להיראות קמצן, או להיות נדיב ולהתרושש מהר?
קשה לשקלל אהבה במונחים כספיים. זה מנמיך ומוזיל אותה. אבל מי שמשלם את המחיר הכלכלי הם לרוב הגברים. למה?
ד' רצה להרשים את הבנות שהוא יוצא איתן לדייטים. הוא היה מזמין אותן למסעדה מרחיבת דעת ובטן ולא קימץ בכיבוד. כל דייט עלה לו בין 120-200 שקל. אמנם ד' יצא ללא יותר משניים-שלושה דייטים בשבוע, אבל בסוף החודש הוא גילה שתקציב הדייטים החודשי שלו עומד בערך על 1,500 שקל.
אפילו אני, פמיניסטית מוצהרת, לא מעוניינת לשלם את המחיר הכלכלי של הדייטים שלי. פעם אחת, כשבאמצע דייט שטח בפני הגבר את מצוקתו, לא הצלחתי להתחבר אליה כלל. מה הוא מבלבל לי את המוח? שאלתי את עצמי ללא קול, ובחצי פה שאלתי: "רוצה להתחלק בתשלום?". אבל מה שקרה באופן אוטומטי היה שהסקס-אפיל שלו ירד מיד אל ממלכת הקרח והתפוגג. תשובתו המיידית היתה "כן", מה שעוד יותר הוריד את סיכוייו לפגישה שנייה. אבל הוא מיד התעשת וחזר לגבריות שלו ואמר: "אין צורך, אני מזמין". עם כל ההבנה והאמפתיה אליו, הכנסת האלמנט הכספי, בנוסף על מינוסים אחרים שהיו לו, חיסלה את הדייט במכה אחת.
בתחילה הוא חשב ששווה להוציא כל סכום כדי למצוא אהבה, שכן אהבה לא נמדדת בכסף. הוא האמין שאם יתמיד כמה חודשים בדייטים שלו, הוא יצליח למצוא אהבה גם אם זה יעלה לו בקצת ממון.
אבל הזמן עבר, דייט רדף דייט, וד' ראה שלא כל כך מהר מוצאים אהבה, ובדרך מתרוקן חשבון הבנק שלו. הוא ניסה לבקש מהבנות לחלוק בהוצאה. חלק עיקמו את הפרצוף, אבל הסכימו. חלק אמרו שעקרונית הן לא משלמות עבור דייט, כי זה תפקידו של הגבר. חלק (מצומצם במיוחד) עשו זאת ללא טרוניה.
השאלה השאירה לרוב טעם רע בסוף הדייט, וד' התחיל להתייאש. הוא החליט שבמקום לצאת למסעדות, הוא ייצא לבית קפה, ומקסימום יזמין כוס קפה או משקה קל לשניהם. אבל לפעמים הבחורה רצתה להזמין גם מאפה עם הקפה, והוא לא רצה להיחשב קמצן.
ד' הרגיש במלכוד. להיראות קמצן כשהוא בעצם לא, או להיות נדיב אבל להתרושש?
המחיר הכלכלי של הדייטים הוא פקטור בלתי פופולרי במשוואה של דייט=אהבה. קשה לשקלל את האהבה כמטבע עובר לסוחר. זה מנמיך ומוזיל אותה. אבל מי שמשלם את המחיר הכלכלי הם לרוב הגברים.
בעולם בו הנשים טוענות לשוויון, מוצדק ככל שיהיה, הן עדיין דוגלות משום מה ברומנטיקה הנשלטת על ידי חוקים שוביניסטיים יותר מאשר בחוקי העולם הפמיניסטי אליו הן שואפות להגיע.
עוד מבט:
לא 'דרינק תמורת מין'. שלמי על עצמך בדייט!
שרית פרקול
מין הוא משהו ששני הצדדים צריכים ורוצים, ששני הצדדים נהנים ממנו. או כך לפחות זה אמור להיות. אני רוצה לחשוב שעברנו לפני דור או שניים את המושג "נותנת", ושמזמן ברור שגם נשים "לוקחות", או משתתפות במין באופן פעיל. בעקבות הטור "לפחות שייצא לי סקס מהדייטים המעפנים האלה"
השאלה המתבקשת היא למה נשים עצמאיות, חזקות, מודעות נעשות כל כך פריכות ורגישות כשרומנטיקה מסתובבת בסביבה. הן רוצות שיפתחו להן את הדלת, יזיזו את הכסא לאחור, שהגברים יקבלו שליטה על המצב, כולל תשלום מלא על הדייט.
עכשיו אפשר לשמוע את קולות הגברים המקופחים רוטנים ברקע: כן, פמיניסטיות עאלק, אבל כשזה קשור לכסף הן הופכות להיות נשות המאה ה-19. אז לא נעים לי להפסיק את מסיבת היללות הגברית הזו, אבל כדאי שמישהו ייקח כאן אחריות.
אתם אלה שמחפשים את ה"אשה-ילדה"
תבדקו (אני מדברת כעת אליכם, הגברים) מה בדיוק אתם מחפשים ואיך אתם מתארים את הדייט הראשון שלכם – כולו טובל ברומנטיקה לוהטת: שקיעה וכוס יין, מוזיקה חרישית ומבטים עמוקים. אתם אלה שמחפשים את ה"אשה-ילדה" הזקוקה להגנתכם הגברית והבוטחת, וזה, לצערכם, כולל גם את הפטרונות הכלכלית.
גברים משחר הדורות היו בעלי השליטה על הכוח והכסף, ותופעת הנשים העצמאיות-כלכלית באחד חלקי אחוז מכלל האוכלוסיה העולמית אפשר לחוות אולי בשניים-שלושה העשורים אחרונים של התרבות האנושית. אני מניחה גם שאולי באחד מתוך עשרה דייטים תפגשו אשה שהכנסתה שווה להכנסה של הגבר היושב מולה, ואולי אפילו עולה עליו.
אז נכון שבעידן הליברלי ופסבדו-שוויוני שאנחנו חיים בו נדמה שאין כאן כל צדק שמחיר הדייטים נופל כולו על המין הזכרי. אבל בשביל שנשים באמת ייקחו על עצמן לשאת במחצית העלות צריך קצת יותר מלהרוויח משכורת סבירה. צריך שינוי מודעות חברתי עמוק כדי להפוך נשים לשותפות מלאות לפן הכלכלי של החיים. למרות תחושת השוויוניות השורה בערפיח החברתי, אנחנו עדיין רחוקים באמת מהשוויוניות הכלכלית האמיתית. ועד שנגיע אליה – גברים בכל זאת ייאלצו כנראה לשלם עבור קפה ומאפה, כדי למצוא אשה שתהייה גם יפה וגם אופה.
נשאר טעם רע בסוף הארוחה
צילום: Jupiter
מומלצים
