אכזבה על טבעית
איך הפך "פעילות על טבעית" דל התקציב של אורן פלאי לשובר קופות היסטרי? תשאלו את סטיבן שפילברג ואנשי פרמאונט. מה שבטוח, אין לזה שום קשר לאיכות קולנועית
נפתח בהסתייגות: יש משהו לא הוגן בניסיון לבקר את "פעילות על טבעית" ("Paranormal Activity"), סרטו של הישראלי לשעבר אורן פלאי, זמן רב כל כך לאחר שעורר מהומה בארצות הברית. הציפיות שנבנו לאורך התקופה הארוכה, בה שמענו כיצד הסרט הקטן שהופק בכ-15 אלף דולר בלבד הצליח לעשות שמות בקופות ולהדהים את המבקרים, מציבות בפניו רף כמעט בלתי אפשרי עם צאתו בישראל.
אבל מה לעשות, "פעילות על טבעית" הגיע לכאן רק עכשיו, ואי אפשר להימנע מלשפוט אותו כאחד מסרטי האימה המצליחים ביותר של השנה. לרוע המזל, את המבחן הזה אורן פלאי וסרטו פשוט לא עוברים. אין ספק שמדובר בהישג בהתחשב
למעשה, אם תתעלמו לרגע מהעובדה ש"פעילות על טבעית" מוקרן באולמות קולנוע, תבינו שלא ממש מדובר בסרט, אלא במשהו שדומה יותר לצפייה בערוץ 20. כלומר, ערוץ 20 בעונה ה-31 של "האח הגדול", כשלא יישאר את מי ללהק לווילה מלבד זוג חסר אופי, ובמקום סודות, תככים ומזימות, יסתפקו אנשי ההפקה בהזזת מנורות והשמעת רעשים עמומים בלילות.
אהובי, יש שד בבית
מיקה וקייטי הם בני זוג צעירים שזה עתה עברו להתגורר יחדיו בבית פרטי ונאה בסן דייגו. נראה כי השניים נמצאים בדרך הבטוחה לחיי פרברים שלווים ונעימים, מלבד מטרד קטן אחד: קייטי משוכנעת שישנו שד שרודף אותה מאז ילדותה, ולמרבה הצער הוא החליט להצטרף לזוג המאושר.
"פעילות על טבעית". הגיע הזמן ללמוד טריקים חדשים
קייטי מעדיפה לא להסתבך עם אותה ישות זדונית, אבל מיקה הרציונלי מחליט לגלות מה קורה בבית בדרך הפשוטה ביותר שהוא מכיר - צילום בלתי פוסק של הנעשה בביתם. המצלמה, שמתופעלת ברובה על ידי מיקה או מוצבת בזווית אופטימלית בחדר השינה, היא שמספקת את ההסבר לחזות המוקומנטרית של הסרט: כל שאנו רואים הוא מה שהשניים מתעדים באמצעותה. מישהו אמר "פרויקט המכשפה מבלייר"?
מכאן ואילך, פלאי מאמץ שיטה קבועה של בניית מתח: השניים הולכים לישון, הדקות רצות ואז לפתע נעצרות, רעש עמום ברקע הולך ומתגבר ואז - משהו קורה. דלת נפתחת ונסגרת, שמיכה נשמטת לרצפה, עקבות רגליים מופיעות לפתע - כל דבר שיצביע על נוכחותו של גוף זר ומרושע בבית. בפעם הראשונה זה עובד.
כל זה רק מחזק את התחושה שההישג האמיתי של "פעילות על טבעית" שייך לפרמאונט, שאחראית על מסע השיווק המדהים שליווה את הסרט. זה התחיל בהקרנות ליליות בערים אוניברסיטאיות, המשיך בקמפיין ה-"Demand It" שהציע לגולשים הזדמנות להשפיע ולהביא את הסרט לעיר מגוריהם, ובסופו של דבר הפך להפצה מסחרית מלאה שהפכה את פלאי למיליונר. ההצלחה הזו מעידה פחות על טיב הסרט, ויותר על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לשווק לקהל האמריקני מוצר נטול ערך ממשי.
סיום נוסח שפילברג
נסיים בהערה נטולת ספוילרים על הסצנה שחותמת את הסרט: לא פחות מארבע סצנות כאלה ליוו את "פעילות על טבעית", בשלב כזה או אחר, בשנתיים שחלפו מאז הושלם הסרט. בסופו של דבר, הסיום שנבחר הוא זה שהציע סטיבן שפילברג, לאחר שבהקרנות מבחן התגלה כי הוא האפקטיבי ביותר בעיניהם של הצופים.
לא סתם שובר קופות: גם אמנותי כמו בלוקסטר קיצי
מעבר לעובדה שזו סצנת סיום בנאלית במיוחד, שכבר 20 דקות מפתיחת הסרט הופכת ברורה לכל מי שראה סרט אימה או שניים בחייו ומהווה אנטי-קליימקס מדכא למדי - יש משהו צורם בהחלטה לשחק עם סוף הסרט רק בכדי לרצות את
הקהל. לא שמדובר בצעד תקדימי, אבל זוהי רק עדות לכך שלמרות שזהו סרט דל תקציב שנעשה מחוץ למסגרת האולפנים הגדולים, החזון האמנותי שעומד מאחוריו זהה לזה של שוברי הקופות הקיציים.
זה מצב מובן, כיוון שפלאי הוא לא ממש במאי, ו"פעילות על טבעית" הוא לא ממש סרט. הם רק ניצבים שוליים בסיפור האמיתי - תרגיל השיווק המדהים של פרמאונט. לתרגיל הזה, כך נראה, מגיעים לא פחות מחמישה כוכבים, ואפילו פרס אוסקר, לו קטגוריה כזו היתה בנמצא. אבל כל קשר בין זה ובין קולנוע הוא מקרי בהחלט.
