מה לקוסטה ריקה ולפלסטין?

אוסקר אריאס, שמגיע לכאן השבוע, ושמעון פרס, הנשיאים המכהנים של ישראל ושל קוסטה ריקה, שניהם חתני פרס נובל לשלום. כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון בין שתי המדינות, אשר האירוניה של הגורל זימנה להן יחד את שנת 1948 כתאריך החשוב ביותר עבורן בהיסטוריה של המאה ה-20.

עבור האחת הייתה זו התחלה של עשרות שנות מאבק מזוין ושפיכות דמים. עבור האחרת: רגע הגשמתו של אידיאל שלום, מדינה ללא צבא, דמוקרטיה ללא נשק. החתום מעלה, עיתונאי ישראלי הנשוי לשגרירת קוסטה ריקה בישראל, נחשף בשנים האחרונות למדינה שנראית כאוטופיה.

הנשיא אריאס בא למזרח התיכון בין השאר על מנת להציע לפלסטינים את המודל של קוסטה ריקה. במסיבת עיתונאים שקיים בבירה סן-חוזה, אמר שר החוץ שלו, ברונו סטניו: "אם המדינה הפלסטינית תהיה דמוקרטיה בלתי-מזויינת, הדבר יביא את השלום". לישראלים המרימים גבה משתאה, המחייכים לנוכח הנאיביות, מציעים מנהיגי קוסטה ריקה לבחון את ההיסטוריה שלהם.

במרץ 1948 פרצה מלחמת אזרחים במדינה, כשפוליטיקאים מושחתים והצבא ניסו לקחת את השלטון בכוח. אחרי 44 ימי קרבות ו-2,000 הרוגים, ניצחו הכוחות הדמוקרטיים ומנהיגם פפה פיגארס הקים ממשלה זמנית שניסחה חוקה חדשה. אחד מסעיפי היסוד שלה היה ביטול מיידי של הצבא. את התקציב המתפנה, אמרו ראשי ה"חונטה" של דון פפה, נשקיע בחינוך וברווחה.

חוכמה גדולה, תגידו. זה לא המזרח התיכון. ובכן, מרכז אמריקה הוא לא אזור בו מסתובבים רק חתולי בית. יערות הגשם המדהימים ביופיים מסתירים גם זאבים חדי שיניים, וקוסטה ריקה הייתה נתונה בתקופות כאלה ואחרות לאיומי מדינות שכנות. אולם היא הפכה לסמל, סמל שלא מעזים לפגוע בו.

כאשר ניקרגואה איימה בעבר לפלוש לתחומה, הגיבו מנהיגי קוסטה ריקה ב"איום" משלהם: עשרות אלפי אזרחים נטולי נשק יצעדו לעבר הגבול אל מול צבא האויב. אף חייל לא זז.

במקביל, בשנים שחלפו, הפכה רמת החינוך במדינה לגבוהה ביותר ביחס לשכנותיה, וכך גם כלכלתה. המוסדות הדמוקרטיים גילו יציבות נדירה כאשר מדובר באמריקה הלטינית, ויום החג הצבעוני והתוסס ביותר של המוני העם הוא יום הבחירות אחת לארבע שנים. אז גם מתחלפים הנשיא וכל חברי הפרלמנט – שהחוקה אוסרת עליהם כהונה שנייה רצופה (!).

היציבות והשקט גם מושכים כמובן חברות בינלאומיות לקבוע את בסיסיהם למרכז אמריקה דווקא בקוסטה ריקה. מההיי-טק של 'אינטל' ועד מזון הפעוטות של 'גרבר', מספקים המפעלים האלה תעסוקה ותורמים לכלכלת המדינה. שכר השלום.

הנשיא אריאס, בן ה-69, דון אוסקר בפי בני עמו, זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1987, על מאמצי התיווך המוצלחים שלו שסיימו עשור של מלחמות וסכסוכים במרכז אמריקה. הוא מגלה עניין רב במזרח התיכון בכלל ובקונפליקט הישראלי-פלסטיני בפרט.

בתקופת כהונתו הנוכחית הוא יישר קו עם מדינות העולם והעביר את שגרירות ארצו מירושלים למישור החוף. בצד יחסי הידידות הטובים של קוסטה ריקה עם ישראל, הוביל הנשיא אריאס את ממשלתו לחתימת הסכם המכיר בפלסטינים כמדינה עצמאית. על פי תפיסתו, זאת תוצאה הגיונית של החלטת החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947.

הדרך לשלום חייבת לדלג על שנות הסירוב המלחמה שהיו כאן מאז. זאת משנתו של האיש, והוא מתכוון להשמיעה בירושלים ובבית לחם, באזני שמעון פרס, בנימין נתניהו, וסלאם פאייד. כאשר יסיים דון אוסקר את כהונתו כנשיא בשנה הבאה, צפויה לו, כך אומרים, קריירה חדשה במוסדות הבינלאומיים. ייתכן שהוא מתחיל כאן ועכשיו את הטיפול בנושאים שיהיו על שולחנו בעתיד.

שלמה פפירבלט, עיתונאי וסופר