די לטיפוח

ראו, לדוגמה, את לוח השידורים בבוקר יום שישי שעבר: שעה עם "הגדולים של שלומי שבת", 40 השירים הגדולים בז'אנר "הכפיים", שעתיים עם ירון אילן שמארח את ליאור נרקיס, שעה עם "המבוקשים" בז'אנר הים תיכוני, שעה של "ראש בראש" להיטי החפלה של קובי פרץ מול אלו של משה פרץ, ועוד ועוד.

מנחי ערוץ 24 בעת ההשקה. צריך להיזהר מה מבקשים (צילום: אלירן אביטל)

אם זה לא מספיק, שימו לב לאורחים בשבוע הזה בתוכניות הערוץ השונות. "מונית הקצב" אירחה את ליאור נרקיס, איציק שמלי וליאור פרחי. ב"זמר החתונות" מתועדים עופר לוי, ליאור נרקיס ושלומי סרנגה. ב"חוזר לשכונה" אלו משה פרץ וקובי פרץ, ומדי ערב מארח ירון אילן את מיטב אמני הז'אנר כמו איציק קלה, יואב יצחק, רון שובל ואייל גולן.

60 שנה התאוננו אמני הז'אנר המזרחי על קיפוח. מג'ו עמר ואביהו מדינה ועד אייל גולן וקובי פרץ. הם טענו, ובצדק, שהתקשורת מתעלמת מהישגיהם והצלחתם בשטח, ומשמיעה רק את אלה שהמוזיקה שלהם נעימה יותר לאוזן של העורך המוזיקלי, אדם שלרוב לא צורך מוזיקה מזרחית בזמנו החופשי.

אך בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה הנוכחית, האימרה שצריך להיזהר במה שמבקשים הוכיחה עצמה כרלוונטית מתמיד. במקום שאנשי ערוץ 24 ישלבו בו את המוזיקה המזרחית, זו השתלטה עליו לגמרי, ובכך הרחיקה כל סגנון מוזיקלי אחר. אמנים כמו חוה אלברשטיין, שלום חנוך, אריק ברמן ויוני בלוך יתקשו היום לקבל חשיפה נאותה בערוץ לפרויקטים החדשים שלהם.

אם בלוך כבר יקבל חשיפה בערוץ, זה יהיה רק שיתארח בתוכניתו של שמעון פרנס כדי לקדם את האלבום "מונו" של שלומי סרנגה. מי שכן ימצא במה בערוץ יהיו דווקא אמנים פחות ידועים ומצליחים כמו אודי הברי, גל סינווני ולירן טל שהצלחתם התקשורתית היא בערוץ בלבד ונובעת אך ורק מפעילותם הלא זוהרת בינתיים בז'אנר המזרחי.

הקלקה במקום הופעה

לצערי, אפילו חובב המוזיקה המזרחית הכי גדול יודה שהזמינות הגבוהה והנגישות בה הוא רואה ומאזין לזמרים האהובים עליו, גורמת לו, בסופו של דבר, לזעוק חמס. הנזקים שגורם ערוץ 24 לז'אנר המזרחי הם אדירים והתוצאות שלהם כבר באות לידי ביטוי. האמנים מקבלים תמונה מעוותת, ומאמינים שהפופולריות שלהם בערוץ היא אינדיקציה להצלחה בשטח (עיין ערך הופעתו של דודו אהרון הצעיר בהיכל התרבות). ולמעלה מזה, הקהל עשוי להפסיק ללכת להופעות בז'אנר, משום שאת אותם אמנים אפשר לראות בחינם על ידי הקלקת המספר 24 על השלט.

צפייה בתוכנית "זמר החתונות" עם עופר לוי, למשל, העניקה תמונה מאוד סטיגמטית על הזמר ובעלי השמחה, והנציחה את כל הסטריאוטיפים המוכרים על הז'אנר והאנשים שצורכים אותו. האם באמת יש כאן שירות לצופה ומבט דוקומנטרי מעניין, או לחלופין, שמדובר בבדיחה על חשבון הכלה המקסימה לי ביטון ועל עופר לוי שצועק "יאללה שכונה" בין כל שיר ושיר?

יוני רועה וגלית גיאת. תוכנית מעולה שבוטלה (צילום: אלירן אביטל)

עם הקמתו מחדש של הערוץ, בא שם לידי ביטוי מגוון רחב של נושאים וסגנונות מוזיקליים. החל מתוכנית המוזיקה היהודית בהנחייתו של ידידיה מאיר ועד לתוכניות בהנחייתם של דפנה לוסטיג, לי בירן, ג'ייסון דנינו הולט, אורנה דץ וטל מוסרי. אפילו תוכניתם המעולה של יוני רועה וגלית גיאת, שנתנה במה לאמנים מזרחיים שלא משטנץ ה"כפיים", כמו שירלי צפרי, ציון גולן, התזמורת האנדלוסית, דקלון ורמי דנוך מ"צלילי העוד", התבטלה.

ראוי היה שאמני הז'אנר יבינו כי הערוץ במתכונתו הנוכחית מסב להם יותר נזק מתועלת, וגורם להם להמאיס את עצמם על הקהל שלהם. מעבר לזה, הדבר גם יוצר אנטגוניזם - מוצדק - בקרב האמנים שלא מז'אנר זה, שלא זוכים להשמעות בערוץ ולקידום דומה.

אמרה ידועה של חז"ל היא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". ראוי היה שכל האמנים המזרחים, שמתהדרים בזיקתם לדת, יבינו את המערבולת אליה נכנסו, שממנה כדאי להם להימלט כמה שיותר מהר. ולערוץ נאמר, תודה על המגמה הראשונית, עכשיו הזמן להחזיר עטרה ליושנה ואת האיזון ללוח השידורים.