ירושלים של מי?
חובב המוסיקה מנחם קפלן הקשיב לרשת א' ולא האמין. הנעימה דומה מאוד ל'ירושלים של זהב,' אבל המילים בספרדית מספרות על גבר באסקי רשע, שמתכחש לאבהותו על תינוק שנולד מחוץ לנישואים. האם ייתכן שנעמי שמר הלחינה את ההמנון השני של מדינת ישראל בהשראתו של שיר-עם באסקי עתיק? מוסיקולוגים טוענים שהדמיון יותר ממקרי, שמר קובעת נחרצות שאין קשר בין השירים. והבאסקים?
ב,1972- בעודו מאזין ל'קול ישראל,' הזדקפו אוזניו של מנחם קפלן למשך שניות אחדות. ברדיו התנגן שיר-עם באסקי, במסגרת סדרת תכניות לילה על 'שירי-עמים'. הקטע שהקפיץ את קפלן היה דומה להפליא ל'ירושלים של זהב,' ההמנון השני של מדינת ישראל והראשון של ירושלים. "לא היה לי ספק בדבר," הוא אומר.
קפלן, יועץ למערכות חינוך וחובב מוסיקה, החל לארוב לשידור החוזר. כשזה הגיע סוף-סוף, מיהר לדחוף קלטת ולהקליט קטע מהשיר, בתוספת כמה דברי הסבר בעברית במבטא ספרדי. האזנה חוזרת שבה ואיששה את תדהמתו: "לקחתי את
הקלטת לכמה חברים, אמרתי להם 'תקשיבו לי ותגידו מה אתם שומעים.' כולם אמרו לי, 'זה נשמע כמו עיבוד של ירושלים של זהב.' לא הייתה מחלוקת."
מדורבן מתגובות חבריו, פנה קפלן ל'קול ישראל' וביקש ממכרים העובדים בתחנה לנסות לאתר את הקטע, ששודר בתכנית על שירי-העמים. "קיבלתי תשובה משונה מאוד. ב'קול ישראל' אמרו לי, 'החומר נעלם מהסרטייה.' השיר הבאסקי אינו קיים." קפלן מסרב למסור את שמות העובדים ב'קול ישראל' אליהם פנה, אך מדגיש: "ההתכחשות לסיפור הייתה מוחלטת. כל מי שפניתי אליו אמר 'אני לא יודע על זה,' 'לא יכול להיות,' 'לא שמענו'. העסק מת. הייתה לי תחושה שמתחמקים מתשובות".
הוא אפילו שקל לפנות ישירות לנעמי שמר, אבל נמלך בדעתו. הוא סימן על הקלטת את המילים 'ירושלים של באסקי,' מעין הלצה פרטית, והטמין אותה בארון.
(צילום: אסנת קרסננסקי)
השנים חלפו, 'ירושלים של זהב' המשיך להיות אחד מנכסי-צאן הזהב (והנחושת והאור) של הזמר העברי, וקפלן נשאר עם ההקלטה ועם סימן שאלה גדול שניקר בראש, עד שפגש לפני חודשיים באירוע פרטי את איתן אלמוג, מנהל רשת א,' וסיפר לו על תעלומת השיר הבאסקי. אלמוג, איש-רדיו ותיק, זיהה את הפוטנציאל הטמון בסיפור והפקיד את אחד מאנשי רשת א,' חיים צור, הדובר גם ספרדית, לבדוק את העניין לעומק.
הבדיקה העלתה כמה תשובות. ראשית, השיר הוא אכן באסקי, ושמו 'שערותיו של יוסף.' הזמר ששר בהקלטה הוא פאקו איבנז. איבנז סיפר לחבריו שאמו שרה לו את השיר כשעוד ישב על ברכיה, ומקור מילותיו ומנגינתו הוא 'עממי.' הוא אף הקליט אותו מחדש בתקליט 'שירים ששמעתי מבית אמי,' שבו הוא חוזר למקורותיו הבאסקיים. תוכנו של השיר חילוני בהרבה מזה של שמר. הוא מספר על אישה היולדת בן, ובאה לבשר זאת לאביו. האב מתכחש לבן ומסרב לשמוע דבר, והאישה פורצת בבכי ומטיחה בפניו, "אתה יודע שהבן הזה הוא שלך." רחוק מאוד מאוויר ההרים של ירושלים וחומותיה.
אבל המנגינה, מה לעשות, דומה מאוד. אמנם הקצב מעט מהיר מהאפוס הירושלמי, וגם החירות במקצב (רובאטו, בלשון מוסיקלית) שנוקט איבנז בליווי הגיטרה היא רבה יותר, אבל הסולם הבסיסי, כמו בשיר של שמר, הוא דו מינור, והמשקל, כמו ב'ירושלים של זהב,' הוא שלושה רבעים (כמשקלו של הוואלס, חת-שתיים-שלוש, חת-שתיים-שלוש.( הפזמון שונה בתכלית, אבל בכל הנוגע למנגינה הראשית, הזיהוי הוא מיידי.
השמעתי את הקטע לנועם שריף, מלחין ומנצח ידוע בארץ ובעולם, השולח ידו גם במוסיקה קלה. שריף התמוגג. "מאז ומתמיד, כאשר אני מנגן את 'ירושלים של זהב,' אני נוטה לקשט אותו באלתורים ספרדיים. חברים תמיד תוהים מדוע, ואינני יודע לספק את התשובה. עד עכשיו."
אז הדמיון ברור גם לך?
אין ספק. הפראזה הראשונה של השיר הבאסקי זהה כמעט לחלוטין לשיר של נעמי שמר. 'ירושלים של זהב' נשמע כמו השיר הבאסקי אבל במלוטש, כמו יהלום. כאילו השיר הבאסקי עבר קוסמטיקה. הייתי אומר שהמקרה מזכיר את ההקבלה בין 'התקווה' ליצירה 'המולדבה' של סמטנה, וכידוע הקִרבה בין שתי היצירות גדולה. במקרה זה הייתי מצביע אפילו על קרבה גדולה יותר.
וזה נראה לך סביר?
מדובר במצב מאוד קשה ומורכב. בעולם המוסיקה קיימים צירופים ריתמיים שחוזרים אין-סוף פעמים, למשל הצירוף דו-פה-סול-לה, שמופיע אצל היידן, אופנבך ורבים אחרים. אבל ישנם פטרנים מוסיקליים בעלי אפיון מיוחד, שאינם שבים ומופיעים. כאשר הפטרן הוא באסקי, כלומר לא מאוד שכיח, קשה להאמין שהוא יחזור על עצמו בצורה מובנת מאליה, במקריות, בשיר שנכתב כאן בארץ. יותר הגיוני לדבר פה על השפעה מוסיקלית. זו, אגב, יכולה להיות בתת-מודע, כלומר מנגינה שנתפסה בזיכרון.
פרופ' הרי גולומב, מהחוג למוסיקולוגיה בתל-אביב, מעט יותר זהיר: "גם אני רואה דמיון מוסיקלי ברור בין שני השירים. אבל קיימים גם שני הבדלים, שהם בעיניי מהותיים. בתום הפראזה הראשונה נעמי שמר עוברת ממינור למאז'ור. השיר הבאסקי נשאר במינור. השינוי המאז'ורי מעניק ייחודיות. הסטייה הזאת היא תבלין חריף ואישי של נעמי שמר. ההבדל השני הוא, כמובן, הפזמון של נעמי שמר, שהוא שונה לגמרי, ובעיניי הוא החלק החשוב ביצירה. ייתכן שמדובר במקריות, וייתכן שיש כאן מקרה של השראה מוסיקלית."
שריף: "אני סבור שהמנגינה של הבתים בשיר חשובה מזו של הפזמון".
אם אכן לפנינו השפעה או השראה מוסיקלית, האם הייתה חייבת נעמי שמר לציין זאת?
גולומב: "אם היא בכלל ידעה על כך, הייתי אומר שמדובר בשאלה גבולית, בתחומי מצפונו של האמן. היא יכלה לציין זאת. דבר לא היה נגרע מכבודה אם הייתה עושה זאת."
שריף: "במקרה של שיר-עם, אין הכרח לציין מקור, למרות שאפשר לכתוב 'נכתב בהשראת' וכו'".
"הסיפור על שיר-העם הבאסקי שמזכיר את 'ירושלים של זהב,' הגיע לאוזניי בעבר," אומרת נעמי שמר, "אבל עכשיו אני שומעת את השיר הזה לראשונה, ואני מוכרחה להגיד שהוא לא דומה כלל. אם יש דמיון, הוא קלוש, מקרי, מינימלי, ואני יכולה לתת דוגמאות רבות; למשל, השיר שלי 'בלילה שכזה:' אפי נצר כתב אחרי שלוש שנים שיר על נרקיסים עם כמעט אותם הטקטים המוסיקליים. מי רודף עם פינצטה."?
ובכל זאת הבית עצמו, עד השינוי למאז'ור, דומה מאוד.
זה דמיון פצפון ממש. דמיון כזה מתרחש פעם בשבוע. פה ושם דבק בנו משהו משיר אחר, כמו אבקת פרחים שדובקת בבגד.
קפלן לא ממש משתכנע: "אני מצאתי דמיון עצום בין השניים במוטיב המרכזי והתפלאתי. זה נשמע לי יותר מאשר סתם דמיון, זה דמיון מפתיע. הלחנים מאוד-מאוד דומים, ולאוזן בלתי-מוסיקלית זה נשמע כמעט אותו לחן. את 'ירושלים של זהב' אני אוהב אהבת נפש ואני מחובר אליו רגשית, והגילוי של הקלטת קצת קלקל לי את חרדת הקודש כלפיו".
לפנייה לכתב/ת 
