדונים. הם בטח יעדיפו מכשיר קטן אחד שעושה הכל במקום להסתבך עם ערמות של ציוד יקר ומסובך. לתקליטנים עצמם זה הרי פחות עקרוני, מה גם שלא תהיה להם הרבה ברירה מרגע שהציוד הזה יהיה היחיד שהמועדון יחזיק".

בדיוק אז שמתי לב שזואי כבר לא איתי. הדי.ג'יי התחיל את הסט, והיא נעלמה לכיוון הרחבה. שנייה אחר כך עוד ניסיתי לצעוק לה שאני אשב פה בצד בינתיים, אבל היא כבר נמוגה מעבר לענני העשן ולכמה מאות האנשים המזיעים.