היא כותשת, הוא נלחץ ומתכווץ. מלחמת חפירות
בהנחה (שאולי לא נכונה) שדיירי "האח הגדול" לא נבחרו בגלל אינטליגנציה רגשית גבוהה והצטיינות בנבחרת הוויכוחים באוניברסיטה, התנאים המיוחדים בבית האח הגדול גורמים לגברים לטחון כאילו אין מחר. ובכל זאת, ההבדלים מורגשים
בהנחה (שאולי לא נכונה) שדיירי האח הגדול לא נבחרו בגלל אינטליגנציה רגשית גבוהה וציוני הצטיינות בנבחרת הוויכוחים באוניברסיטה אמריקנית יוקרתית, התנאים המיוחדים בבית האח הגדול גורמים לגברים לטחון כאילו אין מחר.
ראשית, הדבר הברור - השעמום. אין מה לעשות, אז מדברים ומדברים.
שנית - אין לאן לברוח. אתה לא יכול להיאחז בעיסוקים דוחקים כדי להתחמק מהמשך השיחה.
שלישית - הימצאותם על במה מצולמת. גם אם הם מתעלמים מהמצלמות במקרים רבים, הרי שבמקרים אחרים הדיירים מוצאים צורך לנאום למצלמה ולהציג את הצד שלהם מכל הצדדים, עד שיצליחו לשכנע.
רביעית - הימצאותם בתנאים של סיר לחץ, עם חיכוכים מתמידים זה בזה.
חמישית - הם מאוד מודעים לעצמם וצריכים לנתח את עצמם בניסיון לראות איך הם מצטיירים "בחוץ".
שישית - בסופו של דבר, זו תחרות על מיליון שקל.
במילואים אין נשים, אין קהל צופים וגם אין פרס בסוף
אז בבית האח הגדול גם גברים - ולא רק גואל, שהוא גם גיי (בעל רגישויות גבוהות יותר, לפחות לפי הסטריאוטיפ) וגם עיתונאי (רהוט יותר, מטבע הדברים), אלא גם גברים מסוקסים מסוג גבר-גבר כמו אלירז או סער, טוחנים מים. יכול להיות שגברים עושים זאת גם במילואים ואני פשוט לא נחשפת לשיחות כאלה. מצד שני, במילואים אין נשים, אין קהל צופים וגם אין פרס בסוף.
המצב בין איילה לבין סער הוא מקרה מבחן מצויין. צפיתי היום בשיחה מרתקת בין שניהם, זה הלך בערך כך:
סער: הטעות היחידה שלי בתור גבר בן 37 הוא שאני לא מסיים איתך כל דיון במילים 'אוקיי, את צודקת, אני מצטער'.... תדעי לך שאת מתישה אותי. אחרי שיחה אחת כזאת אני ממש מותש.
איילה: אני רוצה שלא נתיש אחד את השני. אני רוצה שיהיה בינינו טוב.
סער: מהבנאדם שאני כמעט הכי אוהב כאן אני מרגיש את הכי נזק.
איילה: הלכתי לישון בתחושה קשה בגללך. והדבר היחיד שחלמתי עליו בלילה זה אתה... בגלל האינטראקציה בינינו. אני מתנהגת כלפי חוץ כאילו הכל בסדר, אבל זה יושב לי.
סער: את חושבת שהפרצופים שאת עושה לי כל היום לא יושבים לי? לא מפריעים לי? לא מעיקים עלי מאוד? זה שאני בוחר להתעלם ולא להסתכל עלייך כי אני לא רוצה להתמודד עם זה לא אומר שזה לא מפריע לך.
איילה: אני עושה לך פרצופים כדי שתרגיש!
סער: אז אני מרגיש. ובגלל שאני הגבר ואני המסוקס אני אמור לא... אני תמיד אוהב אותך ואף פעם לא אצא נגדך, נשבע לך, אבל פשוט ננמיך ציפיות זה מזה, כי אני לא יכול לעמוד בציפיות שלך.
איילה: לא רוצה להנמיך ציפיות, לא מעוניינת, אבל אנסה להיות פחות רגישה מכל מילה שיוצאת לך מהפה.
סער: תאמיני לי, אני הולך לידך על ביצים... אני יודע שפה ושם אני יכול לזרוק מילה שזה יחזור אליי כמו סלע שייפול לי על הראש... אני יודע שזה כמו שמשון ודלילה. את זאת שבקריזה הלא נכונה יכולה לגמור אותי... יכולה לגרום לי את הכי הרבה נזק. אני הכי אוהב אותך והכי מפחד ממך פה יותר מכולם.
איילה: אני רוצה להגיד לך משהו.
סער: אבל אין לי כוח, אם הייתי עכשיו בחורה הייתי פורץ בבכי.
איילה: אתה לא רוצה לסגור את זה?
סער: אין לי כוח... את צעירה ונסיכה, ככה גידלו אותך. כל הבחורים שהיית איתם בסוף התיישרו לפי הקו שלך, ואני לא. ושוב אני מתנצל ונשבע שלא אעשה את זה יותר.
סער הוא עורך דין לענייני פלילים, בן 37. איילה היא יח"צנית בת 25. והרגשתי בשלב מסויים של הדיאלוג הזה שסער מתכווץ כמו ילד קטן, מתחבא מאחורי כובע הבייסבול שלו ובאמת תכף יפרוץ בבכי לנוכח הכתישה המילולית של האיילה הענוגה וארוכת הריסים.
מפחיד ומייאש בו-זמנית. זה באמת מה שאנחנו מסוגלות לעשות כשאנחנו "חופרות" ככה?
