"הצבא הביא על עצמו את הסרבנות"
פרופ' יגיל לוי טוען כי צה"ל עודד גיוס חיילים חובשי כיפות באמצעות ישיבות הסדר ומכינות, ובכך יצר הטיה פוליטית מובהקת בחלק מהיחידות. הפתרון: אי-הצבת חיילים דתיים במשימות שנוגדות את השקפתם
בחודש האחרון מתמודד צה"ל עם תופעה של הנפת שלטים פוליטיים בידי חיילים חובשי כיפה. אתמול והיום (ג') נשפטו ארבעה חיילים מגדוד נחשון על שהניפו שלט "גם נחשון לא מפנים" בעקבות הריסת מבנים ביישוב נגוהות, ולפני פחות מחודש נשפטו חיילים מגדוד שמשון על שהניפו שלטים דומים במהלך טקס ההשבעה בכותל. למרות המקרים החוזרים בפרק זמן קצר, לטענת הסוציולוג פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, הצבא עדיין אינו מכיר שיש פה בעיה.
פרופ' לוי, זוכה פרס לחקר בטחון ישראל וחוקר באוניברסיטה הפתוחה, עוסק במחקריו בהשפעות של התחזקות האוכלוסייה הדתית-לאומית בשורות צה"ל, ואף הרצה בעניין במסגרת יום עיון על "דת ומגדר בצבא" שנערך בשבוע שעבר.
בראיון ל-ynet טען היום לוי כי "לצבא יש קושי להכיר בכך שהשליטה שלו על היחידות בגדה המערבית היא מוגבלת. הוא לא מכיר בכך כי זה עומד בסתירה לאתוס הצבאי, לפיו הפיקוד העליון הוא פיקוד ללא תיווך. הוא מסרב לקבל את העובדה שגופים אחרים, כמו פסקי הלכה של רבנים, מתערבים בהתנהלות שלו. קשה להגיד מתי הצבא יכיר בכך, אבל ברור שאירועים כמו אלו שקרו ביחידות שמשון ונחשון יאיצו את ההבנה, וכשיפול סוף סוף האסימון יהיה לו יותר קל להתמודד עם זה".
אם מחפשים אשמים, אז יגיל רואה בצבא כמי שהביא את זה על עצמו. "משנות ה-80 יש גידול דרמטי של קבוצה שהיתה בעבר בשולי הדרג הלוחם, ואלה הם הכיפות הסרוגות", הוא מפרט. "כיום אפשר לומר שבין שליש לרבע מהיחידות הלוחמות מאוישות על ידי דתיים. מה שמיוחד בגיוס הזה הוא שאין בו רק עניין של בחירה אישית, אלא הסדרים קולקטיביים שהצבא יצר עם המנהיגות הדתית כדי לעודד אותם להתגייס. לכן הורחבו ישיבות ההסדר, הוקמו מכינות צבאיות והורחב תפקידה של הרבנות הצבאית.
"מאחר שמלכתחילה עשו כאן סוג של סחר חליפין, לפיו ההנהגה הדתית מעודדת את בניה להתגייס ובתמורה הצבא יוצר תנאים שמונעים מבניה לעמוד באיום של התחלנות או חשיפה למתח שנובע מנוכחות מוגברת של נשים, אי-אפשר לראות בחיילים הדתיים חיילים רגילים. יש פה חוזה תנאים, מעין חוזה פוליטי. צד אחד נתן את התנאים והצד השני קיבל אותם בסוג של שתיקה. מבחינת החיילים האלה וההנהגה שלהם, סיטואציה שבה הם נדרשים לפנות יישובים עומדת בסתירה לחוזה הגיוס שלהם".
כמובן שלמרות "החוזה", הבעיה שנוצרה בסופו של דבר היא לא בעיה משפטית - אלא חברתית. לטענת לוי, הצבא צריך להכיר בכך שבחלק גדול מהמשימות המתבצעות בגדה המערבית משתתפים חיילים עם הטיה פוליטית מובהקת - דבר שיוצר הפרעה ומתח.
"על הצבא לשנות את התפישה לפיה לעתים קרובות מוצבים חיילים מהתנחלויות לשרת באזור מגוריהם מתוך מחשבה שהזדהותם עם המשימה תהיה גבוהה. זה טוב ויפה, אלא שכשהמשימה משתנה זה עלול להיות בעייתי. בצבא מודרני החייל שומר על הקהילה הפוליטית באופן מופשט, ולא בהכרח סמוך לביתו".
הזדהות לפרקים
חלק מהקושי של הצבא, לדברי לוי, הוא שלמרות הבעיותיות במתח הפוליטי שמאפיין את פעילותם של חלק מהחיילים הדתיים - הצבא אוהב אותם.
"יש כאן אבן נגף", הוא אומר, "הצבא תופש את הכיפות הסרוגות כיעילות מאוד במשימות מול ערבים, ולא צומחת שם סרבנות. במשימות כאלה יש הזדהות טוטאלית עם המשימה. אבל בדיוק אותה קבוצה תהיה בלתי יעילה במשימות כמו פינוי התנחלויות או שמירה על פלסטינים. הסתירה הזו טמונה באופן תיפקודו של הצבא.
"צה"ל לא יכול לוותר על הכיפות הסרוגות, שנתפשות בעיניו כנכס, ומצד שני הוא חייב למנוע את המתח בין השקפת העולם הפוליטי שלהם. לדעתי, במידה רבה צריך למנוע מהם להשתתף במשימות שנוגדות את השקפת עולמם. אני מניח שבסופו של דבר גם הצבא יכיר בכך".
