גם עכשיו: סובו כנרת והקיפוה - חלק ב'
תצפית מהארבל, טיול בחצר כנרת ובחצר דגניה בעקבות ההתיישבות היהודית באזור בימי העלייה השנייה, ולסיום המים הזורמים והנוף הפראי באתר נהריים. לכנרת ולסביבתה יש מה להציע גם אחרי ימות הקיץ. חלק שני ואחרון
הר הארבל ובקעת כנרות
מטבריה נעלה בכביש 77 לכיוון פוריה, נפנה על פי השילוט לכפר חיטים אל הכביש הפנימי עד הצומת למושב ארבל. אלו שמעוניינים לבקר בקבר נבי שעייב, הוא קבר יתרו, כהן מדיין על פי המסורת הדרוזית, ימשיכו עם הכביש עוד כמה קילומטרים עד מכלול המבנים. באתר אולם תפילה גדול ולידו קבר הנביא המכוסה פרוכת ירוקה. המקום מקודש למוסלמים הסונים, ליהודים ולדרוזים, אך הדרוזים היו אלה שקיבלו חזקה על האתר והם חוגגים את חג הנביא בחודש אפריל.
הממשיכים להר הארבל יפנו בהמשך המושב עד מגרש החניה. שם יתחיל הטיול הרגלי מהחניון לתצפית בגובה 181 מטר מעל פני הים. נקודת התצפית מאפשרת מבט על סביבות הכנרת וההרים הסובבים אותה. מסלול הירידה האתגרי לתחתית מצוק הארבל מסומן בצבע אדום ונמשך כשעה. במתלול המצוק מערות מסתור מתקופת המרד הגדול וכן מבצר מהמאה ה-17 - תקופתו של השליט פאח`ר א-דין הדרוזי. יש להשאיר רכב אחד על הכביש המוביל למגדל בתחתית המצוק.
תצפית מרהיבה. מצוק הארבל (צילום: אסף דורי)
ראשית ההתיישבות בבקעת כנרות
המסלול באתרים של תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת סביב אגם כנרת משלב בין נסיעה והליכה נוחה במשך כארבע שעות בין המושבה כנרת לקבוצת דגניה. בימי העליה השנייה, בראשית המאה ה–20, כאשר תנועת ההתיישבות
נאחזה בקרקע בבקעת כנרות ובאזור הכנרת נרקם המעשה הציוני בהקמת חוות חקלאיות, מושבות, קבוצות וקיבוצים.
טיולנו מתחיל בחצר כנרת, שהוקמה כחווה להכשרת פועלים חקלאים ואיכרים, הנמצאת בשולי המושבה כנרת. חצר כנרת שימשה אבן שואבת להתיישבות החקלאית-ציונית בארץ ישראל. מכאן יצאו מקימי קבוצת דגניה, קבוצת כנרת, קיבוץ עין חרוד ומושב נהלל. "החצר" היתה פעילה בן השנים 1908 – 1912, ויושביה ידעו תהפוכות גורל רבות. יחד עם חצר כנרת קמה המושבה כנרת. אפשר להלך ברחובות המושבה ולהתרשם מאופי הבנייה באותם הימים. ניתן גם לבקר במוזיאון הנמצא באחד מבתי המושבה.
מתוך החווה כנרת יצאה קבוצת פועלים והקימה על אדמות אום ג`וני את קבוצת דגניה – אם הקבוצות. אפשר להמשיך כברת דרך עד לבית הקברות של כנרת השוכן לגדות הכנרת, שבו קבורים גדולי הציונות: ברל כצנלסון, דב בורוכוב, משה הס, נחמן סירקין, בן ציון ישראלי (שהביא את התמרים לעמק מעירק), נוח נפתולסקי, מהבוטנאים הראשונים בארץ, וכמובן רחל המשוררת. גם נעמי שמר, המשוררת שהרבתה לספר על יופיה של הכנרת בשיריה, נקברה שם.
סיור היסטורי בבית הקברות של כנרת (צילום: אייל פישר)
במרחב שבין המושבה כנרת וגשר דגניה השתרעה העיר הקדומה בית ירח שפרחה מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית. שמה של העיר מעיד על כך כי התנהלו בה טקסים פולחניים לאל הירח, מהחשובים שבאלי כנען. העיר המשיכה להתקיים עד התקופה הערבית במאה השביעית לספירה. אגב, עיר נוספת שנקראה על שמו של אותו אל היא יריחו.
מכל מקום ופינה במסלול - תצפית מרהיבה לאגם (צילום: ליאום מינסטר)
אנו ממשיכים בדרכנו לאתר "ירדנית" שבו זוכים הנוצרים בטבילה כדת וכדין במי הירדן הרגועים. לא רחוק מכאן נמצא בית המוטורים הראשון שנבנה בשנת 1910 ויועד להשקיית החלקות החקלאיות (טלפון: 04-6759123).
אם חשקה נפשכם בטיול רגלי נעים לאורך הירדן מאתר "ירדנית" ועד סכר אלומות, מומלץ לצעוד לאורך "שביל ישראל". משך הטיול כשעה. מכאן נגיע לקבוצת דגניה א`. מקור השם "דגניה" לקוח מדגני ארץ ישראל. נחלוף ליד שרידי הטנק הסורי שעומד לזכר קורות מלחמת העצמאות במקום ועצירת הצבא הסורי על ידי מגיני דגניה.
אם הקבוצות והקיבוצים. חצר דגניה (צילום: אייל פישר)
נמשיך למבנה חצר הראשונים ולמוזיאון הטבע בבית גורדון. חצר הראשונים של דגניה - הקיבוץ הראשון בעולם, הוקמה במקור בשנת 1912 כנקודת הקבע של דגניה, כדוגמת חווה חקלאית גרמנית: מבני המשק מרוכזים סביב חצר גדולה, מוקפת חומה. במלאות 70 שנה לדגניה, שופץ המקום. בחדר האוכל הישן הוקם מוזיאון לתולדות דגניה, שבו מוצג חומר תיעודי הכולל מסמכים וצילומים ישנים ומוצגים מעניינים שונים ביניהם האקדח המקורי של יוסף טרומפלדור. הביקור בתיאום מראש (טלפון: 052-3749102).
עוד נמצא בדגניה גם את בית גורדון, בית לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות. זהו ראשון המוזיאונים שהוקם בהתיישבות העובדת ומן הראשונים לטבע בארץ, הוקם ב-1935 בסגנון הבאוהאוס (טלפון: 04-6750040).
יופי פראי. אתר נהריים (צילום: אייל פישר)
אי השלום
נסיים את הטיול שלנו בכביש המוביל מצמח לבית שאן בדרכנו אל אתר נהריים ונעצור לתצפית ביער הבנות שצופה אל אגם נהריים. משם נמשיך לאי השלום לאורך מים זורמים ויופי פראי. האי שוכן בין שני הנהרות - ירמוך וירדן - ועל כן נקרא נהריים.
במקום זה בחר פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים", להקים את תחנת הכוח הראשונה שהפיקה חשמל מכוח המים וסיפקה חשמל לכל אזור הצפון, עד חדרה. הבנייה החלה ב-1927 והסתיימה לאחר קשיים רבים ב-1932. התחנה פעלה עד 1948 ותחילת מלחמת העצמאות למדינת ישראל.
שרידי הסכר הישן בנהריים (צילום: אייל פישר)
השם "אי השלום" ניתן לו עם חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994. מאז נהריים היא מובלעת בריבונות ירדנית הנמצאת בבעלות ישראלית, כאשר שני קיבוצי אשדות יעקב מעבדים גידולים חקלאיים ומפתחים בו גם תיירות. בנוסף כולל האתר את "גבעת הבנות", או "גבעת הפרחים" כפי שרבים נוהגים לכנות אותה, אתר ההנצחה לשבע הבנות מבית שמש שנרצחו במקום בפיגוע.
לפנייה לכתב/ת 
