סערה במפרץ: מה קרה בדובאי ומהן ההשלכות?

ב-25 בנובמבר, ערב חג הקורבן המוסלמי, פורסמו באמירות דובאי שתי הודעות חשובות, אך בעלות משמעות סותרת מנקודת הראות של המשקיעים בעולם: ההודעה הראשונה הייתה שממשלת דובאי הצליחה לגייס 5 מיליארד דולר מבנקים באבו-דאבי, האמירות האחות העשירה בנפט; ההודעה השנייה הייתה של ארגון מחדש של החוב של שתי חברות ענק ממשלתיות מדובאי – Dubai World ו-Nakheel.

משבר בדובאי - כתבות נוספות:

• שטייניץ על משבר דובאי: ייתכנו עוד זעזועים
• בנק ישראל: למשבר דובאי אין השפעה עלינו
• מתשובה עד לבייב: ישראלים שעשו עסקים בדובאי
  

מדובר בחוב בהיקף של 3.5 מיליארד דולר של Nakheel, זרוע הנדל"ן של החברה, לו ערבה חברת האם Dubai World, חוב שהיה אמור להיפרע ב-14 בדצמבר 2009 ועל פי ההודעה נדחה לסוף מאי 2010 לכל המוקדם. בתגובה, מרווחי הסיכון של אמירות דובאי זינקו מעלה.

מדוע זה קרה? ראשית, מדובר בשלב נוסף, מאוחר יחסית, אך ככל הנראה לא אחרון, של משבר הנדל"ן העולמי והתנפצות הבועה הגדולה שהתפתחה בשוק הנדל"ן של דובאי. שנית, יתכן שיש בכך ביטוי למלחמת כוחות שבין האמירות האחות, העשירה בנפט, אבו-דאבי, לבין "האחות הענייה" דובאי, המלאה במוסדות מעין-ממשלתיים רבים המנוהלים בחוסר יעילות.

לדובאי אין הכנסות ישירות מנפט ופעילותה מבוססת בעיקר על מתן שירותים פיננסיים, שירותי תיירות, ונדל"ן - תחומים שנפגעו מאוד במהלך המשבר הכלכלי הגלובלי. יתכן שממשלת דובאי בחרה לשמור את המקורות המעטים שיש עדיין ברשותה לשימושים הפנימיים של האמירות ולא להחזר חובות למשקיעים זרים.

כלומר, על פי גישה זו התועלת מהזרמת כסף לכלכלת דובאי, ובפרט לחברות החשובות לממשלה מבחינה אסטרטגית, נראית רבה יותר מהנזק שיגרם כתוצאה מדחיית פירעון חובות למדינות אחרות. לא ברור מדוע בקשת הארגון מחדש של החוב הושהתה עד עכשיו ולא טופלה מוקדם יותר השנה, אלא רק "בדקה התשעים".

מדוע האירוע כה מפתיע?

בתקופה האחרונה, היו "בטוחים" בשוקים הפיננסיים שממשלת דובאי, שהצליחה רק לאחרונה לגייס בהצלחה כ-2 מיליארד דולר ממשקיעים זרים, תגבה את ההתחייבויות של החברות המובילות באמירות. חוסר הנכונות לפרוס רשת בטחון להצלת פירעון האג"ח ב-14 לדצמבר 2009 של Nakheel מעלה ספקות ותהיות לגבי יכולתה ורצונה של אמירות דובאי לשרת את חובה ומעלה שאלות קשות לגבי היציבות הכלכלית של איחוד אמירויות המפרץ והמדינות השכנות.

במבט רחב יותר, לאמירות דובאי חוב חיצוני בהיקף של כ-80 מיליארד דולר. מבחינת התזרים, אמירות דובאי והחברות המעין-ממשלתיות שלה צריכות לעמוד בפירעון חובות בהיקף של כ-11 מיליארד דולר בשנת 2010 וכ-16 מיליארד דולר בשנת 2011. עם היקף כה גדול של חובות העומדים לפירעון ומימון מחדש, השוקים הפיננסיים ציפו להתנהגות טובה יותר של ממשלת דובאי, אשר עלולה למצוא את עצמה בקשיים רבים בהמשך.

בין הבנקים החשופים ביותר לדובאי נמנים: Standard Chartered וגם HSBC. סך החשיפה של בנקים אירופים לדובאי נאמד בכ-40 מיליארד דולר. ישנה מידה רבה של חשיפה גם של משקיעים מדרום אפריקה שהיו פעילים מאוד בדובאי.

מי הבא בתור?

מדובר באירוע שלילי מאוד לדובאי הצפוי להיות בעל משמעויות מתמשכות בשוקי האשראי העולמיים. במצב שבו לא ניתן יהיה לארגן את החוב מחדש והדברים יגיעו לכדי שמיטת חובות, מידת הנגישות של איזור המפרץ כולו לשוקי האשראי העולמיים עלול להיפגע. יש בכך משמעויות מדאיגות אף מעבר למידת היציבות הכלכלית של איחוד נסיכויות המפרץ.

התגובה הראשונית בשוקים של מדינות המפרץ הייתה שלילית מאוד, אך בהמשך החלו המשקיעים להבחין בין הקשיים הספציפיים של דובאי לבין האתגרים הכלכליים של שאר מדינות המפרץ. בראש ובראשונה מדובר בתלות גדולה של הסקטור הפרטי במקורות מימון מהעולם לשם המשך פיתוח של השוקים המקומיים והכלכלה המקומית. מדובר ביתרת חוב אשר גדלה מכ-75 מיליארד דולר ב-2005 לכ-300 מיליארד דולר מאז 2008.

התמורות הגדולות ממכירת נפט זרמו בעיקר לצבירת יתרות מטבע חוץ של הממשלות ולהקמת קרנות ממשלתיות שעיקר עיסוקן הוא השקעה מחוץ לגבולות המפרץ, כלומר כספים אלו לא הושקעו בכלכלות המקומיות. המשמעות היא שבמידה והנכונות של משקיעי העולם להמשיך ולהלוות כסף למדינות המפרץ תקטן בעקבות משבר דובאי, תהיה לכך השפעה שלילית על הצמיחה בכל איזור המפרץ ולכך עשויות להיות השלכות גם על שוקים נוספים.

במבט רחב עוד יותר, האירוע בדובאי מצטרף לרשימה ארוכה יחסית של מדינות המצויות עדיין במצב של "לחץ" פיננסי. לחצים אלו עלולים ללכת ולהתגבר במידה והעלייה ברתיעה מסיכונים בקרב משקיעי השוקים המתעוררים תימשך וכן בעקבות ההערכה שבמהלך השנה הקרובה מידת ההרחבה התקציבית בקרב מדינות רבות העולם תצטרך להתחיל לרדת ולחזור לרמות נורמליות.

המדינות המתעוררות אשר עלולות לסבול מן העלייה במידת הסלקטיביות של המשקיעים כוללות חלק ממדינות מזרח אירופה, ובפרט המדינות הבלטיות, המצויות עדיין במצב עניינים מדאיג.

מדינות נוספות שלגביהן עלתה מידת הדאגה לאחרונה כוללות את מקסיקו, לה הופחת דירוג האשראי לאחרונה. בסין מדובר בדאגה גוברת לגבי סקטור הבנקאות ומידת הלימות ההון שלו. במידה ומשבר דובאי לא יירגע במהירות, קיים חשש גם לגבי מידת היציבות בשוקים של רוסיה, טורקיה וארגנטינה, זאת בדומה לאפיזודות קודמות שהיו במדינות אלו. גם יוון נמצאת ברשימת המדינות המצויות תחת איום.

ד"ר גיל מיכאל בפמן, הוא הכלכלן הראשי של קבוצת לאומי. המאמר פורסם באתר הבלוגים של בנק לאומי