גם חרדים הם בני אדם
"ההנחה לפיה, ראשי ישיבות או סתם חובשי כיפה חייבים לנהוג אחרת בכל מאבק בו הם שותפים, הופכת כל פעולה חריפה שלהם ל'מעשים חמורים' וכל הפגנה ל'התפרעות'". הסכסוך בישיבת פוניבז' מסלים, אליעזר היון מבקש קצת פרופורציה
אלא שהתפיסה האוניברסלית של הפרטים החרדים כקדושי עליון אינה אלא ראייה מעוותת ולא אנושית. ראשי המוסד בישיבת הדגל הליטאית הם בני אדם בדיוק כמונו, וככאלה גם להם מאוויים, דחפים ורצונות. גם להם שאיפות כמוסות או גלויות על קריירה תורנית, ועל הנהגת המוסד, שכן, לשני הצדדים, "פוניבז'" היא מפעל חיים שאינו נבדל מכל מפעל אחר. העימות החריף שבין הנצים לא הופך אותם לקרימינלים בדיוק כמו שהסכסוך המתוקשר באוניברסיטת תל–אביב סביב מינויים או הדחותיהם של אנשים כמו ליאורה מרידור, פרופ' צבי גליל וכו' לא הופך אותם לאנשים שליליים.
ההנחה הבלתי כתובה הזו לפיה, רבנים,
ראשי ישיבות, או סתם חובשי כיפה חייבים לנהוג אחרת בכל מאבק או מערכה בהם הם שותפים, הופכת כל פעולה או אקט חריף שלהם ל'מעשים חמורים', כל הפגנה נעשית ל'התפרעות' וכל זעקה היתה ל'נאצה'. הפעולה עשויה להיות לגמרי לגיטימית או אפילו הגיונית, אך הייחוס שלה מופנה משום מה למניעים שליליים. קשה להתעלם כמובן מהדיווחים על אלימות והשלכת רהיטים, אולם יחד עם זאת, בדו - קרב כל כך ממושך ורחב, הוונדליזם המקומי והבלתי שכיח לא חורג מסטיית תקן של סכסוך נורמלי.
ו'הסכסוך הנורמלי' הזה שייך לשני בעלי עניין בחברת ישיבת פוניבז' בלבד, לא לאיש זולתם ובטח לא לאוכלוסיה שלמה. יוקרתה של הישיבה, או אורך זקניהם של ראשיה, לא הופכים את הנרטיב ליותר ממה שהוא באמת: התכתשות משפטית פשוטה בין שני צדדים הגונים ואנושיים. בשני הקטבים יכל לעמוד כל אחד מאתנו ולהצהיר בהסתברות גבוהה כי "כולה שלו". במקרה כזה הולכים לבית המשפט. ובירור האמת ראוי להיעשות שם, ורק שם.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg)
