מחאה עוקצנית בקופנהגן: פרס "המאובן היומי"

השיחות בקופנהגן התנהלו השבוע בקדחתנות בפורומים השונים וקבוצות העבודה (ראו הסברים מפורטים על נהלי הדיונים כאן, וגם כאן) אבל בסיכומו של כל יום הגיעה גם אתנחתא קומית.

האחראים לכך היו אנשי ארגון avaaz ואנשי רשת הפעולה לאקלים CAN שמעניקים בכל יום את פרס "המאובן היומי" (fossil of the day). הפרס מוענק למדינה, קבוצת מדינות, תאגיד או מוסד שחיבלו באפן מעצבן במיוחד במאמץ להשגת הסכם אקלים מוצלח בקופנהגן.

ל"מאובן" כאן יש כמובן כפל משמעות: מצד אחד משהו דינוזאורי, נוקשה ואנכרוניסטי. מצד שני fossil fuels הוא השם הקיבוצי באנגלית למה שבעברית מכונה דלק מחצבי - כלומר פחם נפט וגז, ששריפתם היא הגורם העיקרי לייצור גזי חממה.

פרס "המאובן היומי" הוא מסורת בוועידות האקלים של האו"ם. בוועידה בה השתתפי בבאלי ב-2007 הענקת הפרס היומי משכה בכל ערב המון משועשע ללב הלובי של מרכז הכנסים של הוועידה. אז מי היו ראויים לפרס שכזה עד כה?

ביום השישי לוועידה (12 בדצמבר) זכו:

• במקום השלישי - לא נמצא זוכה.
  

• במקום השני - פפואה גינאה החדשה, על שהתנגדה להצעה לייסד שני פרוטוקולים מחייבים בנושא הפחתת גזי חממה. הצעה זו הועלתה בדיון הכללי של הוועידה על ידי קבוצת מדינות OASIS - קבוצה המייצגת את מדינות האיים הקטנות באוקינוס השקט, שעלולות לטבוע ולהעלם אם תתגבר התחממות כדור הארץ. פפואה אמנם חברה בקבוצה זו, אך התנגדה להצעה הרשמית שהועלתה בשם כל המדינות.
  

• במקום הראשון - יפן, שהתנגדה להצעה שהועלתה בדיון הכללי להאריך את התוקף של פרוטוקול קיוטו לתקופה נוספת כחלק מהפתרון למחלוקות הקשורות להסכם חדש.
  

ביום החמישי לוועידה (11 בדצמבר) זכו בפרס:

• במקום השלישי - האיחוד האירופי, על החמצה בדיוני אמש של חמש הזדמנויות לקחת מנהיגות בועידה ולהצעיד את העולם להסכם אקלים חזק ואפקטיבי. רשימה חלקית: העלאת יעד הצמצום של 2020, הצהרה על תרומה ארוכת טווח לקרן ההסתגלות, סתימת פרצות בהסכמים הפנים אירופאיים על צמצום.
  

• במקום השני - קנדה, על ההצהרה המגוחכת של נציגה בדיוני היום שהיעד שלה – צמצום של 3 אחוזים בלבד ביחס לרמת הפליטות מ 1990 היא "מבוססת על המדע. כן, ממש מבוססת". מנימוקי הועדה: ב"מדע" הנציג הקנדי מתכוון מן הסתם ש-3 אחוזים, בהיותו מספר, הוא חלק מ"מדע המתמטיקה".
  

• ובמקום הראשון - שוב קנדה. השר לאיכות הסבבה שלה, ג'ים פרנטיס, ש"האינטרס של קנדה הוא להחליף את פרוטוקול קיוטו בהסכם אחר", כשהוא מתכוון לשלוש השנים שנותרו עד תום תקופת הפרוטוקול, וגם לאפשרות – שהולכת ותופסת תאוצה – שפרוטוקול קיוטו לא יפסיק להתקיים אחרי 2012 אלא ימשיך, כולל התחייבויות המדינות המתועשות במסגרתו לרדת לפחות מרמות הפליטה של 1990.
  

ביום הרביעי לוועידה (10 בדצמבר) זכו בפרס:

• במקום השלישי - ניו-זילנד, על התבטאות ראש הממשלה שלה ג'ון קיי אתמול, לפיה הוא בא לקופנהגן כדי להתמקח ולנסות להוריד את יעד צמצום הפליטות של מדינתו מ-20 אחוז ל-10 אחוזים.
  

• במקום השני - גרמניה, שסרבה להבהיר אתמול בדיוני קרן האקלים (הסיוע למדינות העניות), שתרומתה הכספית לקרן תהיה בנוסף לסיוע החוץ הרגיל שברלין מעבירה למדינות העולם השלישי, ולא במקומו.
  

• ובמקום הראשון - פולין, מדינה עתירת פחם ופליטות פחמן, שנציגיה חסמו אתמול בגופם את הנכונות של יתר נציגי האיחוד האירופי להעלות את יעד צמצום הפליטות של האיחוד עד שנת 2020 עד 30 אחוז.
  

ביום השלישי של הוועידה (9 בדצמבר) זכו בפרס:

• במקום השני - רוסיה, שנציגיה הבהירו אתמול במהלך אחת מקבוצות העבודה שהצהרת הנשיא מדבדב לפני כמה שבועות על נכונות רוסיה לצמצם 20 עד 25 אחוז מהפליטות היתה "הצהרה פוליטית בלבד". עכשיו כשמדברים תכל'ס, הסבירו הרוסים, הם לא מוכנים לצמצומים כאלה.
  

• במקום הראשון המשותף זכו קרואטיה וקנדה שהציעו, בפגישה שדנה בהמשך מחוייבות המדינות המתועשות על פי פרוטוקול קיוטו, שיש להיפרד מ-1990 כשנת הבסיס שממנה מחשבים הפחתת פליטות, ולעבור לשנה קרובה יותר להווה. המשמעות: מחיקת העבר, שבמקרה של קנדה כולל הגדלת פליטות עצומה בגלל תחילת ההפקה של דלק מחולות אספלט – תהליך מזהם שפולט כמויות גדולות של גזי חממה.
  

ביום השני של הוועידה (8 בדצמבר) זכו בפרס:

• במקום השלישי - אוקראינה, על סירובה לגלות מה עשתה ב-300 מיליון דולר שקיבלה מיפן תמורת מכסת הפליטות שמכרה לה. על פי כללי האמנה, מדינה שמוכרת זכויות פליטה חייבת לגלות מה עשתה בכסף. הסיבה: מכירה כזו אינה יכולה להיות סתם תמורת כסף, אלא תמורת כסף שיושקע בפיתוח טכנולוגיות מפחיתות פליטה. ארגון אזרחי באוקראינה הציג שאילתה לממשלה בנוגע ליעוד של הכסף, אך זו סרבה לגלות. הנושא נמצא בהתדיינות משפטית אבל נותני הפרס מקווים שתשומת הלב הבינלאומית תביך את ממשלת אוקראינה מספיק כדי שהיא תגלה מה היא עשתה בכסף.
  

• במקום השני - קבוצת מטריית המדינות, שהיא קבוצת מדינות תעשייתיות שאינן חברות באיחוד האירופי כמו קנדה, איסלנד, יפן, אוזבקיסטן, קזחסטן, ניו זילנד, נורבגיה, רוסיה, אוקראינה, ארה"ב, אוסטרליה. על שום מה? על תביעתן, בעת הדיון בקבוצת העבודה המדעית והטכנית מוקדם יותר, שפרויקטים שהן מתכננות ללכידת פחמן בתחנות כח ואיחסונו בשכבות גיאולוגיות בקרקע (הטמנת פחמן) ייחשב לטובתם כקרדיט במנגנון הסחר בפליטות.
  

• ובמקום הראשון - שוב אוקראינה, הפעם על מצג השווא שהיא עורכת לקהילה הבינלאומית כשהיא טוענת שהיא בדרך להפחתת הפליטות הדרמטית ביותר בעולם, עד 20 אחוז מתחת לרמת הפליטות שלה ב-1990. זאת בעוד שבפועל היא בדרך להעלאת רמת הפליטות שלה ב-75 אחוז ביחס לרמתן הנוכחית. כל מה שהאוקראינים עושים, מסבירים ב-avaaz, זה 'אויר חם'. בעברית: עבודה בעיניים.
  

גם ביום הראשון של הוועידה (7 בדצמבר) חילקו פרסים:

• במקום השלישי - סעודיה, חוץ מהיותה ספקית הנפט של העולם, היא גם פתחה את הוועידה תוך הבעת אי אמון ב-IPCC על רקע פרשת "אקלים-גייט".
  

• במקום השני - אוסטריה, פינלנד ושבדיה, על שניסו לזכות ביתרונות על מדינות אחרות בגלל היערות הגדולים שלהן.
  

• ובמקום הראשון - כל המדינות המתועשות והעשירות גם יחד (מדינות נספח 1 של פרוטוקול קיוטו) על חוסר השאפתנות שלהן בניסיון לפתור את משבר האקלים.
  

בתום השבוע הראשון של הוועידה, גם "הומו קומבוסטאנס" מכריז על תחרות המאובן הישראלי הראשון.

• במקום השלישי: הטוקבקיסטים מכחישי האקלים של ב-ynet, בתשלום ושלא בתשלום, על נחישותם להגיב, עם אותו מבט מזרה אימה בעיניים ועם אותה כמות של קצף בשפתיים, על כל פוסט, ידיעה, מאמר דעה או דיווח בנושא משבר האקלים.
  

• במקום השני: השר עוזי לנדאו, על נחישותו העקבית לגבות את ההערכות התלושות של חברת החשמל על הצורך בתחנה הפחמית באשקלון, יהיה אשר יהיה המחיר הסביבתי, המקומי והגלובלי.
  

• ובמקום הראשון: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שויתר על ההזדמנות לנצל את קופנהגן להביא שינוי כיוון משמעותי ביחס ישראל למשבר האקלים.
  

הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס - האדם השורף, הוא הבלוג של פרופ' דני רבינוביץ המוקדש להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים >>> לחצו כאן