יותר מסתם אמריקן אידיוט
רגע לפני סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, עורך ynet סיכום מוזיקלי מקיף. פרק ראשון: רוק אמריקני, משרידי הגראנג' לפריחת ה-emo, מתחייתה של גרין דיי לשיאי הצ'ילי פפרס. האזינו לשירים ואל תשכחו להצביע ל"מצעד העשור"
בין אם תאהבו אותה או לא, להקת "גרין דיי" הפכה בעשור הנוכחי לאחד מסיפורי הרוק הגדולים ביותר באמריקה. בואו נשוב לרגע ל-1994: בתוך גל להקות הרוק הסוער, מגיחה לעולם המיינסטרים גם להקת פאנק רוק שמצליחה להפוך את שיריה ללהיטים אדירים. "Basket Case" ו-"When I Come Around", זוכרים אותם? שניהם היו מן האלבום "דוקי", שהביא ללהקה את סיבוב התהילה הבינלאומי הראשון.
התחייה של גרין דיי
"גרין דיי" לא הפסיקה: היא המשיכה להוציא אלבומים ולמכור עותקים רבים, ומדי פעם לשחרר להיטים כמו "(Good Riddance (Time Of Your Life". אבל המצב החל להדרדר: אלבום פחות מצליח ואחריו אלבום מצליח עוד פחות. באזור שנת 2002, נדמה היה שכבר לאף אחד לא אכפת מ"גרין דיי" ושהטריו הכוחני יכול לנסות, אך לעולם לא יצליח לגעת שוב בפסגה, למרות שהמבקרים בעולם דווקא היו בעדם.
בילי ג'ו ארמסטרונג. ניצחון (צילומים: Gettyimages)
אבל בספטמבר 2004 הכל השתנה: אחרי שהחברים החלו לריב, פנו לטיפול ופתרו בעיות בינם ובין עצמם, באלבום השביעי, 17 שנים אחרי שהקימו את "גרין דיי", הם זכו להצלחה הגדולה ביותר עד כה. "American Idiot", מעין אופרת רוק בת זמננו, הפך מיד לקלאסיקה והגיע למקום הראשון בכ-20 מדינות (כיום עומד האלבום על כ-20 מיליוני עותקים שנמכרו ברחבי העולם). הלהקה זכתה בים של פרסים, כולל גראמי עבור אלבום הרוק הטוב ביותר, יצאה לסיבוב ההופעות הגדול ביותר בתולדותיה והשנה אפילו הוצג מחזה המבוסס על האלבום.
חמש שנים חלפו והאלבום נשאר חזק מאוד בתודעה הציבורית. השנה הם החליפו גלגל והוציאו את "21st Century Breakdown", עוד אלבום קונספט שממשיך גם הוא לייצר להיטים באופן אדיר, כשהאחרון ביניהם הוא "21Guns", בלדה מאוד דומה לשירים מהאלבום הקודם, "Wake Me Up When September Ends" ו-"Boulevard Of Broken Dreams".
בעזרת הרבה כוח רצון, התחשבות בטרנדים מתחלפים ונטישה מוחלטת של הפאנק, "גרין דיי" זכתה להצלחה גדולה בהרבה מזו של שנות התשעים. הלהקה הצליחה לשנות את החוקים לטובתה, ואם זה לא מספיק, שלושת חברי הלהקה רק הולכים ונראים צעירים יותר. ברצינות.
ניקלבק מתמידה
היתה עוד להקה שהתפוצצה באמריקה מהצלחה בכל מסגרת אפשרית, למרות שהיא בכלל קנדית. ב-2001 הוציאו צ'אד קרוגר וחבריו ל-"ניקלבק" את "How You Remind Me". השיר הקליט הזה היה לאחד השירים המצליחים של העשור והפך את "ניקלבק" לאחת הלהקות המצליחות בעולם. במשך לא פחות משש שנים, שמר השיר על הישג לא מבוטל - סינגל הרוק היחידי שהגיע למקום הראשון בטבלת המאה של מצעד הבילבורד, בין מאות שירי פופ והיפ הופ.
צ'אד קרוגר. התפוצץ
המבקרים כינו את הלהקה ילדותיות וקיטשית, ועדיין עושים כך, אבל "ניקלבק" הפכה לבשורה החדשה של הרוק בארצות הברית. היא הוכיחה איכשהו שהגראנג', ששלט בעולם בתחילת שנות התשעים, כלל לא מת, אלא פשוט שינה צורה.
במסיבת עיתונאים שערך כריס קורנל עם הגעתו לישראל ביוני האחרון, הוא נשאל מה הוא חושב על הטענות למות הגראנג'. קורנל השיב כי בשנתיים האחרונות, הלהקה המצליחה ביותר באמריקה מבחינת מכירות היא "ניקלבק" וכי הוא לא יכול לחשוב על שום להקה אחרת בעולם שיותר מושפעת מהרוק של שנות התשעים מאשר להקתם של קרוגר והאחרים.
קורנל צדק. "ניקלבק" המשיכה עוד ועוד לשבור שיאים. רק מאלבומה "All The Right Reasons", שיצא ב-2005, היא מכרה לא פחות מעשרה מיליון עותקים.
צ'אד קרוגר הפך לכוכב ענק גם מחוץ ל"ניקלבק" בזכות שירים כמו "Hero", מתוך פסקול הסרט "ספיידרמן", עוד להיט היסטרי, וכן ככותב שירים ומשתף פעולה עם סנטנה. הוא גם עבד עם אחד ממשיכי דרכו - כן, כבר יש כאלה - הזמר דוטרי, בוגר "אמריקן איידול", שגם הוא כבר הספיק למכור בעשור הזה כמה מיליונים בארצות הברית.
במהלך כל הזמן, המוזיקה נשארה אותה מוזיקה. קרוגר ו"ניקלבק" המשיכו במסורת הרוק-בלוז-פוסט-קיטש-גראנג' שלהם והכסף ממשיך להתגלגל, גם בזמן שאתם קוראים את המילים האלה. המבקרים? הם עדיין שונאים אותם וכנראה ימשיכו בכך לעולם.
יריית הפתיחה של הצ'ילי פפרס
ושוב חוזרים קצת אחורה בזמן: אמנם זו לא היתה הלהקה השלטת בעשור, אך "רד הוט צ'ילי פפרס" היא שסימנה את יריית הפתיחה המוצלחת לתקופה הזו. ב-99' עשו חברי ה"צ'ילי פפרס" היסטוריה מוזיקלית, כשהתאחדו עם הגיטריסט לשעבר שלהם, ג'ון פרושנטה, והוציאו את "קליפורניקיישן".
גם לאחר ההצלחה הענקית של "Blood Sugar Sex Magik", האלבום שעשה אותם לכוכבים ב-91', זכו חברי ה"צ'ילי פפרס" בעשור הנוכחי להצלחה גדולה יותר: "קליפורנקיישן" הוא האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד היום, עם יותר מ-15 מיליון עותקים שנמכרו ברחבי העולם. בזכות ההמנונים שבאלבום, היצירה המשיכה לייצר עוד ועוד סינגלים. שלושה מהם, "'Californication" ,"Otherside" ו-"Road Trippin" יצאו בשנת 2000. ה"צ'ילי פפרס" המשיכה לדהור במשך העשור, עם אלבומים שהצליחו פחות כמו "By The Way", מעין המשך ל"קליפורנקיישן" ו-"Stadium Arcadium" הכפול והמצוין.
רד הוט צ'ילי פפרס. התאחדו עם פרושאנטה (שני מימין) לאלבום הכי מצליח
חברי הלהקה חוו גם בחייהם האישים את מה שנראה כעשור המוצלח ביותר שלהם, כשהזמר אנטוני קידיס התגבר לגמרי (כך לפחות הוא אמר), על בעיות הסמים שלו, פרושנטה הוציא רצף משוגע של אלבומי סולו והמתופף צ'אד סמית' והבסיסט פלי גם עבדו בפרויקטים רבים מוזיקלים אחרים.
לקראת סוף העשור, אחרי מספר סיבובי הופעות ענקיים, החליטו החברים לצאת להפסקה של כמה שנים, כשהם אמורים לשוב לאולפן לעבודה על אלבום חדש בשנה הבאה. האם ישברו את השיאים של עצמם, כפי שעשו בתחילת העשור הנוכחי? ימים יגידו.
עם או בלי אימו
לא רק להקות ואמנים ספציפיים, גם טרנדים מוזיקלים השתלטו בעשור האחרון על הרוק באמריקה, במיוחד על הנוער האמריקאי. בסוף שנות התשעים ובתחילת העשור היה מדובר בפריחת הז'אנר שנקרא הנו-מטאל.
קראו לזה Funk Metal, ראפ מטאל, איך שתרצו; להקות כמו "קורן", "לינקין פארק", "דפטונס", "סיסטם אוף א דאון", "לימפ ביזקיט", "אינקיובס", "סליפנוט" ו"פאפא רואץ'", כולם נכנסו תחת אותה קטגוריה והביאו להתחלה מטאורית ולטרפת נוער, לא רק בארה"ב אלא גם בשאר העולם.
אבל תוך זמן קצר אפשר היה להרגיש שהטרנד גווע. למרות שהלהקות כולן, מי פחות ומי יותר, המשיכו להצליח ולהוציא אלבומים, הקולקטיביות שאיחדה את כולם תחת מטרייה אחת, נעלמה ואת נעלי האדידס וזקני התיש החליף הפוני הגדול על המצח והשחור בעיניים.
ומה עם הסטרוקס וקינז אוף ליאון? ומה עם הלהקות הבריטיות? עם קולדפליי? רדיוהד ומיוז? מה לעזאזל עם U2? כולם בחלק השני של סיכום העשור ברוק שיפורסם מחר (ד'). בינתיים, מהרו ובחרו את השירים והאמנים האהובים עליכם במצעד העשור של ynet וגלגלצ .
