"דיסקונט ולאומי התנהגו בנבזות במקרה מוליתן"
כך לדברי ההסתדרות שקובלת על כך שהבנקים ביקשו, וקיבלו, כונס נכסים למפעל - במעמד צד אחד - בניגוד להבטחותיהם. לטענת העובדים, משקיע מארה"ב מתעניין במפעל. דיסקונט: עשינו מעל ומעבר; שההסתדרות תפנה טענותיה לבעלי המפעל
כחצי יממה לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לאפשר כינוס נכסים למפעל "מוליתן" שמצפון לנהריה, התכנסו כ-70 מעובדי המפעל בחדר הישיבות של מועצת הפועלים האזורית לשמוע על המשמעויות של ההחלטה. העובדה שעתיד העובדים ומשכורתם המולנת תלויים ברצונם הטוב של הבנקים - שהם נושים מובטחים - גרמה לאווירת נכאים.
- לקראת סגירה? ביהמ"ש מינה כונס למפעל מוליתן
- התמ"ת: ניסינו לעזור למוליתן, ללא הצלחה
- עובדי מוליתן הפגינו בצפון: חודשיים בלי שכר
עורכת הדין גלילה הורנשטיין, המייצגת את ההסתדרות בנושא, אמרה: "החלטת בית משפט שניתנה במעמד צד אחד קבעה כי כונס הנכסים יכול לנצל גם ברגעים אלה את איגרת החוב שלו ולמכור את נכסי המפעל. אנחנו מבחינתו רוצים להפעיל את המפעל בסיוע משקיע ולא נסכים לשעבד אצת נכסיו.
" זה סרט שני אחרי "גיבור סברינה" ו"ניו הורייזן". עושים הפסקה של כמה שנים ושוב מגיע גל של סגירת מפעלים. אנחנו מתכוונים להילחם ולהביא את החלופות שלנו".
גרועים מגנבי סוסים
אשר שמואלי, יושב ראש ההסתדרות בנהריה ובמרחב גליל המערבי נשמע חד יותר: "ההתנהגות של בנק דיסקונט בעיקר וגם של בנק לאומי במהלך אתמול היא התנהגות נבזית. הובטח לנו שלא ייעשה שום צעד. הם הלכו לבית המשפט כמו גנבים בלילה. יש אמרה ידועה שאומרת כי גם בין גנבי סוסים יש טיפת כבוד, והם יותר גרועים מגנבי סוסים. הם שלחו 100 איש הביתה כדי לקחת את הנדל"ן. לא איכפת להם מאמהות חד הוריות ומזוג המפרנס את ילדיו. הם לא יכולים להעריך עובדים שנתנו את הנשמה בשכר מינימום.
עובדת מציגה ידיעה על כינוס הנכסים שחולקה לעובדים (צילום: חגי אהרון)
"מנכ"ל הבנק מרוויח את השכר שלהם בשעה ואין לו לב להבין אותם. יש התעניינות של משקיע מארצות הברית ומבחינתנו הכוונה להמשיך את הפעילות במפעל היא כוונה כנה. בארצות הברית כשתעשיית המתכת התמוטטה הנשיא הנוכחי וזה שקדם לו הוציאו כסף וסייעו להציל, רק במדינת ישראל לא עושים זאת. הגליל והנגב נותרו סיסמה. מבחינתם 10% אבטלה בצפון הם לא נתון קשה מדי. אף מפעל לא נבנה לאחרונה בגליל ובנגב ונותרות רק הבטחות".
העובדים ישבו בעקבות הבשורה מכונסים בעצמם, חלקם לא הצליחו לעצור את הדמעות לאחר שהבינו את רוע הגזירה. לריסה צורפין עלתה לישראל לפני 17 שנים עם שני ילדים קטנים. "זה המפעל הראשון שלי בארץ , כואב לי שלילדים שלי אין חתיכת לחם ולי אין כסף. הבת שלי חוזרת מהצבא והיא תמצא מעכשיו מקרר ריק. עבדנו גם במלחמת לבנון ולא פחדנו מהקטיושות ופה מישהו ברגע אחד מחליט לזרוק אותנו. מה נעשה? יש לנו ילדים, יש לנו נכדים".
עובדים נוספים גם הביעו תרעומת על כך שהם נאלצים לשבת בבתיהם מבלי שקיבלו מכתב פיטורין שיאפשר להם ללכת ללשכת העבודה. מאידך הם גם טרם קיבלו את משכורותיהם בחודשיים האחרונים.
בבנק דיסקונט דחו בתגובה את הטענות ומסרו: "ההסתדרות צריכה להפנות טענותיה לבעלי המפעל ומנהליו או לכל גורם אחר במדינה שאחראי לתעסוקה. דיסקונט עשה מעל ומעבר במשך 3 השנים האחרונות על מנת לסייע למפעל להיחלץ ממצבו".
"ב-3 השנים האחרונות הגדיל הבנק את היקף האשראי בשיעור של 50%, כמו כן קיים שיחות עם בעלי המפעל, מנהליו ומספר יועצים כלכליים חיצוניים שבדקו את נתוני המפעל. משהתברר שהפתרונות היחידים המוצעים כרוכים בהגדלה נוספת של היקף האשראי ע"י הבנק, מעבר לגידול שכבר בוצע החליט הבנק שלא נותרה לו ברירה אלא לפנות לכינוס נכסים. יש לציין כי מאחר והכונס עובד בחסות בית המשפט, סביר להניח כי במידה ויוצע לו פיתרון שכרוך בהזרמת כספים למפעל או בהכנסת משקיע שאינו כרוך במימון נוסף של הבנק, הוא ישקול זאת ברצינות הראויה".
עו"ד רון חכים, אחד משני עורכי הדין שמונו לכונסי נכסים של המפעל בהוראת בית המשפט המחוזי בחיפה, אמר ל-ynet: "מטרתנו בהחלטה להציב את השומרים ולסגור את שערי המפעל היא לשמור על הנכסים. אנו ממתינים לדיון שייערך ביום ראשון וענייני כונסות צריכים להתנהל בבתי המשפט ולא בתקשורת. כאשר יהיו הצעות לרכישה של המפעל נתייחס אליהן ברצינות המתבקשת".
חכים הוסיף, כי עד הדיון ביום ראשון לא יורשה איש להיכנס למתחם המפעל. לגבי העובדה שהעובדים לא קיבלו משכורות בחודשיים האחרונים אמר חכים, כי הם יקבלו את המגיע להם על פי דין, מכספים שיגיעו ממכירת הנכסים בהמשך ומהשלמות של המוסד לביטוח לאומי. לדבריו, שיחות ראשונות עם נציגי ההסתדרות כבר נערכו והצדדים מחכים לדיון ביום ראשון.