די לכיבוש. בשוויץ וברמת אביב

מסתבר שהיידי כבר לא פראיירית. משהו מאוד מוזר קרה לילדה הבלונדינית הזו. היא אינה אוספת עוד גורי חתולים בין כרי האחו האלפינסטי. מן הפורומים באינטרנט אני למד, כי היידי פתחה חשבון עם כמה מליארדי מוסלמים זועמים. לעתים נדמה שמוסלמים בפרט ומאמינים בכלל, תמיד זועמים. אך האם ייתכן כי הפעם יש להם סיבה מוצדקת?

מה כל כך מפריעים לשוייצרים כמה צריחי מסגדים מושלגים? כמה גרועים יכולים להיות מואזינים המשלבים את סגנון קריאתם המסורתית בשירת יודל? יש לזכור כי ההצבעה בעניין צריחי המסגדים, אינה פותרת אף בעיה עבור השוויצרים. הרי אין מדובר באיסור בניית מסגדים, רק צריחים. אם כך על מה יצא הקצף?

אלא שבשווייץ התרחשה ככל הנראה נפילת אסימונים קולקטיבית. בולסי הטובלרונים הבינו כנראה כי הם מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות. היות שאינם חתומים על כל התחייבות ל"פוליטקלי קורקט" כשאר שכניהם המנויים באיחוד האירופי, יכלו להרשות לעצמם החלטה הנוגדת לכאורה את חירויות הפרט. ומדוע רק "לכאורה"? משום שצריחי המסגדים הם סמל חשוב במלחמת התרבות של האיסלם במערב. הם אינם מבטאים אך את חופש הפולחן והדת של הפרט ויש בהם עניין קולקטיבי.

תפקידו של צריח המסגד כבר מזמן אינו מסתכם בקריאה למאמינים. זכורני ששאלתי פעם בעניין זה את אחד מתושבי הכפר הסמוך למקום מגוריי: מדוע עלי לשמוע את המואזין המרוחק מביתי כשלושה קילומטרים? הרי בכפר חיים בסך הכל קומץ מאמינים, למה לא תשלחו להם SMSים?

התשובה היתה ברורה לי עוד בטרם נשאלה השאלה. המסגד הוא סמל אדנותי של שליטה, בעלות וכיבוש. בשל כך עליו להיות הגבוה והרועש בסביבתו. אין מדובר פה בתופעה הייחודית לאיסלם. כלל הדתות המאמינות באל אחד מעוניינות שיכירו בצידקתן ובכוחן. אין הן מסוגלות לקבל ריבוי אמיתות אלא אך ורק את האמת שלהן. לכן מאמיניהן מעוניינים לנעוץ את דגלן בכל אתר ואתר, רצוי במקומות בהם אין לתושבים כל עניין בדרכם. הפלורסנטים הירוקים לאורך כביש 6 למשל, אינם מוצבים שם לזכר הניצחון הגדול של מכבי חיפה על מנצ'סטר יונייטד. הם שם כדי לומר: אנחנו פה ואנחנו מעליכם.

בנוסף, "נדידת העמים" אינה הדדית. לעולם ייהגרו המאמינים אל השכונות ואל הארצות החילוניות יותר. מצב בו ייפתח בית ספר דמוקרטי במאה שערים, מציאותי בערך מו הקמת "דיסנילנד" במכה. קתדרלות ובתי כנסת ייבנו באיראן הרבה לפני שבית ספר ע"ש שפינוזה יחנך בבני ברק.

לכן, בעניין זה איני רואה הבדל בין הקמת מסגד בז'נבה

לבין הקמת כולל אברכים ברמת אביב ג'. בין קריאת המואזין, לבין צופרי אזעקות השבת המחרידות. מה לעשות, קריאות ניחרות של "כל אם ובת מדליקה נרות שבת" - לא ממש עושות את זה למי שגדל על נירוואנה (למרות הדמיון בסאונד הגראנג' האלים). למרבה הצער, יותר מדי מעוזים חילונים מהווים לאחרונה יעדים ל"כיבוש". בדרך כלל, הנימוקים לתקיעת יתד דתי בשכונה חילונית הם: "להפיץ את האור", או "להפגין נוכחות יהודית".

אבל רבותיי, סליחה. אנחנו נמצאים במדינה יהודית. אין צורך להפגין נוכחות כזו. ובכלל, מדוע תמיד "להפגין"? מה רע ב"להשתלב"? אלא שלרוב, המאמינים אינם מסוגלים לקבל אינטגרציה. בדיוק כמו בוני הצריחים בשווייץ. הם לא באו להשתלב, אלא לכבוש. לכן אני סבור כי לפני הקמת מוסד דתי, יש לערוך משאל בקרב דרי השכונה. אם לא כך, יתהפך צביון השכונה ובמידה שלא תתאים את עצמך - תאלץ לעזוב. לאן? לא יודע. אולי לשווייץ.