מים לא צלולים

המים של מדינת ישראל לא שייכים למי שגר מעליהם, אפילו אם המים יורדים מהגג לגינה. הם שייכים לכלל אזרחי המדינה, והם הפקידו עליהם איש אחד – את מנכ"ל רשות המים. גם אם הוא טועה, אנחנו נשתה את מה שהוא יתן לנו, וגם נשלם על כך - וביוקר.

בתקופה האחרונה מתנהל מסע הפחדה חסר תקדים. "הכינרת מתייבשת!", אומרים לנו דוגמנים מתפוררים בטלוויזיה - ואנחנו הפסקנו לשתות. "המפלסים אדומים!" זועקים אנשי המקצוע - ואנחנו מיהרו לקבל זאת בלי לבדוק. "צריך להעלות את מחירי המים ב-40 עד 80 אחוז!" אומרים הפקידים לממשלה - וכולם מגמגמים בפה יבש.

מאחורי המהלך עומדת אחת מהמערכות הכי פחות שקופות וצלולות במדינה. אז הלכתי לחפש את הנתונים בחברת "מקורות" ושם גיליתי תמונה אחרת.

מצבנו לא רק בכלל

גיליתי למשל שהשנה שעברה לא היתה שנת בצורת; גיליתי שמצבה של הכינרת לא רע בכלל. וכך גם מצב שאר המאגרים. המצב אולי לא נפלא - אבל בטח לא קריטי. אפילו לפי הנתונים המחמירים מצבנו טוב בהרבה ממה שהיה לפני שנה למשל.

זה קורה משום שאנו מתפילים 145 מליון קוב ועד אמצע השנה הבאה נתפיל עוד 140 מליון קוב. זה קורה כי רשות המים הורתה למקורות להוסיף קידוחים - מה שהיתה צריכה להורות לה לפני שנים. כך נוספו השנה למשק המים הישראלי 70 מליון קוב מקידוחים חדשים באקוויפר ההר המזרחי - זה כמו כמות של מתקן תחנת התפלה גדול, רק הרבה יותר זול והמים הרבה יותר טובים; כן, וגם בגלל אותו מסע הפחדה חסכנו 35 מליון קוב.

זאת אומרת שיש למשק המים הישראלי השנה 250 מליון קוב שלא היו לו בשנה שעברה. וכמובן אם נוסיף את נתוני האמת של מפלס הכינרת והמאגרים – אפשר להבין שמצבנו לא רע בכלל. אז אם כך למה להעלות מחירים?

בגלל כביש 6. זאת אומרת, הכביש לא אשם כרגע, אלא ההתנהלות שמפריטה את משק המים ומקדמת מתקני התפלה מיותרים נלקחה מסיפור כביש 6.

אין מתנות חינם, זוכרים?

מכוני ההתפלה לא מוקמים על חשבון המדינה (אם לא מחשבים את השטח, זיהום האוויר, האנרגיה וחימום האטמוספירה). הם מוקמים בשיטה של BOT – קונצרן שמפיק את המים למשך 20 שנה ומתפרנס ממכירתם בתעריפי נשך לציבור. אבל זה לא הכסף שחסר.

הכסף שחסר הוא מה שהקונצרנים לא מחויבים אליו – טיפול במים אחרי ההתפלה, שכן המים עדיין לא ראויים לשתייה ולחקלאות – הם רכים מידי ולכן צריך לערבב אותם ולטייב אותם. הטיוב נעשה על חשבון המדינה. ואחר כך צריך להקים מערכת הובלה שתתחבר למערכת הארצית.

מאיפה יבוא הכסף? מכביש 6. כלומר לא מהכביש אלא מהשיטה. כי גם כשבנו את כביש 6 אמרו לנו שזה בחינם ורק המשתמשים בו ישלמו, אבל שכחו לספר לנו על כבישי הרוחב שצריך לסלול והשטח שהם יגזלו על חשבון המדינה - כלומר חשבוננו.

וזה לא שאין איפה להשקיע את הכסף. מדינת ישראל מאבדת כל שנה 165 מליון קוב מנזילות בצנרת העירונית. עוד 140 מליון קוב זורמים כל שנה לים מכיוון שהפרוייקט הציוני בנוי על אקוויפר החוף. חבל שלא תופסים את המים האלה שיורדים לטימיון.

עוד 100 מליון מים מטוהרים נשפכים לים בהעדר תשתית לקלוט אותם. וכבר ציינתי שאפשר היה מזמן להורות למקורות לקדוח יותר.

יתרה מזאת: אפשר גם לחסוך חצי מהצריכה הביתית (כ-450 מליון קוב) אם המים ימוחזרו פעם נוספת כדי להדיח את השירותים.

צריך גם לנקות את אפיקי הנחלים המזוהמים על מנת לקבל את הזרימות השטפוניות של החורף, ולהחדיר את המים למי התהום.

כל זה ידוע.

לזה התכוון פרופסור יורם אבנימלך, מוועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים, כשאמר שרשות המים מתעלמת מהפתרונות האחרים; שניתן לחסוך שמונה מליארד שקלים במפעלי התפלה ועוד 8 מליארד שקלים בהולכת המים ובטיפול בהם; שניתן להשקיע בערך 10 אחוזים מהכסף הזה בתשתיות, על מנת לטפל בבעיות המים של מדינת ישראל עד 2050 לפחות.

יש, אם כן מים זמינים; ישנה גם אפשרות להשקיע את הכסף בצורה נכונה; אפשר להימנע מיוזמות שרק יבזבזו אנרגיה ויתפסו שטח ואפשר להימנע מלהפוך את המים למוצר מותרות. אז למה מעדיפה המדינה התפלה על פני כל פיתרון אחר?

ילדים ירוקים מתנה ירוקה טיפוח אורגני משלוחים אורגניים תיירות אקולוגית גינה אורגנית

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

הנה סיבה אפשרית: ב-1997 בוטלה תה"ל – חברה ממשלתית שתכננה את המוביל הארצי, את השפד"ן, את ייבוש החולה ואת כל מערך המים של מדינת ישראל, שכולם אומרים שהוא מהטובים בעולם. ואכן אף פעם - עד השנה שעברה - לא היתה בעיית מים במדינת ישראל. תה"ל נסגרה והופרטה, ומאז אין גוף שמתכנן את המים; זאת אומרת יש – כל מיני חברות פרטיות, אבל אלו דעתן כדעת מי שמשלם להן. האינטרס הוא כלכלי ולא ציבורי. עכשיו רוצים לעשות מהמים זהב, ואנחנו נשלם - וביוקר.

כמה ביוקר? בדיון בכנסת אמר פרופ' רפי סמיאס, ראש מכון המים בטכניון ויועץ רשות המים, כי כבר היום אנחנו משלמים פי שלושה מעלות הפקת המים. אחרי ההעלאות הבאות נשלם פי שישה. לכן חשבתי שהמחאה על מס הבצורת מחטיאה את העיקר. אבל אולי זה היה תפקידו של המס. להכניס עז; לבלבל. בינתיים, עד אפריל קנתה הממשלה שקט תעשייתי. אמרתי לכם שמנכ"ל רשות המים הוא איש כל יכול.

• צור שיזף הוא עיתונאי וסופר, שכתב בין היתר את הספר "סוף הדרך, מותה של מדינה "