שתף קטע נבחר
 

הצהרה צרורה

במקום לרדוף אחרי בנות שמשתמטות בטענה שהן דתיות, על הצבא לבטל את סעיף הפטור הגורף הזה. מי שתטען ל"אי התאמה", וגם תסביר למה ומדוע - תשוחרר

לכאורה, למה זה בכלל עניין שלנו? הצבא רוצה לרדוף אחרי בנות חילוניות שלא רוצות להתגייס ומעמידות פנים שהן דתיות? שירדוף. מה זה עניין שלנו (הדתיים) בכלל, ועל אחת כמה וכמה מה זה העניין של ליצמן? ממה בדיוק הוא חושש? מה יכולים למצוא הרודפים ברחובות בני-ברק ומאה שערים שיפתיע אותם ואת כולנו? אולי רק את הסעיף הכי לא-רלוונטי, הכי לא-אפשרי והכי מיותר בחוק הגיוס לצה"ל: פטור מצה"ל מטעמי "הכרה דתית".

 

גילוי נאות: שתי בנותיי שירתו בצה"ל בתפקידי חינוך משמעותיים וראויים.

 

גילוי נאות יותר: במקרה הטוב השירות שלהן דרך צה"ל היה בזבוז זמן. במקרה הפחות טוב, אך האמיתי, צה"ל קילקל להן את השירות בכל הדרכים שעמדו לרשותו - דיכוי מוטיבציה, בזבוז זמן, הטרדות מיניות ואחרות, ובעיקר הציפייה הדרוכה שהשירות הזה כבר ייגמר.

 

הבנות שלי לא הצהירו שהן דתיות, וזאת בשם איזה אידיאל שוויוני שבגיל ההוא עדיין היו להוטות לבצע אותו הלכה למעשה - וחבל. לו שירתו את מדינת ישראל בשירות לאומי אזרחי (באותם התפקידים ממש) היו עושות הרבה הרבה יותר ממה שעשו בצבא.

 

הבנות שלי לא "הצהירו", למרות שבאותו הזמן עמדו בכל תנאי החוק. הן סיימו את מערכת החינוך הממ"ד-התורני-המיוחד, הן שמרו שבת ואכלו כשר, ואפילו התלבשו והתנהגו באופן צנוע ההולם את דרישות המגזר. כמה חודשים אחרי כן הן כבר לא שמרו כל כך... אבל לזמן ה"הצהרה" הן היו לגמרי במקום הנכון (וגם היום, אגב).

 

ואני... אני לא שירתתי בצבא. הנימוק הדתי שלי היה שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בביזיון הזה של מסדרי בוקר וערב, ו"כן המפקדת". הייתי, ומאז ולתמיד, דתית כפי שדורש החוק. אבל אני לא בעד שוויון בכל מחיר ואני יודעת היטב את גבולות הגזרה שלי, והעדפתי לא להביא על עצמי שירות בין כותלי הכלא הצבאי מטעמים של חוסר הסתגלות למערכת. בעיניי זה נימוק דתי יותר מלא להדליק אור בשבת. ושירתתי את עמי ומולדתי שלוש שנים בשירות אזרחי, שלא הצטערתי עליו אפילו לא רגע אחד. את הנשמה נתתי במקומות שהייתי, ועד היום המדינה והעם קוצרים את הפירות שנטעתי לפני יותר מ-30 שנה. ממש כך.

 

מיהי דתית?

המצב האבסורדי לפיו מצד אחד בנות יכולות להצהיר על כך שאמונתן לא מאפשרת להן להתגייס, ומצד שני בנות אחרות מתגייסות מנימוקים דתיים וטוענות שזו לא פחות ממצווה, דורש בירור ועדכון רלוונטי. הסעיף הזה של "הצהרה דתית" חייב להשתנות. "הכרה דתית"? חילונית לא יכולה שתהיה לה הכרה דתית? ולחרדית יש בכלל "הכרה דתית"?

 

המצב המטורף שבו החוק קובע את ההגדרות ל"מהי דתית", כשמבחינתו שלוש שנות לימוד במוסד דתי, שמירת שבת וכשרות הם המדדים, חייב להשתנות. מה תעשו לדתיות ששומרות שבת אבל לובשות גופיות ומכנסיים? מה תגידו למי שאוכלת כשר ולמדה בחינוך דתי ובכל זאת מדליקה מזגן בשבת? מי אתם שתקבעו לנו איך ומה זה להיות דתיות, כשאנחנו מתנגדות לזה שרבנים יקבעו לנו בדיוק את זה?

 

התסכול של הצבא מתופעת המשתמטות החילוניות חייב לתעל את עצמו למסקנות חינוכיות ולא שיטוריות. כרגע, יותר ממה שמשתמשות בו לרעה חילוניות, משתמשות בו לטובה דתיות שיודעות שצה"ל הוא הבחירה הפחות טובה לשירות לאומי.

 

שורה תחתונה

שחרור בנות משירות בצה"ל צריך להיות על בסיס הצהרה ל"אי התאמה", שכל מי שרוצה להשתחרר תסביר

למה ומדוע. שום סעיף שחרור גורף, בטח לא הצהרה על דתיות.

 

בנות חרדיות לא יכולות בשום אופן להתגייס לצה"ל. יש או אין להן "הכרה דתית" זה לא רלוונטי, זה פשוט לא מתאים להן (כן, הצבא שלנו לא ראוי מבחינה זו). בנות דתיות יכולות להתגייס לצה"ל, אבל זה לא כדאי. ובנות חילוניות? מה זה העניין שלנו בכלל? ושל ליצמן?

 

המלצה למקבלי ההחלטה: לכו על סעיף "אי התאמה", אז לא תצטרכו לרדוף אחרי אף אחת.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אפי שריר
או שירות צבאי
צילום: אפי שריר
או שירות לאומי
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים