איך ייראה בית הספר בעשור הבא?

אם ארכימדס יתעורר פתאום וייכנס לתיכון של האלף הנוכחי הוא לא ירגיש בהבדל... בית הספר לא השתנה באופן דרמטי מבחינת המבנה שלו מאז שנוסד. "בית ספר הוא מוסד שמרני ולכן גם בעתיד, ככל הנראה, המבנה לא ישתנה באופן משמעותי", כך טען פרופ' דן ענבר, מומחה למדיניות חינוך מהאוניברסיטה העברית בפאנל הפותח של ועידת הנשיא שהתקיימה בחודש שעבר.

ומה צופן העתיד?

פרופסור דוד פסיג, חוקר עתידים, ר' המגמה לטכנולוגיות תקשורת וחינוך בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן טוען גם הוא שמבנה בית הספר לא ישתנה בעשור הקרוב. "בית הספר הוקם כדי לפנות להורים זמן לצאת לעבודה וזו הייתה אחת ממטרותיו הארגוניות המרכזיות. כל עוד לא נמצא מודל חליפי ל'סידור' הזה לא נראה שינויים מרחיקי לכת".

יום לימודים ארוך?

על פי התיאוריה הזו ילדי ההווה כמו גם ילדי העתיד היו צריכים ליהנות מיום לימודים ארוך שיאפשר להוריהם להשתלב בשוק העבודה. אבל המערכת, כפי שמסביר פסיג, לא השלימה את המעבר בגלל אילוצים כלכליים. "הרעיון מצוין, אבל מדובר בהון עתק ויחס לא נכון בין עלות ותועלת. המבנה הארגוני של היום קורס תחת הנטל התקציבי, במיוחד במדינה כמו שלנו ששלושים אחוז מהאוכלוסיה שלה, כ-2 וחצי מיליון תלמידים, מרוכזת עד גיל 17".

כתוצאה מכך מוטל עומס אדיר על משאבי המדינה. יום לימודים ארוך הוא ברירה יקרה שאולי יכולה הייתה להביא להעלאת הישגי התלמידים, אבל המחירים כרגע נראים גבוהים מדי ובמבט לעתיד נבחנות אלטרנטיבות זולות יותר שישיגו את המטרה. החיפוש אחר נוסחה שמצד אחד תאפשר להורים לצאת לעבודה ומצד שני תביא להישגים לימודיים גבוהים, עדיין לא הושלם. חלקיקי הנוסחאות שנמצאו מתאימות רק לקבוצות מסוימות באוכלוסיה ולא להמונים.

"הבעיה", מנסה פרופ' פסיג להרגיע, "אינה נחלתנו בלבד. העולם נמצא באותה הביצה ורק מדינות שבהן האוכלוסייה הצעירה קטנה, מצליחות להגיע להישגים גבוהים בזכות הכיתות הקטנות". בקיצור, הורים יצטרכו להמשיך ולהכין ארוחות צהריים.

מהפכת מחשוב? לא בבית ספרנו. צילום: jupiter

מחשוב?

אחד מהמודלים אליהם קורץ העתיד, על פי פרופסור פסיג, הוא מודל למידה מרחוק בעזרת רשתות חברתיות וניצול הטכנולוגיה כדי לפרוץ את הפרדיגמה של המבנה הארגוני היקר. השינוי הגדול, כך הוא צופה, גם הוא לא יתרחש בעשור הקרוב: "גם כאן העלויות אדירות, לפחות בהתחלה, ואנחנו מדשדשים".

"גם בכל הנוגע לשילוש מורה-שיעור-כיתה, דבר לא ישתנה בעתיד באופן דרמטי", מעריך פרופ' ענבר. "בעתיד תהיה יותר בחירה, יהיו יותר התמחויות ויותר מאגרי מידע וכתוצאה מכך פחות ספרים לסחוב, אבל בזה, פחות או יותר זה יסתכם. מהפכת המחשוב שאיימה להפר את הסדר המוכר בתחילתה, אמנם הפכה את הידע לנגיש יותר, אבל אינה יכולה להחליף את המורה.

"נכון שמעמדו האוטוריטטיבי על הידע נחלש מאוד, וניתן להשיג היום ידע בקלות, אבל המחשב יכול לספק מידע ולא ידע", מסביר ענבר וכדי להפוך מידע לידע דרושים דיון, חשיבה ויצירתיות. "החינוך הטוב לא יהיה זה שמושתת רק על ההתפתחות הטכנולוגית, אלא זה שיש בו בנוסף דיאלוג, שיחה ודיון. המחשב לא יכול להחליף את כל אלה. אמנם יהיו בתי ספר שיוכלו בעתיד להרשות לעצמם יותר מחשבים, אבל רק מי שיוכל להבטיח דיון ושיחה בנוסף לטכנולוגיה, יוכל להציג עצמו בראש הפירמידה החינוכית".

 מורה-שיעור-כיתה - אותו משולש, פחות ידע. צילום: index open

בתי ספר ייחודיים ופרטיים?

בעשור הקרוב, מסכימים העוסקים בתחום, בתי הספר הייחודים ימשיכו לצוץ ולגוון את השטח. "זוהי דרך לבחון מודלים חדשים, אבל ההיסטוריה מוכיחה שאולי עשרה אחוז מהניסיונות הללו יאריכו חיים ויתאימו להמונים", מסביר פסיג ומוסיף: "נקודת המוצא של העשור הקרוב היא השלב שבו מטרות בית הספר לא ברורות כמו בעבר. בעבר מטרתו של בית הספר הייתה להוציא פועלים שיכנסו לקווי יצור, יקבלו פקודות ויתפרנסו. בתום העשור הראשון של האלף השלישי אנחנו נתונים במין עירפול חושים בדבר המטרה המרכזית של החינוך.

"יש מי שיגידו שמטרתו של בית הספר היא להעביר לילדים את הידע של המין האנושי כפי שנצטבר עד כה. אחרים יבקשו להכין את התלמידים לעתיד לא ידוע. בתוך זה ברור שמגמת בתי הספר הייחודיים תמשיך לגדול כי כל קבוצה באוכלוסיה תנסה לתת פתרונות שיתאימו לצרכיה. יש מי שיאמר שבעתיד הלא רחוק נראה הרבה מודלים של חינוך ולא מודל אחד. אני לא חושב שזה בר קיימא. אנחנו חיים בעולם שדבק בסטנדרטים והשוואה. ריבוי המודלים החינוכיים יוצר פרגמנטציה אדירה של טבלאות ההשוואה ולא מצליח להציע מודל אחד מדיד".

לעומתו, חוזה פרופ' ענבר שהשונות הגדולה בין בתי הספר תעמיק ותתקבע. "יהיו בתי ספר קטנים ובתי ספר גדולים, בתי ספר לעשירים ולעניים, בתי ספר ייחודיים מבחינת תכנים ושיטות", הוא חוזה. ברור כי את ניצני השינוי אפשר לראות כבר היום ולראייה בתי ספר דמוקרטיים, חינוך הומניסטי, בתי ספר לטבע, אמנויות ומדעים. "אחרי המהפכה הצרפתית אנשים ויתרו על חופש תמורת שוויון ואחווה. עכשיו מוכנים לוותר על אחווה ושיוויון תמורת החופש, תמורת המגוון והאפשרות של כל אחד ללמוד בבית ספר שמתאים לו", מסביר פרופ' ענבר.

החשש שלו הוא שמגמה זו תביא להעמקת הפערים החברתיים. תלמידים מרקע אמיד יקבלו יותר, ועלולה להיווצר שכבה של בתי ספר לעשירים בלבד. פרופ' ענבר קורא למשרד החינוך להחליט האם לדבוק בגישה הצנטרליסטית או לאפשר לבתי ספר להתפתח באופן מגוון, תוך שמירה על איכות ותוך מתן אפשרות שווה לכולם, לא רק לאלה שיכולים. "כרגע, משרד החינוך רודף אחרי ההתפתחות שמתרחשת בשטח ולא משיג אותה. אנחנו המדינה היחידה שבה יש הכלאה של חינוך מוכר שאינו רשמי. מדוע לא להקים בתי ספר פרטיים שיעמדו ברישיון המשרד ויממנו עצמם באופן עצמאי כך שהמערכת תוכל להפנות משאבים למי שזקוק להם באמת?" הוא שואל.

במילים אחרות, אין בעיניו פסול לאמץ את המודל שקיים בכל העולם: בתי ספר פרטיים ומערכת חינוך ציבורית טובה. "ההשקעה בחינוך מבחינה לאומית שלא מכספי המדינה היא פי שלוש, בהשוואה ללפני 10 שנים. צריך לנתב את בנק ישראל של החינוך באופן נכון", הוא אומר.

לתפיסתו, בית הספר ימשיך להיות נחוץ והכרחי מבחינה חברתית עוד זמן רב. מערכת החינוך לא צריכה לתת פתרונות טוטאליים ואחידים, אלא להתאים את המענה לצרכים של קבוצות שונות באוכלוסיה גם מבחינת התכנים וגם מבחינת שעות הפעילות.

 בתי ספר לעשירים בלבד? צילום: index open

תכני הלימוד

איך הם יראו בעשור הקרוב? גם כאן מסביר פרופ' פסיג שמדובר בנגזרת של המטרה החינוכית. "המונח 'מקצועות ליבה' מבטא למעשה את תפיסת העולם שיש להעביר את הידע של המין האנושי הלאה. ידע שמסודר על פי חשיבות ומתומחר בהתאם: מתמטיקה, מדעים, אנגלית, ספרות ותנ"ך". בעשור הקרוב ברור שכל מה שקשור לליבה יתפוס תאוצה. כלומר, יילמדו מקצועות שאותם אפשר למדוד ולהעריך במבחנים משווים. "פותחו סטנדרטים בינלאומיים לפיהם כולם משווים לכולם וכולם רוצים להגיע לראש הפירמידה ולהציג הישגים טובים ולכן ממוקדים במטרה הזו. אולי בעוד 20 ו-30 שנה זה ישתנה. כרגע, כך נראה העשור הקרוב".

מה מציע פרופ' פסיג לתלמידי העתיד? במקום למידת מקצועות ליבה, למידת מיומנויות שישרתו אותם גם בעשור הבא. פסיג פיתח את המודל הקוגניטיבי של בלום לפיו כל תלמיד צריך לרכוש 6 מיומניות: ידע, הבנה, יישום, ניתוח, סנתזה והערכה ועל אלה הוסיף את המיומנות השביעית שמתאימה עשור הבא ולאה שאחריו: "השבחה".

"לימוד 7 המיומנויות הללו", מבטיח, פסיג. "יכין את תלמידי ההווה לעתיד ויחבר אותם גם לעשורים הבאים וגם לאלה שכבר חלפו והם בבחינת עבר. חיי המדף של הידע הולכים ומתקצרים וללא מיומנות ההשבחה יתקשו הילדים של היום להסתדר בעתיד ולהתפרנס בכבוד".

פרופ' פסיג מאמין גם הוא שהמין האנושי ימשיך לחפש בעשור הקרוב את המבנה הנכון ביותר של סביבת הלימודים. מבנה שיתאים לא רק לעשורים הבאים כי אם למאה הבאה וישרת את כל האוכלוסייה.