תצעק יא אחמד

תצעק

תצעק בערבית, אחמד, ותזהם את אוזניהם.

תעמוד במתחם הבימה ותצעק לחברך, שנמצא בהרצל, שיביא לך את הטוריה.

תפריע לכל היושבים להם בשׂדרות רוטשילד עם כלביהם המפונקים,

תפריע להם כשהם מדברים על המסיבה שהיתה אתמול,

על המשחק של מכבי תל-אביב הערב,

על החרדים (המסריחים) שעלו לפני רגע איתם לאוטובוס,

על הממשלה הימנית שהם לא חלק ממנה,

ועל הערבי האינטליגנטי שפגשו לאחרונה.

תצעק, יא אחמד,

תטמא את אוזניהם בשפה שלך

הם לא אוהבים אותה

הם מפחדים ממנה

הם לא אוהבים לשמוע את שמו של חברך

זה מבהיל אותם, מפריע להם לקרוא את העיתון השמאלני.

תצעק, אחמד, בכל הקול שאלוהים העניק לך

תצעק, אל תחשוש, תצעק!

הרי אתה צריך את הטוריה הזאת... לא?!

אתה צריך את הטוריה הזאת.

תצעק, הם לא יבחינו בקיומך עד שתצעק

בשפה הזאת,

השפה האסורה,

תצעק ותחריש את אוזניהם –

אתה צריך את הטוריה הזאת, אחמד,

תצעק!!

תשביח להם את השׂדרה,

ואחר-כך שֵׁב לנוח, שֵׁב לנוח בשׂדרה.

תוציא את קופסת המלוחיה ואת הלחם מתוך השקית שאמא נתנה לך.

תפתח את הקופסה, שים אותה על האדמה,

תוציא את הלחם ושים אותו על השקית, על האדמה.

שֵׁב נא

ותנגב.

תנגב ותזלול מול עיניהם.

תנגב בַּיד שידעה יותר מדי בגילה הצעיר.

שֵׁב בבגדי העבודה המלוכלכים ובפנים השחומות והמזיעות

ותנגב.

תנגב ותזהם להם את הסביבה.

שֵׁב, תנגב ותיהנה משׂדרות רוטשילד, אחמד,

יום יבוא ו...

פראס ח'ורי, תושב כפר עילבון, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בימים אלה עובד על סרט קצר בשם "סופיר", המתאר את מסעו של ילד מזבח במהלך משחקי הביצים של חג הפסחא בכפר בגליל.