ספרדי טהור

הדבר היחיד שיש להצר עליו בכל הנוגע להפקה המוזיקלית "זורו", שמציגה בימים אלה על הבמה המפוארת של בית האופרה הישראלי בתל אביב, הוא התזמון שלה. חנוכה, כך עושה הרושם, הוא זמן רע להצגות טובות שנבלעות בשלל ההיצע שמסביב. כשהורים נדרשים להחליט על איזו הפקה להוציא את הכסף, מתקבל על הדעת שיעדיפו ללכת על מותגים מוכרים כמו הפסטיגל, מאשר להמר על הבלתי נודע.

כוריאוגרפיה בארומה ספרדית (צילומים: אייל לנדסמן)

"זורו", הפקת ענק איכותית ומהנה, ללא ספק משלמת את המחיר בכיסאות שהיו מתמלאים לבטח לו היה מדובר בתקופה רגועה יותר. בהצגה הזו יש כל מה שצריך כדי לייצר אירוע בימתי מנצח: סיפור עלילה פתלתל ומותח; ליהוק מדויק, שמביא שמות עם כוח קופתי לא מבוטל מבלי להתפשר על רמת המשחק והשירה; מוזיקה סוחפת של ה"ג'יפסי קינגס" וצוות טכני שמורכב מהטובים ביותר מבין העושים במלאכה.

ניקי גולדשטיין ולירז צ'רכי. ליהוק מדויק 

גיבור המחזמר הוא דייגו (תום אבני), אציל ספרדי צעיר בעל הומור שובב ומניירות של פורק עול, שמבקש צדק לעמו ונלחם בשמו נגד רודפי בצע, עריצים ורשעים, כשהוא חמוש בחרב וחובש מסכה. דייגו יוצא נגד אחיו החורג, רמון (אושרי כהן), שתפס בכוח את כיסאו של אביו כמושל מושבות דרום קליפורניה, ותוך כדי כך התעמר בנתיני האזור במיני גזרות.

הוא זוכה לרוח גבית מצדה של להקת צוענים נודדת ומלכתם (לירז צ'רכי), שמסייעים בידו לגבור על מכשולים פוטנציאליים ומלמדים אותו את סודותיהם. בסופו של יום זוכה דייגו גם באהבת נעוריו (מירב פלדמן), שהפכה לאישה יפהפייה.

אושרי כהן על תקן האח הרע ותום אבני בתפקיד המושיע השובב

קשה למצוא פגמים במרכיבי ההצגה הזו. הדיאלוג בין התפאורה הנהדרת של במבי פרידמן לתאורה של אורי מורג, יוצר במה עשירה ומפוארת. כשעליה נוספת כשכבת צבע ועומק גם עבודת עיצוב התלבושות הרבגונית של יובל כספין, קשה שלא להתרשם מהמכלול.

פרידמן, מורג וכספין עבדו יחד גם במחזמר "אוליבר", הפקה משותפת ומשובחת קודמת של הבמאי משה קפטן והמפיק יריב יפת. נדמה ששיתוף הפעולה המחומש הזה לאורך זמן, עושה טוב לכל הצדדים. להרכב המנצח הזה מצטרף הפעם גם הכוריאוגרף עוז מורג, שהחליט השנה לוותר על הפסטיגל לטובת ההפקה הזו.

הכוריאוגרפיה היא אמנם ברמת הפלרטוט עם המחול הספרדי הקלאסי והפלמנקו, ובכל זאת, מורג מצליח להביא לבמה את הארומה הספרדית עם התשוקה, השמחה, העצב ומנת החיוניות הנדרשת. הכוריאוגרפיה שלו מורכבת, משתנה, רבת צבעים ומעל לכל, יושבת היטב על להקת הרקדנים הגדולה שמשתתפת בהפקה.

הכוריאוגרפיה יושבת היטב על להקת הרקדנים 

המוזיקה, שמלווה את המחזמר וחוברה, כאמור, על ידי חברי ה"ג'יפסי קינגס", כוללת, בין היתר, גם את להיטיה הגדולים של הלהקה. בהפקה בישראל חלק מהשירים, כמו למשל "Ayuda Me" ("עזור לי"), מושרים בספרדית ובעברית.

למרות הטפטוף הבלתי פוסק של טלנובלות דרום אמריקניות לילדים בישראל, לא בטוח שהקהל הצעיר מבין עד הסוף את הקונטקסט כשהוא מוגש בשפה זרה. עם זאת, ייאמר לזכות משה קפטן, הבמאי, שהבחירות הבימתיות מפצות בהקשר זה על פערי השפה ומנגישות את הטקסט באופן שאינו פרשני מדי, אבל מובן. 

מנקודת מבט בוגרת אפשר למצוא בסיפורו של זורו, שזכה לפרשנויות קולנועיות רבות מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, לא מעט אמירות אנטי קולוניאליסטיות, שיוצאות נגד כיבוש ומבקשות להלחם בכל דרך אפשרית על שימור החופש כערך עליון. מנקודת מבטו של ילד, המלחמה נשארת ברמת הטובים נגד הרעים וזה בסדר. 

תרגום המחזמר והשירים, שהופקד בידי דניאל עפרת, כוח עולה בתחום, שומר את הטקסטים זורמים ובעברית מדוברת בִּמְקום מדוקלמת. בכל הנוגע לפלייבק, גם אם אין מדובר בפלייבק מלא, כמו במרבית מהפקות החג, הדבר עדיין פוגם בתוצר. לירז צ'רכי, בתפקיד הצוענייה הפתיינית, נהדרת. יכולותיה הווקאליות הולכות ומשתבחות עם הזמן ומבחינה תיאטרלית, התפקיד הזה הוא בשבילה כמו לונה פארק.

תום אבני בתפקיד המשתובב של זורו, מצליח למזג במקביל גם את החן הנערי שקיים בו וגם איזו גבריות מסוקסת. אושרי כהן, מצדו, שובה לב גם בתפקיד האח המושחת. מפתיעה באיכויותיה הווקאליות וגם בנוכחותה הבימתית, היא כוכבת ערוץ הילדים, מירב פלדמן, שמשרטטת דמות רומנטית אבל גם בועטת. את תפקיד האתנחתא הקומית ממלא ניקי גולדשטיין, שמגלם את הסמל גרסייה. זהו תפקיד שקטן בהרבה ממידותיו הגדולות של השחקן והקומיקאי המצוין הזה, שהגיע הזמן שמישהו כבר ילהק אותו לתפקיד מרכזי ראוי.

בסופו של יום, "זורו" הוא חגיגה שלא עושה לעצמו הנחות, גם אם מדובר בהפקה לילדים ולנוער. זו הפקה של מקצוענים עם יומרות וכיסוי, שמציעה בכרטיס אחד שואו מהנה ואיכות, שילוב שנשמע אולי בסיסי, אבל למרבה הצער, כלל אינו ברור מאליו.