מדינת התורה – דימוי ומציאות

בשנת 1990 נפל דבר בישראל. למשרד העבודה והרווחה נכנס סגן שר חרדי מאגודת ישראל. משרד העבודה, זאת יש לדעת, אחראי על יישום ואכיפת חוק שעות העבודה והמנוחה שבו נאמר שאין להעסיק יהודים בימי המנוחה שהם השבתות והחגים.

באותה תקופה הייתה ישראל בשיאו של תהליך הקניוניזציה שבמסגרתו נפתחו מרכזי מסחר לרוחבה ולאורכה של הארץ. הכיצד יאכוף שר חרדי את הוראות החוק בשבת מבלי לחלל אותה? בתוך זמן קצר נמצא הפיתרון בדמותם של פקחים דרוזים. האחרונים לא ידעו את נפשם למראה תחום העיסוק החדש שנפל לידיהם. אלא שבתוך זמן קצר מצאו עצמם מול שלטי המחאה של מפגיני המחנה החילוני שהפגינו נגד מדינת ההלכה שיושמה בזעיר אנפין על ידי השר החרדי.

אלא שלא אלמן ישראל. המעסיקים החילונים מצאו עד מהרה פיתרון. בעיתונות הרוסית שאז עשתה את צעדיה הראשונים החלו להתפרסם מודעות המחפשות עולים לא יהודים לעבודה בשבת שהרי החוק אסר רק על העסקת יהודים. כך נראינו, ובמידה רבה אנחנו נראים עד היום, בסוגיות

המורכבות של זהות יהודית:

מעסיק חילוני מחפש עולה לא יהודי לעבודה בשבת כדי למנוע משר חרדי לשלוח פקח דרוזי שירשום דו"ח על אי שמירת שבת במתכונתה האורתודוקסית.אם חזון מדינת התורה לא היה רציני וחשוב, היה זה דווקא משעשע להקשיב לסערה הציבורית המתחוללת סביב הצהרתו של שר המשפטים על השאיפה לקרב את מדינת ישראל לרוח התורה. במובנים רבים, מדובר בסערה ציבורית חסרת תקדים במובן זה שלאף אחד מהמשתתפים אין באמת מושג מהי בדיוק מדינת התורה ואיך מתנהלת מדינה מודרנית על פיה.

כבר בימי ראשית המדינה התחולל שיח פומבי ערני מאוד סביב השאיפה הציונית הדתית לקרב את ישראל למימוש חזון מדינת התורה. אלא שבתוך זמן קצר דעך השיח הפנימי מסיבה פשוטה מאוד. הצגת תוכנית מעשית למדינת התורה הייתה כרוכה במהפכה של ממש בתפיסה הדתית בכלל, וזו הנוגעת להלכה במיוחד. בכדי להפוך את ההלכה לקודקס מעשי מחייב בכל תחומי המציאות המורכבת של המדינה המודרנית היה צורך בליבון ובעיון רחבי היקף שכמוהם לא נודעו בעבר.

גם אלה הטוענים שבהלכה קיימות תשובות ופתרונות לכל ההיבטים בתפקודה של מדינה מודרנית מודים בוודאי שאין מדובר ביישומה של ההלכה במתכונתה הקיימת. זו, כידוע, היא פרי יצירה נרחבת ורחבת היקף של מאות שנים של היסטוריה והקשר תרבותי-כלכלי שאין לו ולא כלום עם תפקודה של מדינה ריבונית המוגדרת כיהודית. ההלכה זקוקה לליבון ודיון מעמיק בדרכה להיות מיושמת בהקשרים העכשוויים ברמת המדינה, להבדיל מרמת הפרט והקהילה.

אחת הדוגמאות האחרונות

למורכבות הרעיון של חזון מדינת התורה ויישומו ניכרת בויכוח סביב סוגיית פדיון שבויים והמחיר המוצע עבור שחרורו של גלעד שליט. הרי אף אדם רציני לא באמת מאמין שזה פשוט ללמוד את הסוגיה בגיטין ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", לדלג ליישום ההיסטורי המפורסם ביותר של המהר"ם מרוטנבורג במאה ה-13 ומשם היישר לגלעד שליט ומדינת ישראל.

הציונות הדתית המחברת מחויבות להלכה ולציונות חייבת להיות ישרה עם עצמה בטרם היא מוחאת כפיים לרעיון מדינת התורה שמבחינה עניינית הוא תמצית הרעיון הציוני הדתי. היא חייבת לשאול את עצמה האם לה עצמה יש תוכנית מעשית במציאות שבה רוב אזרחי המדינה או אפילו כולם יהיו שומרי מצוות. כל עוד אין לה תוכנית כזו, ההצהרות על מדינת התורה אינן יותר מאשר סיסמה חסרת כל ביסוס עיוני ולימודי משמעותי.

פרופ' אשר כהן חבר המחלקה למדעי המדינה ב"בר-אילן", מחבר הספר "הטלית והדגל" שבדק את חזון מדינת התורה