עסקת שליט: נפגעי הטרור נקרעים

הידיעות על כך שעסקת חילופי השבויים מתקרבת לכדי מימוש נתנו את האות לתחילתו של ויכוח ציבורי ער. הורים שכולים שלחו מכתבים, גולשים נתנו פומבי לתחושותיהם ב-ynet, ואפילו בג"ץ אחד הוגש במטרה למנוע את חזרתם הביתה של מאות מחבלים עם דם על הידיים. אבל היום (ד') מתברר שדווקא בקרב קורבנות המחבלים שעומדים במוקד המחלוקת, יש מי שמוכנים לנשוך שפתיים, להיאבק ביצר הנקמה, ולשלם את המחיר.

"ההורים שלי עברו רק לילה אחד של חוסר ודאות, ואילו ההורים של גלעד

 חיים ככה כבר יותר משלוש שנים", אומרת גלינה מיכלצביץ', שנפצעה קשה בפיגוע במלון פארק בנתניה. עבאס סייד, ששלח את המחבל שביצע את הפיגוע במלון בשנת 2002, הוא אחד האסירים שעומדים במוקד המחלוקת על העסקה. "עברתי תקופה מאוד קשה", מספרת מיכלצביץ', שטרם שבה לאיתנה באופן מלא. "שלוש שנים הייתי בשיקום רפואי, ורק אחר-כך יכולתי לחזור לחיים נורמליים יחסית. הראייה של נפגעה, וכך גם השמיעה והגפיים", היא מגוללת את שעבר עליה מאז.

עם זאת, מחשבותיה ולבה של גלינה נמצאים עם נועם ואביבה שליט. "צריך כבר לשחרר את גלעד, ויכול להיות שגם במחיר הזה", היא מודה. "מצד אחד, המחבל הזה צריך להמשיך לשבת בכלא, אבל מצד שני, אני חושבת על ההורים של גלעד שמחכים לו כבר שלוש שנים, וזה מה שחשוב - שיחזור. אני רק מקווה שהוא ישוב הביתה בריא ושלם, כי אם כבר משלמים מחיר כזה, אז שלא יחזור חלילה בארון כמו אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל".

"אסור להילחם על הגב של גלעד"

גם קורין בן-ארויה, שאיבדה את בעלה בפיגוע במלון פארק, ושבתה שירי נפצעה בו קשה, תומכת בעסקה. "התחושה קשה", היא מתוודה, "אני לא מקנאה באלה שאחראים להחלטה. מצד אחד, באינסטינקט הראשוני בא לי לצעוק, אבל במחשבה מפוכחת, נראה שכרגע אין לנו ברירה אחרת, את שיקולי ה'כדאי ולא כדאי' היה צריך לעשות לפני, לא עכשיו, כשעומדים לפני החלטה כזו". בן-ארויה אומרת כי אסור ששליט יהיה זה שישלם את מחיר הלבטים: "הבחור הצעיר הזה שוכב שם שלוש שנים, ולא על הגב של הילד הזה צריך לעשות מלחמות".

הפיגוע במלון פארק. "לתת לגלעד להתחיל את חייו" (צילום: רויטרס) 

בן-ארויה חיה עדיין באופן יומיומי גם את פציעת בתה, למרות שבע השנים שעברו מאז הפיגוע. "שירי נפצעה הכי קשה", היא מספרת, "חדר לה רסיס דרך עין ימין ויצא מהראש. היא איבדה את הראייה בעין הזו, ונותרה משותקת בחלק גופה הימני". למרות זאת, היא אומרת שהיא מבינה את התומכים בעסקה. "מפגעים היו לפני החטיפה, ויהיו גם אחריה. אנחנו תמיד נגן על עצמנו, וזה גורלנו - לא על זה נפיל את העסקה", היא מצהירה באומץ. "עם כל הכאב, המתים לא יחזרו. גלעד עדיין חי, וצריך לתת לו את ההזדמנות להתחיל סוף סוף את חייו".

אבל לא כל בני המשפחות השכולות מצדדים בעסקה יקרה כל-כך. רחל פרידמן, שאיבדה את אחותה, גיסה ושלושת אחייניה במסעדת סבארו בירושלים, מתקשה לעכל את המחיר הגבוה שמסתמן לשובו של שליט. המחבלת שסייעה לבצע את הפיגוע בקיץ 2001, אחלם תמימי, מוזכרת אף היא כמי שעשויה לשוב לביתה. "הידיעה שהם עומדים להשתחרר נוראית", אומרת פרידמן. "בטלוויזיה הגרמנית עשו סרט על המחבלת שהפכה להיות מנהיגה, והיא יודעת בדיוק מה המשך הדרך שלה. זה פשוט עושה לי סיוטים שכל המחבלים האלו חוזרים לרחוב להתפוצץ".

"דם חיילים יקר מזה של נפגעי הטרור?"

לדברי פרידמן, ההתנהלות שגויה מראש. "הממשלה לא עשתה שום דבר חוץ מלדון בשחרור מחבלים", היא קובלת. "במבצע עופרת יצוקה יצאו מעזה בלי לשים על גלעד שליט. את כל ההפגנות וכל אוהלי המחאה היו צריכים לעשות מלכתחילה מול האו"ם, מול הצלב האדום. למה לא מחליפים מחבל חשוב שלהם בתמורה לחייל החשוב שלנו?", היא תמהה.

היא לא מבינה מדוע הקברניטים מוצאים מפלט מהפרשה דווקא בשחרור פעילי טרור. "זה כאילו אין לנו צבא, כאילו אין לנו

דרך אחרת חוץ מלשחרר מחבלים. זה שרוצים את גלעד שליט בבית זה קדוש, אבל השאלה היא אם צריך לעשות את זה באמצעות שחרור מחבלים". פרידמן סבורה שגם אם ייהרג חייל בניסיון לחלץ את שליט, כמו במקרה חטיפתו של נחשון וקסמן ז"ל, עדיין מדובר במחיר קטן ביחס לזה של "אלף מחבלים שיתפוצצו בארץ". "חיילים סיכנו את החיים שלהם כדי לתפוס את המחבלים האלה. מה אמור להרגיש חייל שמסכן את חייו בשביל לתפוס מחבל?", היא שואלת.

פרידמן מבכה את התדמית שנוצרה לה ולדומיה כמי שמנסים לסכל את העסקה. "זה נראה כאילו שאין לנו רגשות", היא אומרת, "אבל כולנו רוצים את גלעד שליט בבית. ובכל זאת, תחזרו אליי אחרי הפיגוע הראשון שיהיה - איך נוכל להסתכל בעיניים של המשפחות השכולות החדשות?". היא מבקשת להבהיר כי לבה יוצא אל הוריו של גלעד, וכי היא שמחה שיש להם עדיין תקווה שישוב הביתה בחיים, אך מדגישה שמחיר העסקה אינו פרופורציונלי. "דם של חיילים לא יותר יקר מדמם של נפגעי טרור".