חוק ההפקעות החדש: צוואר הבקבוק נפרץ
למדינת לקח 62 שנה להעביר לידיה את הסמכות להפקעת קרקעות, שנותרה בידיו של הנציב העליון הבריטי, וגם זה נעשה בזכות לחץ שהפעיל ראש הממשלה על ועדת הכספים. החוק החדש יאפשר למדינה להפקיע קרקע לפני שהושלם תהליך הפיצויים, שהיה נגרר לעתים שנים ומעכב פרוייקטים לאומיים
הצעת החוק עם הרפורמה בדיני ההפקעות הוגשה לאישור הכנסת לפני כ-6 שנים, אולם הטיפול בה לא התקדם. זאת, בעיקר עקב מחלת שרון וחילופי הממשלות עד שנשכחה מלב. רק לאחרונה החל ראש הממשלה נתניהו ללחוץ על ועדת הכספים ולהמריץ אותה לסיים את החקיקה במהירות האפשרית.
המניע של נתניהו היה כרוך ברפורמה הכוללת בניהול קרקעות המדינה וקיצור הליכי התכנון והבניה בוועדות השונות. החוק החדש נועד לחסל חסמי ההפקעות שהיו "צוואר הבקבוק" שמנע את זרימת ההליכים בקצב החדש. חיסול החסמים נדרש כדי לקדם את פיתוח התשתיות לבניין ערים ולסלילת כבישים ומסילות ברזל.
הטיפול בחוק נמסר לוועדת משנה בראשות מרכז הקואליציה בוועדה ח"כ ציון פיניאן (ליכוד), אבל את השלבים האחרונים בעיקר של הפשרות עם האוצר, הוביל היו"ר ח"כ משה גפני (יהדות התורה). לשכת ראש הממשלה עקבה מקרוב אחר התקדמות הוועדה והיא אכן סיימה את חלקה בחקיקה בתוך שבועות, קצב מהיר לא רק ביחס לתרדמת החוק.
החוק החדש יובא לאישור סופי במליאת הכנסת בשבוע הבא. הוא משנה "סדרי עולם" בהליכי הפקעת הקרקעות שבבעלות פרטית לידי המדינה. באותה הזדמנות תיקנו את המשגה ההיסטורי כשבהיסח הדעת שכחו לסלק מהחוק את הנציב העליון, עשרות שנים לאחר שעזב את הארץ.
כך יקוצרו הליכי ההפקעה
הנוסח החדש מקצר את הליכי ההפקעה בכך שסיומם לא יהיה תלוי עוד בהשלמת הליכי הפיצויים. הסכמת הבעלים להעביר את החזקה לידיים אחרות לא ניתנה אלא לאחר התשלום תמורת הקרקע, גם אם מדובר בהתמקחות רבת שנים.
נוהל זה נקבע בפקודת הקרקעות המנדטורית כדי להבטיח את זכויות הבעלים, למקרים שבהם הצד השני לא יעמוד מכל סיבה שהיא בהתחייבותו הכספית. נוהל זה היה יפה לרוב העסקאות שלפני הקמת המדינה היו בין גורמים פרטיים או בין מוסדות הלאום היהודי. ללא מעורבות ממשלתית.
הנוהל לא השתנה לאחר הקמת המדינה, כשממשלת ישראל החלה להיות צד פעיל בהפקעת קרקעות לצורכי פיתוח. לא מכבר התעכבה ב"צוואר הבקבוק" הזה סלילת כביש חוצה ישראל בגלל מחלוקת משפטית ממושכת עם בעלי קרקעות מהמגזר הערבי.
לקחי האירוע הזה עמדו מאחורי הלחץ של ממשלת נתניהו לחדש את הליכי החקיקה של החוק שנתקע לפני שנים. החוק החדש משדרג את מעמד הממשלה מבלי לפגוע בזכויות הפיצויים של בעלי הקרקע. הוא משחרר למעשה את השלמת ההפקעה בהנחה שהמדינה איננה קניין פרטי שעלול לפשוט את הרגל.
המדינה לא תוכל להאריך הפקעה באופן אוטומטי
הרפורמה כולל שתי מגבלות מהותיות. האחת שנותרה במחלוקת קובעת תקופת התיישנות של 25 שנה לגבי קרקעות שהמדינה הפקיעה לפני 1985, ולא נוצלו למטרה שלשמה בוצעה ההפקעה. לפי הצעת הממשלה בחוק החדש הקרקע נשארת בבעלות המדינה והבעלים המקוריים לא יוכלו להחזיר אותה לעצמם. זאת למעט מקרים שהמדינה תסכים להחזיר את הקרקע אבל בתמורה למחצית שווי ההשבחה.
מגבלה שניה נוגעת לעתיד הקרקע שהופקעה (למשל לצרכים צבאיים) לאחר שהמדינה סיימה להשתמש בה למטרה שלשמה היא הופקעה מבעליה. לרוב מדובר כאן באדמות חקלאיות. החוק החדש איננו מאפשר למדינה להאריך אוטומטית את תקופת ההפקעה ולשנות את ייעוד הקרקע למגורים כדי שתוכל לשווק אותה בשווי כפול ומכופל.
בכך מיטיב החוק עם הבעלים המקוריים. הוא מחייב את המדינה לפתוח בהליכי הפקעה חדשים או, כאמור, לאפשר לבעלים לקבל חזרה את אדמתם תמורת מחצית שווי השבחתה בתקופת ההפקעה. מגבלה זו נועדה לאזן מגבלת ההתיישנות. אבל בוועדת הכספים לא כולם מרוצים מהפשרה כך שההכרעה בסוגיית ההתיישנות תיפול במליאת הכנסת בשלב הקריאה השניה של החוק לפני אישורו הסופי המתוכנן לשבוע הבא.
