תקדים: בית המשפט סגר מפעל שעלול לזהם
אזור התעשיה ציפורית בגליל הוגדר "ירוק" ואוסר פעילות של מפעלים מזהמים. למרות זאת, מוסדות התיכנון שינו את הכללים כדי לאפשר למפעל המתכת IMC לקום במקום. בית המשפט פסק לטובת ארגוני הסביבה וקבע: המפעל ייסגר ויעבור ממקומו תוך חצי שנה
נצחון לשוחרי הסביבה בצפון: מפעל IMC, המייצר חלקי אלומיניום לתעשיית הרכב, ייאלץ לסגור בעוד כחצי שנה את שעריו ולהעתיק את מיקומו מאזור התעשייה ציפורית שבגליל - כך קבע אתמול (ג') בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. מדובר בהחלטה תקדימית שתסגור מפעל גם אם אינו מזהם את הסביבה, רק משום שהוא שייך לתעשייה מזהמת שאינה מורשית לפעול באזור בעל רגישות סביבתית.
ההחלטה הופכת החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הצפון, שהתירה למפעל לפעול במקום למרות האיסור על פעילות תעשיות מזהמות באזור התעשייה הזה, שהוגדר "ירוק". במשך כחמש שנים נאבקו תושבי האזור נגד המפעל ומוסדות התיכנון. העמותות "אדם טבע ודין" ו"אזרחים למען איכות סביבה בגליל" נרתמו גם הם למאבק, וניהלו את הקרב בחזית המשפטית.
התוכנית המקורית לאזור התעשייה "ציפורית" קובעת כי בשל מאפייניו של האזור - בלב יער ואזור מוגן בגליל - לא תתאפשר במקום פעילות מפעלי מתכת, שעלולים לזהם את הסביבה. הרקע למאבק היה ניסיון של מוסדות התיכנון באזור לשנות את התוכנית הזו, ולאפשר את פעילות IMC במקום.
המאבק החל כשחרף המגבלה, ביקשו בעלי המפעל הקלה שתאפשר את כניסתם לאזור התעשייה. ההקלה אושרה על ידי הוועדה המקומית, ובעקבותיה רכשו כבר לפני מספר שנים בעלי המפעל מבנה באזור התעשייה, תמורת כ-3.2 מיליון שקלים. מתנגדי המהלך ערערו על ההחלטה, ולמרות שבעלי המפעל ביקשו לקבל אישור חריג - הערר התקבל ובקשתם נדחתה.
בעלי המפעל פנו לבית המשפט אך גם הוא פסק לטובת הוועדה המחוזית ואסר על כניסת המפעל ל"ציפורית". פסק הדין לא ריפה את ידי הבעלים, שכבר השקיעו במקום כספים,, והם חזרו וביקשו להתיר להם לפעול מהמקום. הפיתרון שמצאו מוסדות התיכנון הוא אישור לשינוי נקודתי בתוכנית המקורית, באופן שיתיר למפעל לעבור במקום.
בית המשפט שפסק כעת בפרשה מתח ביקורת חריפה על התנהלות זו של מוסדות התיכנון. השופט אברהם אברהם כתב כי שינוי נקודתי זה מהווה מעין "חקיקה אישית", שנעשתה באופן פסול כדי לשרת את טובת המפעל: "הדרך בה הלכה הוועדה המחוזית, על ידי תיקון כביכול נקודתי של התכנית העיקרית רק על מנת לאפשר כניסתו של מפעל מסוים... לאיזור התעשיה, אינה דרך ראויה לילך בה. משול הדבר בעיניי לחקיקה פרסונאלית... מעשה שכזה איננו סביר לפי טעמי, ודאי כאשר הוועדה מותירה, כאמור מעלה, את האיסור הכללי על הכנסת מפעלים דוגמת זה של המשיבה לאיזור התעשיה".
השופט קבע לבסוף כי על מנת להמעיט בנזק לבעלי המפעל, יינתן להם פרק זמן של שישה חודשים לסגור את שעריו ולהעתיק את פעילותו מהאזור.
| ||||||
|
עו"ד עמית ברכה, סמנכ"ל "אדם טבע ודין", אמר בתגובה: "בית המשפט קבע קביעה עקרונית חשובה לפיה לא ניתן להסתפק בבחינת עמידת המפעל בתקנים, אלא יש לבחון באופן רחב את ההשפעות של מפעלים על סביבתם ועל התושבים הגרים בסמוך אליהם, כל זאת תוך קיום הליך תכנוני ראוי ותוך העדפת האינטרס הציבורי".
עו"ד ג'מילה הרדל-ואכים, מנהלת שותפה בעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" מסרה: "... בית המשפט קבע כי האינטרס הסביבתי גובר על שיקולים כלכליים ועסקיים ושיגר מסר חשוב וברור לתעשייה, ולמוסדות התכנון: מותר, ואף חובה לסגור מפעל, כשהוא נמצא במקום שנאסר עליו להיות בו, וכשהוא עלול בעתיד לזהם".
ח"כ דב חנין (חד"ש), יו"ר הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות בכנסת: "הגיע הזמן להבין שאי אפשר להקים מפעלים שמסכנים את בריאות התושבים, ולעקוף הוראות תכנון ובנייה שנועדו להגן עליהם. גם כאן המאבק האזרחי הממושך בסופו של דבר הוביל לתוצאות".