חזון בן גוריון בנגב? המתנה לצה"ל ושיפור תדמית

36 שנים בדיוק חלפו מאז נפטר מייסד המדינה - האיש שביקש "להפריח את השממה". האם הנגב הוא חלום שהתגשם או פריפריה מרוחקת? ואולי הוא שניהם גם יחד. היום (ב') יתקיים טקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה לשעבר, דוד בן-גוריון, אך קשה מאוד לומר כיצד היה חש לנוכח מצב הדברים.

בעשור האחרון קמו בנגב עשרה יישובים חדשים - בהם באר אורה, צוקים, באר מילכה, גבעות בר, חרוב וסנסנה. אנשי המשרד לפיתוח הנגב והגליל סייעו בחמש השנים האחרונות ל-1,860 משפחות שביקשו לעבור לנגב, ובסך הכל לכ-7,200 תושבים. בהשוואה ליעד הממשלתי - 300 אלף איש בעשור הקרוב - נדמה כי מדובר בטיפה בים. בעיקר בהתחשב בעובדה שרוב המשפחות עברו לנגב בשלוש השנים האחרונות. ועם זאת, רבים חשים בהתקדמות.

מפריחים את השממה. פסטיבל בנגב (צילום: צח גולדברג)

בין החסרונות המעכבים את התפתחות הנגב מציינים באזור בין היתר גם היעדר תחבורה סדירה, בידוד שמעיק על משפחות והיעדר תמיכה לאומית. ובכל זאת, רבים מתקשים למצוא תחליף. רוני פלמר, ממייסדי תנועת "אור", שהוקמה ב-2002 כדי לסייע להתיישבות בגליל ובנגב, סבור כי עיקר הבעיה בנגב קשורה בתדמית. "לנגב יש הרבה דברים להציע, ולמרות שהוא קרוב יותר לתל-אביב מהגליל, נדמה שהוא רחוק יותר", אמר.

פלמר, שסייע להקים את היישוב הקהילתי-הדתי סנסנה, המונה 56 משפחות, ציין כי רבים נרתעים מהאזור: "אנשים חושבים שהחיים בנגב קשים, שרמת החינוך ירודה והפשיעה בעלייה. אבל אנחנו מגלים כל יום מחדש כמה אנשים טועים". לדבריו, שינוי תדמית הנגב אינו בעיה קשה. "שנים הייתה פה שיטה של בכיינות - כל אחד האשים את האחר בכך שהפריפריה לא מתפתחת. אבל צריך רק להוסיף אור, ובסוף תראה שהמציאות משתנה ואין זמן לבזבז על מלחמות. אני לא חושב ששינוי תדמית הנגב זו משימה קשה, כיוון שלא צריך להמציא כלום - יש כאן הכל".

הקרובים רחוקים, אבל יש שקט

עבור רבים, הנגב הוא בדיוק מה שחיפשו כל השנים. חלקם עשו כמעשה בן-גוריון, ארזו את המזוודות ועברו מהמרכז לדרום. צורית כהן-חפר (40), נשואה ואם לשלושה ילדים, עברה מעמק חפר לפני שש שנים. תחילה התיישבה במושב כמהין, ואחר כך הגיעה ליישוב החדש באר מילכה.

הנחת אבן הפינה לפארק באר שבע (צילום: דיאגו מיטלברג)

"חיפשתי מקום בטבע לגור בו עם המשפחה, והמקום שדיבר אלינו היה באר מילכה. יש פה את הנוף הכי יפה בארץ, אנחנו חיים על דיונה של חול כמו בסרטים, מוקפים בשמורת טבע. אפשר לראות את הזריחה והשקיעה. אני כבר לא זוכרת מה זה פקק. לילדים שלי יש חופש גדול שאין בשאר חלקי הארץ. בגיל 3 הם יכולים ללכת לבדם לחברים שלהם. יש פה פשוט אנשים טובים", היא אומרת.

כהן-חפר, שעובדת כרכזת ילדים ונוער בחינוך הבלתי-פורמלי באזור פתחת ניצנה, מודה שלמרות כל היתרונות החיים לא מושלמים: "חסרים שירותים רבים. אם רוצים לקפוץ לרופא מומחה צריך לנסוע. אין פה סופרמרקט גדול או תחנת דלק או כספומט. החברים גרים או ביישוב או שצריך לנסוע אליהם. חייבים להחזיק רכב, כי אי אפשר להגיע לשום מקום בסביבה בלעדיו. אם המשפחה מגיעה לבקר מרחוק, הם נשארים ללילה - אבל זה בדרך כלל מקרב מאוד".

"בנגב יש הכל"

דורון בוחבוט (37), נשוי עם שני ילדים בני 6 ו-5, עבר לפני חמש שנים מתל-אביב ליישוב גבעות בר. בוחבוט, תושב באר-שבע במקור, פגש באשתו באוניברסיטת בן-גוריון. הוא עבר לאזור המרכז בשביל "האקשן" והעבודה, אך עד מהרה מצא את עצמו שוב בדרום.

"עברנו חזרה לנגב כי אנחנו מאמינים בעוצמה של הנגב, שהעתיד הוא כאן. לנגב, לעומת הגליל, יש את מירב האפשרויות. הקרקע זולה, התשתיות הולכות ומתפתחות, ויש את האקדמיה וגם חיי תרבות פעילים", אמר. בוחבוט עובד כאחראי מחשוב במחלקות הביו-רפואה וביו-טכנולוגיה באוניברסיטת באר-שבע, ומתנדב בבתי ספר בנושא התיישבות. "יש לנו הכל בנגב, רק צריך שאנשים יידעו את זה".

החסרון העיקרי בעיניו הוא היעדר התחבורה. למרות שילדיו יכולים ללכת ביישוב בבטחה, ואין צריך לנעול את דלתות הבית, הניתוק הוא חסרון רציני. "אחת הבעיות ששמתי לב אליהם זה שאי אפשר לסמוך על הרכבת. לעיתים קרובות יש תיקונים שמבצעים ללא הודעה מספקת מראש. הייתי שמח אם היו מקצרים את זמן הנסיעה, כך שתהיה לי הזדמנות להגיע למרכז בלי להיתקל במפגש רכבות שיעכב אותי לחצי שעה", סיפר.

עיר הבה"דים - לא פרויקט לאומי

מלבד בעיות התחבורה ובעיית הנגישות, ישנם גורמים נוספים שדורשים שיפור. פרופ' שאול קרקובר, דיקן קמפוס בן-גוריון באילת ואיש סגל במחלקה לגיאוגרפיה, משבח את יוזמות תנועת אור והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, אך משוכנע שמה שחסר כרגע בנגב הם פרויקטים לאומיים גדולים שישאירו את חותמם לאורך שנים.

"אין ספק שלהתיישבויות הללו יש תרומה לפיתוח הנגב, אך מדובר בטיפה בים. עיר הבה"דים נראית כמו סוכריה לנגב ולא כמו פרוייקט

לאומי גדול. זה מאוד תלוי אם הקצינים שיגיעו לשרת בו, יתגוררו בנגב או לא", אמר. קרקובר חושב שהמדינה אינה משקיעה די, ואינה מתעדפת את הנגב: "הם טועים, כי המרכז באופן טבעי מושך אליו את האנשים ואילו הנגב מתקשה להתמלא. אין מספיק כוחות שעומדים כנגד הנדידה הטבעית הזו, ואיני חושב שמצב הנדל"ן מבריק".

בכל זאת, יש מקומות בנגב בהם הנדל"ן דווקא פורח - לדוגמה ירוחם. מגרשים שהוציאו לרכישה משרד השיכון, המנהל והמועצה, זכו להתעניינות גדולה מצד תושבים. בבאר-שבע מחירי הדירות בעלייה, בדימונה יש מי שקונה דירות להשקעה וביישוב היוקרתי עומר הביקוש גדול מההיצע. "אם בנגב הנדל"ן עולה קצת, בתל-אביב הוא עולה הרבה", אומר פרופסור קרקובר. הוא ציין ערים כמו נתיבות, שלדבריו עלו על דרך המלך: "נתיבות זכתה לקבל את מעמדה כעיר אמצע הדרך בין באר-שבע לאשקלון".

התיישבות אידיאולוגית

ד"ר אתי לוצאטו, ממשרד עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו", בחרה לבסס את משרדי החברה בנגב מתוך אידיאולוגיה. "התעשייה החזקה ביותר בישראל היא הטכנולוגיה - היי טק, אך רק שלושה אחוז מהתעשייה נמצא בנגב".

"הנגב בכלל לא לקח חלק בתעשייה החשובה ביותר במדינה. באר-שבע היא עיר סטודנטיאלית עם 30 אלף סטודנטים, ואם הייתה תעשייה שהייתה יכולה לקלוט את הבוגרים - היו נפתרות בעיות רבות. כל מי שלומד - בעיקר במדעי הטבע והטכנולוגיה - עובר למרכז כי שם התעשייה הזו נמצאת", אמרה.

"מרגישים שינוי". מצפה רמון (באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית)

הבעיה של הנגב, לדעתה, קשורה בהיעדר תכנון מצד הממשלות השונות ובמנהיגות המקומית. "אי אפשר לבנות חזון כמו חזון בן-גוריון בלי חשיבה ארוכת טווח ובנייה של תשתיות לטווח הרחוק. בזה מסתכמת הבעיה של הפריפריה - בארבע שנים היו לנו שלושה שרים לענייני הנגב והגליל. בעיה נוספת היא המנהיגות המקומית. חלק מהמצב העגום הוא בגלל מנהיגי הפריפריה. לא היינו מספיק נחושים ואגרסיביים כדי להשיג את התוצאות", הוסיפה.

בן-גוריון היה מסופק

ואולם, במקום בו אחרים מוצאים בעיות, יש מי שמוצא אתגרים. ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ', אופטימי לגבי העתיד וטוען כי הוא רואה את חזון בן-גוריון קורם עור וגידים ממש לנגד עינינו. "אני חושב שבן גוריון מסתכל עלינו מלמעלה ומתחיל לחוש סיפוק. הגשמת החזון שלו אמנם מתרחשת לאט, אך היא מתחוללת", אמר.

כביש 6 כבר קיים, הממשלה אישרה את תוואי הרכבת בין אשקלון לבאר-שבע וצה"ל עולה לנגב. "המעבר של צה"ל דרומה הוא הזדמנות בלתי רגילה. בסוף התהליך, שייקח כמה שנים, תעבור לכאן אוכלוסיה חזקה של כ-80 אלף איש". דנילוביץ' ציין כי פארק ההיי-טק של באר שבע, שיקום על שטח של כ-400 דונם ועתיד לספק אלפי מקומות עבודה, אינו חלום באספמיה. המבנים הראשונים של המתחם, הוא אומר, יהיו מוכנים בעוד כשנתיים וחצי: "זו כבר מציאות".

גם המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, שותף לדעתו של דנילוביץ', וכבר הגדיר את תנופת הפיתוח וההתיישבות באזור כ"שעתו היפה של הנגב". שלום, בן העיר באר שבע, חש כי יש התקדמות חיובית בנגב.

"יותר ויותר צעירים מהמרכז מתעניינים במעבר לנגב, רוצים להפריח את הנגב ולהגשים את חזון בן-גוריון.

אנחנו נותנים להם את הכלים כדי לעשות זאת. ריכוז המאמץ מבחינתנו כרגע הוא במציאת פתרונות דיור, כמו הקצאה של דירות עמידר לסטודנטים ולמשפחות במחיר מוזל, והקמה של עשרות גרעיני התיישבות כדי לחזק את היישובים הקיימים. המטרה שלנו היא לעודד ולחזק את האוכלוסיה הקיימת ולעודד תושבים חדשים להגיע", אמר.

בסופו של יום, נראה שהשנים הקרובות יעמידו את הנגב למבחן. הקמת עיר הבה"דים, סלילת קו רכבת בין אשקלון לבאר-שבע ופיתוח פארק ההיי-טק - כל אלו יוכלו לסייע לתנופת העשייה בדרום, אם הממשלה והמנהיגות המקומית ישכילו לנצלם. אם תדמית הנגב היא אכן הבעיה הקשה ביותר, הרי שהפתרון אינו רחוק מהעין. אולי באזכרות הבאות לדוד בן גוריון נוכל לומר שחזון הפרחת השממה עלה יפה.