עובדי הכלא הפרטי פוטרו: "נתנו הכל - ונזרקנו"

עבור שוחרי הדמוקרטיה בישראל, החלטת בג"ץ לבטל את בית הכלא הפרטי הראשון הייתה ניצחון גדול. היום (א'), אחרי הודעתם הצפויה של מנהלי הכלא על פיטורי 120 העובדים שגויסו אליו, הפכו האחרונים בעצמם לקורבנות המהלך. חלומותיהם על השתקעות נגוזו, ודרכם חזרה למעגל האבטלה נסללה שוב. "נתתי ימים כלילות למקום הזה, אבל היום אני אבודה וחסרת אונים", סיפרה אחת מהם.

בהחלטתם ביום ה' קבעו שופטי בג"ץ, כי התיקון לחוק המאפשר את הקמת הכלא הפרטי כולל "פגיעה בלתי-חוקתית בזכויות

האדם לחירות אישית ולכבוד האדם, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". שמונה שופטים תמכו בהחלטה, ואחד התנגד. 

היום הודיעה חברת "א.ל.א ניהול והפעלה", שבשליטת קבוצות מנרב ואפריקה ישראל, ושהייתה אמורה להפעיל את הכלא הפרטי, על פיטורי המועסקים בו - סוהרים, חובשים, רופאים, פסיכולוגים ועוד. כעת לוט עתידם של העובדים בערפל, והם אינם יודעים אם ייקלטו בשירות בתי הסוהר או ייאלצו לכתת רגליהם ללשכת התעסוקה. 

גלית ביטון, תושבת באר-שבע בת 36, הייתה העובדת הראשונה שנקלטה בבית הסוהר הפרטי, כשמונתה לסגנית ראש תחום משאבי האנוש בו. "גייסנו כל עובד ועובד מ-120 המשפחות שנמצאות כאן היום", היא מספרת, "כולנו רצינו לקחת חלק בחזון לעתיד טוב יותר לאסירים ולחברה בכלל. כשאסיר יוצא מהכלא משוקם, כל החברה מרוויחה מזה". ביטון, אם חד-הורית לשני ילדים, מגדירה את ההחלטה שהתקבלה "אומללה ולא-משקפת".

מעבר לאכזבה על רקע תמיכתה האידיאולוגית בפתיחת הכלא, ביטון קיבלה במורת רוח גם את הסיקור התקשורתי של הנושא. "כשראיתי חדשות שמעתי על שני דברים - ההפרטה והפיצויים שיקבל הקבלן. לא שמעתי אפילו מילה על אותם 120 עובדים, מטובי האנשים שגייסנו בקפידה. הם נתנו את הנשמה למקום הזה", היא קובלת.

ביטון סבורה כי העוול, כפי שהיא רואה זאת, ניתן עדיין לתיקון, וכי "המדינה יכולה לשלב אותם במערך בית הסוהר שיהיה בהפעלת השב"ס". בכל הנוגע לעתיד, היא מודה שהיא אובדת עצות ומבולבלת: "אני לא מוצאת אפילו את תעצומות הנפש לחפש מקום עבודה אחר. וזו לא רק אני, אלא כולם".

"השופטים לא באו להתרשם מקרוב"

שמעון מלכה, תושב קריית-גת בן 23, היה מיועד לשמש כסגן מנהל משמרת. בצבא שירת כקצין במג"ב, אך במקביל לשירות הקבע החל לחפש עבודה באזרחות והתקבל לכלא הפרטי. כבר עשרה חודשים שהוא עובד בדרום, ועובר הכשרות וקורסים לצורך התפקיד. "במקרה ביום חמישי אחי חגג את הבר-מצווה, והזדעזעתי לשמוע מה הוחלט. הייתי בהלם. במסיבה לא הייתי מפוקס", הוא אומר.

גלית ביטון (משמאל) עם יתר העובדים במפעל. "כולנו רצינו לקחת חלק" (צילום: הרצל יוסף)

מלכה מספר כי תכנן להחזיק בעבודה בכלא לתקופה ארוכה. "תכננתי לעבור לגור בבאר-שבע, ושקלתי להקים פה משפחה. ידעתי שאם הכלא ייפתח, אציע נישואין לחברה שלי ונעבור לשם", אמר. לדבריו, כרגע אין לו תוכניות אחרות: "נראה כאילו בג"ץ דאג רק לאסירים, והתעלם מכל אותם 120 עובדים שהגיעו הנה. זה לא קל לעיכול. ייקח לי כמה ימים להבין מה באמת קורה, ואני מקווה שיעזרו לנו, שיקלטו אותנו בשב"ס. כנראה שבג"ץ לא הבין מה באמת קורה בכלא הזה".

אוסנת בן-לולו (40), תושבת מיתר, התקבלה לעבודה בבית הסוהר הפרטי בתור מנהלת החשבונות וחשבת השכר. היא סיפרה כי הוכתה בהלם כשנודע לה על החלטת בג"ץ. "בהתחלה זה כמו בום, משהו שנוחת עליך פתאום. הייתי מאוד אופטימית שזה כן ייצא לפועל, ועכשיו אני רק מנסה לעכל את המצב. שוב להיכנס למעגל האבטלה ולחפש עבודה?".

בן-לולו, נשואה ואם לארבעה ילדים, סבורה כי ההחלטה שהתקבלה הייתה נמהרת. "השופטים לא ירדו לכאן לראות מה עשינו. הם אלה שהכריעו את העתיד שלנו, אבל אפילו לא טרחו לסייר כאן. הם לא יודעים איך הכלא נראה", היא קובלת. "אני במצב של ערפל, אני לא יכולה לחשוב כרגע על העתיד. אני אומנם לא הולכת לשבת בבית, כי אני לא הטיפוס הזה, אבל כנראה אאלץ למצוא מקום עבודה אחר".