מתחילים הולכים

ב"ארבע שעות עבודה בשבוע" יש 341 עמודים, לא כולל ביבליוגרפיה - ואנחנו כל כך ספקנים וציניים שאין לנו כוח או זמן לקרוא את כל העמודים האלה, למרות ההבטחה המדהימה של לעבוד נורא מעט. זה בדיוק מה שקרה לנו עם "אבא עשיר אבא עני" (שינוי מחשבתי שיעשה אותך עשיר!), וגם עם "ללא פרויד, ללא פרוזאק" (פתור את כל בעיותיך הנפשיות במחי ספר!), עם "החופש ממחלה" (למה למות כשאפשר לא?), ועם "בילבי" (ג'ינג'יות נהנות יותר!). לכן, במסגרת המעשים הטובים שיעלו אותנו לגן עדן, הנה הסבר ממצה בנושא "איך לעבוד רק ארבע שעות בשבוע" בעשרה סעיפים וב־252 מילים בלבד:

1. כולם יכולים לעבוד רק ארבע שעות בשבוע. גם חנונים, גם זקנים, גם עניים, אולי אפילו גם מכוערים.

2. מה זה עשיר? מישהו שיש לו מספיק כסף בשביל לצאת עכשיו לפנסיה, ולדוג או להתבטל או לעשות ביד (או מה שזה לא יהיה שהוא אוהב לעשות) עד סוף חייו. לדוג וכו' לא עולה הרבה; לדוג בהודו עולה עוד פחות. תתפטרו עכשיו ותעברו להודו. אם תמכרו את הדירה ובמקביל תחיו רק עד גיל 60, יש סיכוי סביר שאפילו תורישו משהו למישהו.

3. תוסיפו קצת ניו אייג': אמצו מנטרות בסגנון "גלו מה אתם רוצים" ו"קל יותר לבצע משימה לא מציאותית מאשר משימה מציאותית" ותחיו לפיהן. עובדה, לאילן בן דב זה עבד. גם אלי רייפמן לא צריך יותר לשלם שכירות.

4. תבנו לעצמכם לוח זמנים להשגת המטרות ותעמדו בו. תתחילו להיות אפקטיביים בעבודה, כלומר אל תלכו לפגישות. תפסיקו לקרוא עיתונים, לקשקש בטלפון, לבדוק אי־מיילים או לגלוש באתרי פורנו בזמן העבודה. עוזר אישי, בשאיפה הודי, יעשה את כל מה שאתם צריכים לעשות בפחות כסף, ועוד ברופי. חוץ מזה תהפכו ככה לבוסים במקום להישאר עובדים זוטרים ממורמרים.

5. אל תנהלו עסק; תהיו בעלי עסק. איך? תקימו עסק. זה אמנם כרוך בעבודה — מחקר, השקעת כסף, שיווק, כל הדברים האלה שקיוויתם שלא תצטרכו לעשות — אבל אולי תוכלו למצוא איזה הודי שיעשה את זה בשבילכם.

6. נסו להסביר להודי שחושב שהוא הביא לכם את הרעיון של המאה, שכולם מוכרים ויאגרה מזויפת. בקשו מהודי אחר לברר איך אומרים "אידיוט" בהודית.

7. תתייאשו.

8. תכתבו רב־מכר עם כותרת טיזרית כמו "ארבע שעות עבודה ביום".

9. תהפכו למיליונרים.

10. תעבדו רק ארבע שעות ביום.

הצטרפו אלינו בספרנו הבא, "איך לעזאזל מעבירים את שאר ה־20 שעות?".

• 4 שעות עבודה בשבוע, טימותי פריס, ידיעות ספרים
  

מחסום הקוד

מכירים את הספרים האלה שרוצים להיות "צופן דה וינצ'י"? אז גם "ספר האוויר והצללים" רוצה, אבל יש לו בעיה רצינית: הוא טוב

"תיק תק על המקשים" הן ארבע המילים שפותחות את "ספר האוויר והצללים". לא נשמע טוב, חייבים להודות; זה אולי קביל כמילות פתיחה של ספר ילדים ("אמא שלי קלדנית" מאת רננה ליבוביץ'־גוזלי), או של שיר ששלחת לעיתון ילדים לפני 15 שנה, ועכשיו החברים שלך עלו על זה ולא יפסיקו לצחוק עליך עוד 15 שנה. וראו זה קטע, למרות זאת - ולמרות התקציר שמזכיר עוד צופן דה וינצ'י־וואנאבי, ולמרות שמייקל גרובר הוא שם של סוכן ביטוח פולני ולא של סופר ספרי מתח - הספר הזה ממש ממש מוצלח.

ג'ייק מישקין הוא עורך דין שמוק עם הרבה כסף והרבה נשים, אפילו שעמוק בפנים יש לו נפש רגישה וטראומות ילדות שהפכו אותו לכזה שלא באשמתו, כמו כולם. מישקין פותח עם הדילמה הקלאסית של "לקוח נתן לי משהו שאולי שווה מיליונים ועכשיו נרצח, מה לעשות", ומתקדם אל כל מיני דילמות פשוטות יותר בסגנון "מתי

 אביא בה". במקביל הוא בדיוק הבנאדם שהיית יושב לשתות איתו, גם אם לא היית משאיר לידו את אחותך.

המשהו שאולי שווה מיליונים הוא רמז עתיק למחזה לא ידוע של שייקספיר, אבל גם אם מעולם לא התקדמתם מעבר לרומיאו ומה שמה, אתם עדיין בעניין: הספר לא מנסה ללמד אתכם משהו או לתת לכם נושאים לשיחת פוזה עם חברים, וטוב שכך. עוד גיבור הוא אל קרוסטי, חנון־קולנוע מתלהב שאם היית משאיר לידו את אחותך בעירום מלא, היית חוזר ומגלה שהוא נתן לה את הסוודר שלו שלא תצטנן. שניהם באמת היו מעדיפים להימנע מכל הבלגן הזה, אבל הסיכוי למיליונים ולמצוא את הבחורה ההיא - זאתי שעזבה לפני הבוקר וזה בדיוק מה שהפך אותה למיתולוגית - וגם העניין הפעוט שבמילא רודפים אחריהם, לא נותן להם להתחמק. ולמרות שהמבנה די קלאסי, הביצוע משדרג אותו וגם יודע להפתיע.

אבל "תיק תק על המקשים"?

• ספר האוויר והצללים, מייקל גרובר, מטר
  

כמו בסרטי פורנו, אם הגיבורה של הסיפור היא חשפנית, לא באמת צריך עלילה. אז זה שיש עלילה - ועוד בלי שליחי פיצה מסוקסים שנכנסים באמצע

 שהחשפנית מתלבטת איפה לעשות את הפירסינג הבא אלא על טרור איסלאמי באוסטרליה, ועל חשפנית שאיכשהו נחשדת בתור משתפת פעולה בעניין הזה, וגם כמה גופות סמים ומזומנים - זה רק בונוס.

• הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן, ספריית מעריב
  

מצד אחד זה ספר נורא נורא מדכא. אתה קורא אותו ונכנס לדיכאון מהעבודה, מהנישואים, מהילדים, מהחיים הבורגניים, ואפילו מהמכונת אספרסו החדשה

 שקנית לפני חודש ועושה קפה ממש טוב, לפחות בפעמיים שיצא לך להפעיל אותה. מצד שני, יחסית לגיבור שמפוטר בתחילת הספרון הטרגי הזה (שיוצא בסדרת "פרוזה אחרת" והוא אכן לגמרי פרוזה אחרת), מצבך בן זונה. ככה שאתה יכול לבחור באופטימיות או בפסימיות, וכל מה שאתה צריך לעשות זה לקרוא 184 עמודים בפורמט של ספר כיס, שזה בערך כמו המוספים של החגים שעוד לא זרקת, כי אתה עדיין מאמין שיצא לך לקרוא אותם. וזה כבר לא אופטימי; זה סתם פתטי.

• סביבת עבודה עם מכונת אספרסו, אנטה פנט, עם עובד