מי בכלל ירצה לחתום ערבות למשכנתא?

לא נעים להגיד, אבל אמרנו לכם. כבר במהלך שנת 2007 התרענו כאן פעמיים על פגעיו הפוטנציאליים ובפועל של חוק שירות נתוני אשראי, על הפגיעה האנושה בפרטיותם של אנשים וביכולתם לקבל הלוואות, ועל כך שהוא עלול לדחוף אנשים לשוק האפור – והנה בא הסיפור הזה, ומוכיח שלא ראינו מהרהורי ליבנו בלבד.

מה היה לנו כאן? זוג ביקש משכנתא מהבנק, חברת ביטוח דחתה אותם במשך חודשיים, עקב כך הם החמיצו את רכישת הדירה, והכל מפני שהאשה חתמה בעבר בהוצאה לפועל על ערבות שנועדה להבטיח כי חייבת שהיה לה תיק שם תחזור מחו"ל. במילים פשוטות: לאשה שחתמה על הערבות לא היה מעולם תיק בהוצאה לפועל, ושמה השתרבב לתיק כזה רק מפני שעשתה צעד שכמוהו עושים לא מעט מאזרחי ישראל - הם משמשים כערֵבים להחזרת חובותיהם של אחרים: בני משפחה, חברים, שותפים לעסקים וכדומה. ותראו מה קרה בעקבות זאת.

אבל זו לא התוצאה היחידה. לכך נחזור בהמשך. בינתיים, תזכורת קצרה מהו החוק שבגללו ניזוקו כך בני הזוג במקרה זה.

נכנסת למאגר - צפה לצרות

חוק שירות נתוני אשראי מופעל בישראל מאז ראשית שנות ה-2000. הוא מאפשר לחברות שקיבלו רשיון לכך לאסוף מידע מסוגים שונים על אזרחים, מכמה מקורות, ובהם: נתונים בדבר פשיטת רגל, נתונים מלשכות ההוצאה לפועל, נתונים על כך שהאזרח הוא לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור עקב משיכת צ'קים ללא כיסוי, נתונים על דרישות לתשלום חובות ששלחו בנקים או חברות אשראי ועוד. את המידע הזה מוכרים הגופים בעלי הרשיונות לגורמים שונים - גופים עסקיים ואנשים פרטיים כאחד - והוא עשוי לשמש בידי גורמים אלו לשם בדיקת אמינותו הכלכלית של אדם.

כבר בעת הליכי החקיקה שלו התריעו נציגי המועצה לצרכנות ורשות ההסתדרות לצרכנות, אנשי לשכת עורכי הדין ואנשי אקדמיה, כי החוק עלול לגרום נזקים, מקצתם בלתי-הפיכים, לאזרחים תמימים, בגלל טעויות או בשל הדבקת סטיגמות לאנשים על לא עוול בכפם. כך, למשל, נציג לשכת עורכי הדין הסביר, בהיגיון רב, שלא מעט מן התיקים שנפתחים בהוצאה לפועל בגין ויכוחים על תשלום מזונות אינם מעידים דבר וחצי דבר על מידת אמינותם הכלכלית של הצדדים לתיק: אדם יכול להתווכח עם בן זוגו על גובה המזונות לילדיהם, אבל לפרוע את שאר חובותיו בלי דופי. אך למן הרגע שפרטיו של האדם קיימים במאגר של ההוצאה לפועל, יוכתם שמו ותיפגע יכולתו לקבל הלוואות.

אולם, שורת חברות אינטרסנטיות שעמדו להקים מאגרים כאלה, בתמיכת משרד המשפטים, נלחמה למען הקמת המאגרים במסגרת החוק. לא עזרו כל הטענות בעניין הפגיעה בפרטיות ובבני אדם - החוק התקבל, וכאמור הוא מופעל כבר כמה שנים.

על הנזקים שהוא עלול לגרום למדנו מסיפור שהבאנו כאן במרס 2007 . באותו מקרה ביקש איש עסקים הלוואה מבנק, ובשל טעות שהייתה במשרדי ההוצאה לפועל - שם הצמידו לשמו את מספר תעודת הזהות של שותפו לשעבר, ולהיפך - נמסר לבנק כי יש לו תיק בהוצאה לפועל. או אז, בניסיון לטהר את שמו, ולקבל סוף סוף את ההלוואה שהייתה נחוצה לו, הוא עבר דרך ייסורים בחברת דן אנד ברדסטריט, שמסרה מידע זה לבנק. 

פגיעה בסולידריות המשפחתית והחברתית

ומה יעשה אדם שמצבו הכלכלי קשה, הבנק מסרב להעניק לו הלוואה בגלל המידע שהתקבל לגביו מחברת נתוני אשראי - ולו מידע שגוי, חלקי או מעוּות? לא מעט אנשים ייאלצו במצב זה לפנות לשוק האפור, על כל סכנותיו ונוראותיו. גם על כך התריעו בשעתו המתנגדים לחוק, אך ללא הועיל.

אם לדעתכם מדובר בחלק קטן ושולי מאזרחי מדינת ישראל, כדאי לבדוק את הנתונים. באוגוסט 2007 מסרה חברת דן אנד ברדסטריט כי במאגריה רשומים 600,000 בני אדם שהנתונים לגביהם מלמדים, שהם עלולים להיות לקוחות מסוכנים עבור הבנקים או כל מי שנותן הלוואות. מן הסתם, בשנתיים ויותר שחלפו מאז רק גדל המספר הזה. כך שלא יהיה זה מוגזם לומר שקרוב ל-10% מכלל תושבי מדינת ישראל, ואחוז גבוה עוד יותר מכלל אזרחיה הבוגרים והפעילים מבחינה כלכלית, עלולים להיתקל בסירוב של גופים פיננסיים אם יבקשו הלוואה. זהו הטרף הקל של המלווים בשוק האפור.

תאמרו, הרי כשאדם מקבל מהלוואה, יכול המלווה להתנות את קבלתה במתן ערבויות. הדרך הפשוטה ביותר היא החתמת אדם נוסף או אנשים נוספים כערֵבים להחזרת ההלוואה. היה והלווה אינו פורע את חובו, ניתן לפנות לערֵבים - ולגרום להם לשלם.

אבל כאן בדיוק אנו חוזרים לסיפור שבו פתחנו. האשה שהסתבכה על לא עוול בכפה בסך הכל חתמה על ערבות לטובת אשה אחרת, ובסופו של דבר שילמה מחיר כבד בדמות אובדן הדירה שהיא ובן זוגה ביקשו לרכוש. אחרי סיפור כזה, נראה שהיא - ואנשים אחרים - יחשבו בעתיד פעמיים אם לחתום כערֵבים למישהו.

הרי כאשר אדם אינו מחזיר, למשל, משכנתא, בתוך פרק זמן לא ארוך ישלח לו הבנק מכתבי התרעה, וככזה ייכנס המידע לגביו למאגרי המידע הרלבנטיים. מן הסתם לשם ישתרבבו שמותיהם של מי שחתמו על ערבות להבטחת תשלומי המשכנתא הזאת, וכפי שראינו - הדבר עלול לחזור אליהם כבומרנג. מי שיהיה מודע לסכנה זו, מן הסתם יימנע מלחתום על ערבויות, דבר שכיום הוא חלק משגרת חיינו.

והנה מצאנו שרקמה כה חשובה ועדינה בחיינו - הסולידריות המשפחתית, החברתית והעסקית - עלולה להיפגע באופן אנוש. בני אדם לא יערבו לבני משפחתם, חברים משכבר לא יערבו לידידים קרובים, ושותפים עסקיים יפַתחו מידת חשדנות לא בריאה זה כלפי זה. וכל זה למה? מפני שבשיטה הקפיטליסטית המעודדת יצירת מאגרי נתוני אשראי הכל הוא עניין של כסף.

בישראל הוסיפו לכך חטא על פשע. ההגנות מפני פגעי חוק שירות נתוני אשראי רופפות וכמעט לא קיימות. חשבו לרגע: מי יפצה את בני הזוג שהדירה שביקשו לקנות חמקה מידיהם על נזקים כלכליים שאולי נגרמו להם כתוצאה מכך, או על פגיעה בשמם הטוב?

חברת נתוני האשראי? לא הגיוני - בהנחה שהמידע הגיע אליה באופן חוקי ובמסגרת המידע שהחוק מאפשר להעביר לה. הבנק? לא סביר. הרי החוק אינו אוסר על שום גוף לפנות לחברות נתוני האשראי ולבקש את המידע שהגיע לשם בדרך חוקית. חברת הביטוח? אולי - אבל רק אם יוכח כי עשתה שימוש רשלני במידע שהגיע לידיה ונתנה לו פירוש שגוי לרעת האשה.

ומעבר לכל זה: למה שאזרח תמים יסתבך במשפטים רק מפני שביקש בתום לב לקבל הלוואה, ויש לו כל הנכונות וכל האמצעים להחזירה, אבל אח גדול - שידו ארוכה, מפשפשת, מפשיטה והולמת - החליט שפשוט לא סופרים אותו בדרך למאזני בעלי ההון?