אנחנו יהודים, מתוך בחירה

שאלת היסוד בוויכוח העקרוני עם יאיר לפיד אינה האם יש בעולם חילונים צדיקים ודתיים מושחתים, או הפוך. השאלה אינה האם יש יותר בורות או פתיחות בצד הדתי או החילוני, והשאלה גם אינה מי יותר אידיאליסט או מי תורם יותר למדינה, לחברה ולצבא. הוויכוח עם לפיד לא צריך להתנהל בסגנון של הורדת ידיים, אלא בעיון רציני בשאלת היסוד.

ושאלת היסוד בוויכוח החשוב הזה היא - מה היסוד?

יסוד חייו ואמונתו של היהודי המאמין הוא פשוט - יש בורא לעולם. הבורא ברא, משגיח, ומנהיג עולמו בכל רגע ורגע. תפקידו של האדם בעולמו בעולם הוא לעובדו, והדרך לעשות זאת היא על ידי שמירת תורה ומצוות. התורה היא הקוד המדריך את האדם. היא נוגעת, שייכת, קשורה ורלוונטית לכל רגע בחיים, לכל תחומי החיים, לכל אדם, ולכל מצב - בדברים שבין אדם לחברו, לחברתו, למקום, לעבודתו, למשפחתו, לתרבותו ולזהותו.

לאחר העולם הזה האדם יגיע לעולם הבא, עולם האמת, ושם יתן את הדין על מעשיו. זכה - יגיע לגן עדן, לא זכה חלילה - יגיע למקום אחר. זאת מערכת התובנות והערכים שעל-פיהם פועל האדם המאמין. הוא שואף לתקן עולם, הוא שואף לבית המקדש, והוא שואף לעולם של שלום ואמונה, שבו לא ישא גוי אל גוי חרב, שבו יבואו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים, ושבו "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

כל זה וכל מערכת חייו של האדם מתנהלים מתוך בחירה חופשית מלאה, שהיא היסוד התיאולוגי, המשפטי, הרוחני והמוסרי למציאות של שכר ועונש. בעולמו של האדם המאמין, האלוקים נמצא במרכז, ועל האדם לעובדו. "אנא עבדה דקודשא בריך הוא".

לעומת זאת, בעולמו של האדם שאיננו מאמין - משהו או מישהו אחר נמצא במרכז, ומשהו או מישהו אחר עובד וסוגד לו. אין עולם בלי אדון ובלי העובדים לו. השאלה היא רק מי האדון, מי העובדים, ולמה הם עובדים.

יש שבחרו להם את אלוהים לאדון, יש שבחרו להם, להבדיל, מנהיג או אף דיקטטור כזה או אחר לאדון, יש שבחרו להם ערך או חפץ כזה או אחר לאדון - ואליו הם משתעבדים. לאלוהים, לעבודה, לכסף, לכבוד, לכוח ולשררה, לרייטינג, לקניות וקניונים - כל אחד ומערכת השיעבודים שלו.

מאד פשוט ומאד פשטני.

עצור, סיסמה

יאיר לפיד לפיד טען בפני תלמידי הישיבה בפתח תקוה, כי החילונים בחרו במובן מסוים להתייון מבחירה, ולאמץ לעצמם ערכים, תובנות והתנהגויות הלקוחות מתוך תרבות העולם הגדול. הוא אמר כך: "אנחנו מתייוונים לא כי אנו כפופים לתרבות אחרת-זרה, אלא כי בחרנו לאמץ פילוסופיות מסוימות מתרבויות שונות", לעומת זאת הדתיים, כך טען, "הסתגרו יותר ויותר, וההסתגרות הצמיחה בורות".

ועוד אמר: "שכחתם שהחילונים הקימו את המדינה הזאת. הדור שהוריד את הכיפה הוא זה שהקים אותה... חמישה מיליון חילונים העדיפו לחיות במדינה המסוכנת הזו, לשלם מסים גבוהים, לחיות בפחד מתמיד. העובדה הזו חושפת שיש להם סולם ערכים משמעותי, גם אם אחר מזה המוכר לכם... חילוניות זה לא מחסור בהשקפת עולם אלא זו השקפה אחרת".

הסיסמאות יפות, אלא שלא תמיד יש להן כיסוי, בלשון המעטה. האמנם ההסתגרות הדתית הצמיחה בורות? אלפי שנות יהדות הצמיחו רבבות ספרים מהתורה, התלמוד, רמב"ם, ספרות ההלכה, המשפט, המחשבה, הפרשנות, ההגות, המדרשים, השו"תים, רבבות-רבבות ספרים בכל תחומי החיים - האם זו בורות?

לא, לא שכחנו מי הקים את המדינה, אבל גם לא שכחנו איך שימרו את התודעה של ארץ ישראל וירושלים והכמיהה אליהם במשך אלפי שנים. אלמלא אלפי שנים שבהם אבות אבותיו של יאיר לפיד לא היו אומרים בתפילה שלוש פעמים ביום, בכל חג ובכל שמחה - כחלק מעולמם הדתי - "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ו"לשנה הבאה בירושלים", ו"לירושלים עירך ברחמים תשוב", לא היו מגיעים לכאן ילדיהם. אלמלא שמרו הם את הכיפה על הראש אלפי שנים, לא היה לדור המייסדים מה להוריד. עצם העובדה שמציין לפיד שדור המייסדים בחר להוריד את הכיפה, היא הראיה לכך שבמשך אלפי שנים דאגו כולם שיהיה מי שישים אותה. השאלה היא אם דור המייסדים בחר להוריד את הכיפה - מה יבחר דור הבנים של המייסדים להוריד?

מה השאלה?

בכל חברת אנשים יש דמויות מכל הסוגים - רשעים וצדיקים, ישרים ומושחתים, שב"בניקים וערסים, הזויים, גאונים, אידיאליסטים וניהיליסטים. זאת לא הנקודה. הנקודה היא לא האם הדתיים, בגלל הסגירות, בורים יותר, או האם החילוניים, בגלל הפתיחות, מופקרים יותר. הניסיון להעמיד את השאלה על זה - מסיט את העניין.

השאלה היא משולשת - מנין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? בהתאם לתשובות לשאלות

הללו מנהל כל אחד את אורח חייו.

הוויכוח לא יוכרע בדיון בישיבה תיכונית או במאמר באתר. הוויכוח יוכרע בשטח ובנצח. הוויכוח על הציונות הוכרע כאשר נוצרה כאן מציאות של מדינה יהודית בארץ ישראל. הוויכוח העקרוני יוכרע כאשר בעוד 200 שנה יתברר צאצאים של אלו אנשים, משפחות, אמונות והשקפות עדיין יחיו כאן, דבקים בארצם ובערכיהם.

עד אז טוב ובריא שיתנהל הדיון והוויכוח. לא מתוך התנשאות חלילה - אלא מתוך ענווה, לא מתוך התלהמות - אלא מתוך כבוד, לא מתוך רצון להשפיל - אלא מתוך רצון ללמוד ולהבין, לא מתוך עיסוק בגופו של אדם - אלא מתוך דיון בגופו של עניין, לא מתוך קנאה ושנאה - אלא מתוך פירגון ואהבת אדם וישראל. הוויכוח הזה חשוב, מפרה, מברר ומחדד. העבר והעתיד, באמצעות התיווך של ההווה, הם שיתנו את התשובות לשאלות הנצח.