מיליון ישראלים: מותר להתנגד לממשלה בכוח

בחודש שבו הוקפאה הבנייה בהתנחלויות והקריאות לסרבנות בקרב ישיבות ההסדר הלכו והתרבו, חלה עלייה ניכרת בשיעור הישראלים הסבורים כי מחאה פיזית במקרים קיצוניים היא לגיטימית - מימין ומשמאל.

על פי "מדד המלחמה והשלום", בעריכתם של הפרופסורים אפרים יער ותמר הרמן, סבורים 17.5% מהישראלים כי כאשר מרגישים אזרחים שמדיניות הממשלה פוגעת קשות באינטרס הלאומי של ישראל או לחילופין בזכויות היסוד של הפלסטינים, מותר לנקוט פעולות כמו התנגדות בכוח לפינוי יישובים או לבניית גדר ההפרדה.

 מדובר בכמות כפולה של תומכים במחאה אלימה, בהשוואה למחקרים קודמים משנות ה-90 ומראשית העשור.

על פי עורכי המחקר, פירוש הנתון הוא כי קרוב למיליון איש מהאוכלוסייה היהודית בישראל בגילאים 19 ומעלה תומכים כיום בזכות לנקוט בדרכים אלימות נגד מדיניות הממשלה כאשר זו מנוגדת להשקפותיהם בנושא השלום והביטחון. "אין ספק שמדובר בדגל אדום כשמדובר בתפיסת שלטון החוק ובאות מבשר רעות באשר ליציבות הדמוקרטיה הישראלית", כתבו עורכי המחקר.

הסרבנות: מחוץ לתחום

למרות זאת, עולה כי באשר לתופעות של סרבנות בקרב חיילי צה"ל, מתנגד לכך רוב הציבור הישראלי-יהודי, בין אם הן באות מימין או משמאל. 77% שוללים את זכותם של חיילים מן השמאל לסרב לשרת בשטחים בגלל התנגדותם לכיבוש ו-63% שוללים את זכותם של חיילים מן הימין לסרב לקחת חלק בפינוי יישובים יהודיים בשטחים.

עוד עולה מהמחקר, כי כיום - כבעבר, שיעור המתנגדים לסרבנות מצד השמאל הוא מעט גבוה יותר משיעור המתנגדים לסרבנות מצד הימין. נתון מפתיע של המחקר קובע כי מי שדווקא תומכים בזכותם של פעילי השמאל שלא לשרת בשטחים הם החרדים (32%) והדתיים (31%), מאשר בין המסורתיים (20%) והחילונים (12%). עורכי המחקר תולים את ההסבר בממצאים לגבי התמיכה בזכות הסירוב של הימין להשתתף בפינוי יישובים: כאן שיעורי התמיכה עומדים על 66% בקרב החרדים, 50% בין הדתיים, 25% בין המסורתיים ו- 12% בקרב החילונים.

פילוח העמדה בנושא על פי קבוצות גיל מראה כי התמיכה בסרבנות היא הגבוהה ביותר בקרב המרואיינים הצעירים ביותר, בני 19 עד 24. עורכי המחקר מביעים חשש כי "מדובר בתופעה בעלת השלכות עתידיות משמעותיות על הדמוקרטיה הישראלית, שלפיה חשים הנכנסים כיום לגיל ההשפעה הפוליטית פחות מחויבות לציות לחוק".

בשאלה למי צריך חייל דתי לציית, במקרה של ניגוד בין פקודות הצבא לבין פסיקות רבנים בנושא פינוי יישובים., עולה מהסקר הנוכחי ממצאים כמעט-זהים כמעט לנתונים הקודמים: רוב גדול - 75.5% - מחזיקים בדעה כי על החייל לציית לפקודות הצבא, שעה ש-15.5% בלבד גורסים שהוא צריך להישמע לפסיקה של הרבנים. כצפוי, כמעט כל התומכים בדעה שעל החיילים לפעול לפי פסיקת הרבנים באים מקרב מצביעי המפלגות החרדיות והדתיות.

לא רוצים מעורבות זרה

נושא נוסף שבדק המחקר הוא הוויכוח שפרץ סביב הדו"ח שפורסם לאחרונה, שלפיו ניזונים ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום מכספים המועברים אליהם על ידי גופים רשמיים אירופיים,

התומכים בארגונים אלה כדי להגביר את הביקורת והלחץ הפנימי על ממשלת ישראל. מהנתונים עולה כי 59% מתנגדים לתרומות מחו"ל לעומת 28% התומכים בהן. ממצא מפתיע למדי הוא כי רוב של 55% אף סבורים שאין הבדל עקרוני בעניין זה בין תרומות של גופים יהודיים ושל גופים שאינם יהודיים.

עם זאת, חצוי הציבור בשאלה האם יש הבדל עקרוני בין תרומות הניתנות על ידי גופים מדיניים "רשמיים", כמו האיחוד האירופי או ממשלות זרות, לבין תרומות המגיעות מגופים לא מדיניים, כמו ארגוני נוצרים ארצות הברית או תורמים פרטיים: 43% סבורים שיש הבדל עקרוני בין סוגי התורמים ו 44% חושבים ההיפך. מבין החושבים שיש הבדל עקרוני בין סוגי התורמים, 51% סבורים שיש לאסור בחוק על ארגונים ישראלים לקבל תרומות מגופים רשמיים או ממשלתיים זרים, שעה ש- 37% מתנגדים לחוק כזה.

"מדד המלחמה והשלום", שנערך אחת לחודש ומתפרסם ב-ynet, ממומן על-ידי מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום ותוכנית אוונס ליישוב סכסוכים וגישור, באוניברסיטת תל-אביב. את הראיונות הטלפוניים ביצע מכון ב. י. כהן באוניברסיטת תל-אביב אביב ב-8-9 בדצמבר 2009, והם כללו 512 מרואיינים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת היהודית בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים). טעות הדגימה היא כ-4.5%. החודש, בשל צום הרמדאן, לא נכלל בסקר גם מדגם של ערבים אזרחי ישראל.