לכל הלכה יש שני צדדים

"עסקת שליט" כנראה נכנסת לישורת האחרונה, ועמה תופס תאוצה גם הדיון הציבורי בשאלת הלגיטימיות שלה - ובצדק. באמת מדובר באחד הנושאים הכואבים ביותר הקיימים כיום על סדר היום בישראל, ובניגוד לנושאים אחרים, לא צריך להיות מומחה לשום דבר כדי להביע עמדה בנוגע אליו. כל אזרח במדינה יכול וצריך לחשוב מהם השיקולים העיקריים העומדים על הפרק, ובמה בדיוק צריך להתחשב כשמקבלים את ההחלטה. כמובן שהבעת העמדות בנושא הופכת הרבה יותר קלה כאשר ברוב המקרים הדובר אינו זה שבפועל צריך לקבל את ההחלטה, ולגבי רוב אזרחי המדינה, למעט כמה ספציפיים ששם משפחתם שליט, ההחלטה גם לא נוגעת באופן ממשי בחייהם.

וכך, ביממה האחרונה אנו נשטפים בים של עמדות המובעות בתקשורת ביחס לעסקה הנרקמת. המעניין הוא כי על אף שניתן היה לצפות למגוון גדול של  

עמדות באוכלוסייה הכללית, המחלוקת בשאלה הזו חוצה גם את ה"דרגים המקצועיים".

בקרב אנשי צבא יש מי שתומך ויש מי שמתנגד. מחד גיסא יש מי ששם את הדגש על מוסר הלחימה, על אי הפקרת פצוע בשטח, על ערך הסולידריות בין חיילים וכו'. מאידך גיסא, יש מי ששם דגש על כושר ההרתעה, על המוטיבציה של האויב להמשיך בחטיפות וכו'. גם בתחום אנשי המוסר, קיימת מחלוקת. יש מי ששם דגש על חובת המדינה להגן על הפרט, ויש מי ששם דגש על חובת המדינה להגן על הקבוצה. הוא הדין בנוגע לדיון הערכי על חיי אדם, והאם ניתן להמירם במספר כלשהו, שלא הוכרע עדיין. וכמובן, גם בקרב הפוליטיקאים האמונים על אסטרטגיה ותכנון לטווח ארוך הדעות חצויות.

האמת אצלם

אבל איפה יש קונצנזוס? כמובן, כמו תמיד, בקרב הרבנים. ולא סתם קונצנזוס, אלא כזה שמכתיב "מטה מאבק" למלחמה בעסקה. כי שוב, בעוד השיקולים הצבאיים אינם חד משמעיים, ערכי המוסר אינם מכתיבים עמדה מסוימת והתכנון האסטרטגי מול האויב מאפשר גם הוא מספר תוצאות שונות, ההלכה - כדרכה - היא חד משמעית וברורה. ואם להתבסס על אותם 50 רבנים החברים במטה המאבק הזה, כל מי ששיקולים הלכתיים מעניינים אותו, חייב להתנגד לעסקת שליט.

ברור לגמרי שאני ממש לא סמכות הלכתית, וגם אין לי שום עניין (או יכולת...) להיכנס לדיון ההלכתי של האם פודים שבויים ביותר מכדי דמיהם אם לאו, אבל אני כן יודעת בוודאות שהעמדת העניין בצורה כזו היא לא יותר מאחיזת עיניים. צריך רק להעיף מבט על שמות הרבנים המעטרים את הרשימה כדי להבין שהם נמצאים בצד של המפה הפוליטית שבאופן מסורתי מתנגד לעסקאות כאלה. לא תמצאו שם, מן הסתם, פיגורות רבניות מתונות מבחינה פוליטית (כן, יש כאלה) או חלילה כאלה שלא ידוע מראש מהי עמדתם, אלא ממש שוקלים אותה לפי העניין (כן, יש גם כאלה).

ושלא תבינו אותי לא נכון - זה לגמרי בסדר. עמדתם של הרבנים שמואל אליהו, זלמן מלמד או דב ליאור לגיטימית לגמרי, כמו עמדתו של כל אדם אחר במדינה, ואני בטוחה שאכן יש הרבה מאד אנשים שמסכימים איתם. אבל הם הרי לא יכולים להרשות לעצמם להביע עמדה כאחד האדם. הם חייבים לחזק אותה ולתת לה לגיטימציה מהסוג הגבוה והמוחלט ביותר - וברגע שהם מציגים אותה כ"דעת תורה" הברורה שאין בלתה, כאן מתחילה הבעיה.

ויש אומרים

כי כמו בעוד הרבה תחומים אחרים בהלכה, או בעצם בכל התחומים האחרים, גם כאן ברור שאין עמדה חד משמעית אחת. כולנו

כבר מספיק בוגרים, משכילים ומודעים דתית כדי לדעת שכמעט אין דבר כזה עמדה הלכתית אחת לגבי שאלה מסוימת. אולי בהלכות שבת, בנידה או בכשרות (וגם זה רק במעט מזעיר של השאלות), אבל בטח ובטח שלא בנושאים מורכבים כאלה.

לאחרונה שמעתי את האלוף במיל. יעקב עמידרור מתבטא בדיוק בעניין זה נגד המונוליטיות ההלכתית בשאלת עסקת שליט, והוא אמר בערך כך - אולי נראה לכם (הרבנים) שההלכה פשוטה, אבל ההלכה הרי מתייחסת למציאות, והמציאות, מה לעשות, מאד לא פשוטה.

ואגב, לא צריך להיות אלוף במיל. או רב גדול בשביל להבין את זה.