מי צריך חופשת לידה?
במדינות שהאריכו את חופשת הלידה ירד שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה וכך גם שיעורן בתפקידי ניהול
מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק הקובעת כי חופשת הלידה תוארך מ-14 שבועות לתקופה של חצי שנה, כאשר תוספת החופשה לא תהיה בתשלום. ההצעה עברה ברוב של 60 ח"כים, לעומת מתנגד בודד, ח"כ ד"ר מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי) וגם נמנע אחד.
אלו שמצדדים בהארכת חופשת הלידה טוענים שבדרך זו יעזרו לנשים להשתלב טוב יותר במעגל העבודה ולשלב בין עבודה לאימהות. הם גם טוענים ש"חברה ערכית" חייבת לתת ביטוי ל"ערכיות" זו בחוק. אך לעיתים דיבור על "ערכים"עוזר להיפטר מהצורך לנמק ולבדוק אמפירית את המתרחש במציאות.
המצדדים בחוק הארכת חופשת הלידה מצפים לעלייה בשיעור השתתפות הנשים בכוח העבודה ובקידומן בתוך החברות, עם יותר תפקידי ניהול בממוצע. לעומתם, המתנגדים לחוק, כלומר בינתיים רק ח"כ בן ארי, רואים בהיעדרות האשה ממקום עבודתה בעיה, וחיוב בעלות נוספת למעסיק, משום שהיעדרות ממושכת ממקום העבודה מקשה על תפקוד החברה.
לפי אותה תפיסה, ברור שחוק הארכת החופשה יפחית את המוטיבציה להעסיק נשים, לא משנה באיזה תפקיד. כך ירד שיעור השתתפות הנשים בכוח העבודה בכל הרמות, ובנוסף אף יפגע במעמדן המקצועי בתוך החברות, כשבידיהן פחות תפקידי ניהול בממוצע.
בישראל יש נטייה מגונה להתרכז בעצמנו, לא להרים את הראש ולא להסתכל על המתרחש בעולם הגדול. כדאי לכן לראות מהו הניסיון שהצטבר בעולם בנושא חופשות הלידה. האם חופשת לידה ארוכה היטיבה עם הנשים או הזיקה להן?
למזלנו הרב, חוקים לגבי חופשת הלידה קיימים במרבית מדינות העולם המערבי, ובחלקן הם עברו שינויים בעשור האחרון, מה שמאפשר לבדוק את ההשלכות במציאות. הדבר בולט במיוחד באנגליה, שבה שולטת מפלגת העבודה (הלייבור) מאז 1997. היא האריכה את חופשת הלידה בשנת 1999 והתוצאות לא איחרו לבוא: החל משנת 2001, מספר הנשים המועסקות החל לרדת בשיעור מצטבר של כ-6% בין השנים 2002 ו-2007, בכל רמות ההשכלה. לפי הנתונים של חברת Price Water House Coopers, באותה תקופה חלה ירידה של כ-40% (!) במספר הנשים בתפקידי ניהול.
הפתעה? אולי מדובר במקרה יוצה דופן שאינו מעיד על הכלל?
ובכן, מחקר שבדי שהתפרסם בסוף נובמבר הוכיח שמספר הנשים בתפקידי ניהול בחברות עסקיות יותר גבוה בארצות אנגלו-סקסיות מאשר בארצות הסקנדינביות: בארה"ב ובאוסטרליה, מדינות שבהן אין חופשת לידה כלל, שיעור הנשים בתפקידי ניהול מגיע ל-42.7% ו-37.1% בהתאמה מכלל המנהלים, לעומת רק 34.4% באנגליה עם 39 שבועות לחופשת לידה, 31.6% בשבדיה (60 שבועות) ובנורבגיה (48 שבועות), ורק 27.7% בדנמרק (50 שבועות), למרות היותן מדינות לכאורה "פרו-נשים", נאורות ומתקדמות. כלומר, ישנה קורלציה חד-משמעית והפוכה בין אורך חופשת הלידה לבין השתתפות הנשים בכוח העבודה וקידומן בתוך החברות.
הסיבה ברורה ופשוטה לכולם: חברות עסקיות אינן מפעלי צדקה, הן חייבות להתקיים. אשה צריכה לעבוד בדיוק כמו גבר על מנת לזכות במשכורתה. לא ניתן לצפות שאנשים - גברים או נשים שלא מופיעים במקום עבודתם תקופה ממושכת, יזכו לקידום מקצועי או אפילו למקום עבודה יציב. על כן, חופשת לידה ארוכה פוגעת בצורה קשה מאוד בנשים. זה פשוט וטבעי לגמרי. השאלה הגדולה היא אם גם חברי הכנסת שלנו מבינים זאת.
אמיר וייטמן, מנהל השקעות
לפנייה לכתב/ת 
