קח את פניי כשעון כיס

יום קודר

מֻצְפֶּנֶת,

בְּשָׁבָּת קוֹר,

לא יָצָאתִי, לְרֶגַע,

החוּצה.

נַעֲלֵי הַבַּיִת הִתְווּ אֶת מַסְלוּל הַהַלִיכָה:

מן המטבח, לַחלון,

לַמִּיטָה.

תִּרְכֹּבֶת חומרים שוֹנִים

הִתְאַבְּכָה עם כל עֲצִירָה:

שִׂיחָה לא נוֹחָה, שֶׁלא הִגִיעָה לְסוֹפה,

גרימת צַעַר,

שנכנסה בְּחלק גוּף.

לא עשיתי דָבָר

בַּיּוֹם הַמְעֻרְפָּל הַזֶה

רַק מַחְשָׁבוֹת.

כמיהה

קַח אֶת פָּנַי לְכל מָקוֹם,

כמו שְעון כִּיס הַמְּחֻבָּר לַבֶּגֶד

בְּשַרְשֶרֶת,

הַדְלֵק נֵר

לִמְדוֹד את הַזְמַן

עַד פְּגִישָתֵנוּ,

הִשְׁתַמֵּשׁ בְּמִשְׁקַף

כְּדֵי לְמַקֵּד

את אוֹרִי,

הַסֵר אֶת הַצָעִיף

שלא תִּימָחֶה הַנְשִׁיקָה,

הִיפָּתָח אֵלַי

בִּלְחִיצָה קָלָה

כְּכובַע צילינדר מִתְקַפֵּל,

גָּע בְּלִי כְּפָפוֹת

חוֹצְצוֹת.

ענת קוריאל פרסמה שירים ב"חדרים", “עכשיו", "מאזנים", “עיתון 77”, “גג","ידיעות אחרונות" ו"מעריב". רומן פרי עטה, "חתכים", יצא "בספריה החדשה" ב-1999. עובדת כמורה לספרות ב"תיכון חדש", תל אביב.