קדחת האיי-דוס

"בפנייה הבאה פנה ימינה בעזרת השם", נשמע קול מהמכשיר הדבוק לשמשת הרכב. איזה יופי, האיי-דוס החדש הזה. גאון מי שהמציא אותו. עד עכשיו הייתי אובד דרך, אבל מאז שהחלטתי ל"התחבר", הגאדג'ט הזה עושה לי חיים קלים.

האמת? איך שראיתי את המכשיר, ידעתי שאני רוצה אחד כזה. הבנתי שהדבר הזה הוא לא סתם עוד צעצוע, אלא משהו שייתן לחיי משמעות חדשה. בעיניים כלות ציפיתי שיגיע כבר אל הארץ המובטחת. כאשר קרה הדבר, ישנתי בכניסה לחנות והודיתי לאל שזיכה אותי למעמד ההשקה המיוחד. עמדתי עם כל עם ישראל בתור ולבסוף זכיתי להיגאל ול"התחבר".

"זה מגיע עם ג'י.פי.אס, נכון"?, ניסיתי לבדוק שלא עושים עלי איזו קומבינה.

"לא. זה מגיע עם מי.פי.אל", ענה נציג המכירות.

"מה זאת אומרת? אין לו מערכת ניווט לווינית"?

"ניווט לוויני זה פאסה, יש משהו יותר טוב...".

"יותר טוב"?

"כן. שתבין, האיי-דוס לוקח את האיי-פון צעד אחד קדימה. המכשיר הזה לא מתחבר ללוויינים אלא ישירות לאלוהים".

"מה אתה אומר. ואנשים קונים את זה?"

"תשמע, זה לא מכשיר שקונים סתם. זה לא עוד גאדג'ט. זה גודג'ט. המון אנשים כבר התחברו: אתי אנקרי, שולי רנד, הבנאים. אחי, אל תחשוב יותר מדי - תתחבר".

יאללה, התחברתי. אם אנקרי והבנאים מתחברים, גם אני רוצה. פתחתי את האריזה והוצאתי את המכשיר. מדבקת "INTEL OUTSIDE" התנוססה על אחוריו. טוב מאוד. לא צריך את אינטל, כופרים. על הפאנל גיליתי שני כפתורים בלבד: ""OFF ו"חלבי".

"היי", פניתי למוכר הנמרץ "משהו פה לא בסדר. יש רק שני כפתורים ומסך המגע לא פועל".

"חס וחלילה, צדיק", חייך אלי. "המכשיר הזה שומר נגיעה. אבל הוא קורא מחשבות. קדימה, תגדיר לו אם אתה ספרדי או אשכנזי וצא לדרך".

המכשיר באמת פעל בצורה יוצאת מהכלל. נכון, הוא סירב להכיר רחובות כמו הרצל, סוקולוב ודמויות אחרות מהתנועה הציונית. מחברים הבנתי שהמכשיר במסלול החרד"לי אף אינו מאפשר פניות שמאלה. אבל בגדול הייתי מאוד מרוצה, למרות שהצביע תמיד לכיוון ירושלים גם כשניסיתי להגיע לבאר שבע. הרגשתי שסוף סוף גם אני "התחברתי".

לאט לאט החל האיי-דוס החדש להתערב גם בתחומים שאינם קשורים להכוונה בכבישים. הוא התריע בפני מפני מאכלות אסורים ונשים נידות. הוא צפצף בכל פעם שעמדתי להכניס מאכל חלבי לפי בעודי במוד "בשרי". אם היתה לי שאלה ערכית, היה עונה עליה עוד בטרם שאלתי. האיי-דוס הקיף את כל תחומי חיי. כן, בהחלט. אל הגאדג'ט הזה התפללתי.

אך מהר מאוד האידיאליה הסתיימה. 

פתאום החליט שהוא לא מתחבר יותר לאינטרנט. אסור. אם רציתי לנסוע למקדונלד'ס בטרם עברו חמש שעות מאכילת שוקולד חלב, סירב. במוצאי שבת מיאן להידלק. "יש לו מאחור חיישן הרגיש לריח הכיבוי של נר הבדלה",

הסבירו לי במוקד התמיכה, "עד אז זה לא יעבוד". השיא התרחש כשבמשך שעות הסתובבתי עם בני באיזור רמת גן כשסירב להראות לי את הדרך אל הבקו"ם.

לאט לאט איבדתי את מיומנויות ההבחנה בין טוב ורע. ממש כמו ילד המשתמש במחשבון ושוכח את לוח הכפל. לא נזקקתי עוד למוחי. לכן, בצעד אמיץ חזרתי אל הסוכנות. "אני רוצה להחליף את המכשיר", הודעתי בהחלטיות. נציג מכירות בשם משה התחיל לגמגם. "זה מסלול לכל החיים אדוני, אי אפשר לצאת".

"יודע מה"?, זעמתי, "אני רוצה לראות את המנהל שלך. עכשיו!"

"זאת קצת בעיה" הוא אמר. "היו כמה שנכנסו לראות אותו, אבל אף אחד לא יצא. אתה חייב להשאר במסלול היהודי".

"לא מעניין אותי!" הרמתי את קולי. "אני רוצה מסלול אחר. אם חייב להיות יהודי, מצדי שיהיה רפורמי. אבל עם כל האקססוריז, כולל ג'י פי אס ודור שלישי, אתה שומע?"

"אדוני אני מאוד מצטער, עם כל הרצון שלי לעזור לך".

"מה הבעיה?" שאלתי בחרון.

"הבעיה אדוני, שאין דבר כזה רפורמי דור שלישי".

חוצמזה

אם אתה "מתחבר", כדאי שתזהר. בכלל לא בטוח שלאלוהים יש הארקה.